אתר הנצחה לזכר

יהודה בן שלום (בורוכוביץ') 1913-1981

יהודה בן שלום (בורוכוביץ')
מקום לידה: ז'לכוב, פולין
מקום פטירה: חיפה

בית עלמין:
ישוב: דגניה ב'
בית עלמין:
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:


יהודה בן שלום (בורוכוביץ') (בן שלום)





עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה
יהודה בן שלום - קווים לדמותו
 
יהודה בן שלום נולד בשנת 1913 , בעיירה ז'ליכוב שבפולין, להוריו שלום ורבקה בורוכוביץ.
 
לשלום ולרבקה היו שבעה ילדים: משה-אלעזר, פערל, אריה-זאב, מרים-תרצה, הדסה-גיטל, פייגא-צירל, שרה-יוכבד.
מי מכם שהקשיב לשמות תוהה איפה כאן סבא יהודה.
והתשובה היא: השם שניתן לו בהוולדו היה אריה זאב. עם עלייתו ארצה שינה את שמו. כשם פרטי בחר בשם יהודה ואת שם המשפחה שינה ל"בן שלום", על שם אביו ז"ל.
כאשר נפטר סבא, ביקש אחיו משה, שנחקוק על המצבה את שם הוולדו. אני טענתי כי אם נעתר לבקשתו לא ידעו הנכדים כי כאן קבור סבם. כפשרה חקקנו על מצבתו של סבא את שני שמותיו.
 
שנות חייו הראשונות של סבא יהודה היו כחיי כל ילד יהודי בגולה: חדר וישיבה.
בהיותו בן 17 הצטרף לתנועת גורדוניה, ובשלב מאוחר יותר עזב את הישיבה ונסע לעיירה סוסנוביץ, שם הכשירו חברי גורדוניה את עצמם לעלייה ארצה, לחיי התישבות. בשנת 1933 עלה ארצה עם חברי ההכשרה.
צעד זה הציל אותו מהשואה.
מכל בני משפחתו שרדו את השואה רק אחיו משה - שבניו הם הערשל ובערל מקוסטה ריקה ונכדיו הם דוד ברוך, נעמי ברוך, הלנה וישניה, לאלו, סאלו ועוד
ואחותו פערל שצאצאיה הם שרה בנסון, סאל ואלן ויינברג.
 
בתקופה הראשונה לאחר עלות הקבוצה לארץ שהו חבריה ברחובות ובשנת 1935 הצטרפו לדגניה ב'.
שנה לאחר עלייתו עלתה לארץ גם אהובתו, נעמי אברמוביץ, ועם הגיעה הם נישאו.
למען הרחבת ההיכרות עם הרקע המשפחתי, אציין כי בקבוצת גורדוניה היה חבר גם אחיה של נעמי, יחיאל אברמוביץ-אברהמי, אביהן של אלישבע טרומן ואופירה גורן.
 
בדגניה ב' עבד סבא כנהג. כאן נולדו שני בניו, עוזי יבל"א וחנן ז"ל.
בשנת 1941 עזבו נעמי ויהודה את דגניה ב', זמן קצר התגוררו בקרית חיים ובשנת 1942 עברו לשכונת נוה שאנן. 10 שנים גרו ברחוב הגליל, שם נולדה רבקה'לה, ובשנת 1951 עברו להתגורר בשיכון שחר, שכונת נהגי אוטובוס, בבית שהיום מתגוררים בו רבקה'לה ודודיק.
 
בתקופה הראשונה לאחר עזיבת דגניה ב' עבד סבא כנהג משאית. בשנת 1948 הצטרף לקואופרטיב האוטובוסים החיפאי, שחר, שמאוחר יותר התאחד עם אגד ודרום יהודה ונקרא אשד. אבל המותג אגד היה חזק יותר וכך עד היום השם המוכר הוא אגד.
באותה תקופה נחשבו נהגים אוטובוסים לעלית חברתית. לא רק שמשכורותיהם היו גבוהות אלא גם חבריהם היו בדרך כלל משכילים ובעלי מעמד חברתי.
אגד היה קואופרטיב, כלומר חברה השייכת לחבריה ודואגת להם. משמעות היות אדם חבר אגד היתה כי הוא מובטח כלכלית.
 
בשנת 1960 קרה אסון במשפחה, כאשר אחינו חנן נפל בקרב בפעולת תגמול ליד תל קציר, הידועה בשם קרב תאופיק.
בשביל סבא זו היתה מכה קשה שהוא לא התאושש ממנה. הוא נכנס לתקופה של אבל שנמשכה שנים רבות. מנע מעצמו כל הנאה.
כאשר נראה היה שהוא מתאושש הגיעה המכה השניה. סבתא נעמי חלתה בסרטן ובשנת 1969 נפטרה.
 
מכאן ואילך כל חייו של סבא היו מרוכזים בשני תחומים. הראשון - נכדים. תשומת לב מיוחדת הקדיש לנכד הבכור, חנן, שנשא את שם בנו המנוח, ולנכדה הבכורה מירב, שגדלה על ברכיו. אם כי גם את יתר הנכדים לא הזניח ומצא זמן ומסילות ללבו של כל אחד מהם .
התחום השני לו הקדיש זמן היה התכתבות עם ידידים ובני משפחה.
 
במהלך שנותיו האחרונות עבר כמה פעמים אירועי לב, בשנת 1981 עבר את האירוע האחרון שהביא למותו.
בן 68 שנים היה במותו.
 
סבא היה איש אשכולות. היה לו ידע רב בעיקר בתחום היהדות והמסורת. היה איש עקרונות, קפדן אבל אוהב ומסור.
המבט המצמית המפורסם שרבים מביניכם משתמשים בו, הוא ירושה ישירה ממנו.
כאיש עקרונות כיהן שנים רבות כשופט בבית הדין הפנימי של אגד.
 
סבא היה איש עבודה. בכל מקום עבד במסירות ובמלוא הלהט. לא ידע פשרות והעבודה היתה ערך מקודש אצלו. היה לו כח פיסי רב. בדגניה ב' היה ידוע כי שני האנשים שהצטיינו בעבודה פיסית היו סבא יהודה ולוי אשכול, אשר לימים התמנה לראש ממשלת ישראל.
 
לסבא היה כושר ביטוי מעולה, בע"פ אבל בעיקר בכתב. אהב מאוד לכתוב מכתבים והיה בקשר מכתבים עם אנשים רבים.
לכולנו זכורה מכונת הכתיבה מסוג הרמס בייבי, שסבא גחון עליה ובמהירות רבה מקיש עליה בשתי אצבעות, מכתבים ארוכים ארוכים.
סבא האמין, ואף פעל לפי אמונתו, כי על כל מכתב יש לענות מיד.
לכן, כל אלה שהתכתבו אתו נאנחו מרה כאשר כמה ימים לאחר שכתבו אליו הגיעה התשובה וכך הם תמיד היו בעלי חוב.
למזלם הטוב, סבא נולד וכתב עוד לפני עידן האינטרנט, אחרת אין ספק שכל מכותביו היו ממש אומללים.
 
סבא היה איש ספר, הרבה לקרוא, זכר את שקרא ופעמים רבות ציטט מספרים ומהידע האישי שרכש בתקופת היותו תלמיד ישיבה.
 
היה לו חוש הומור, אמנם חוש הומור בורוכוביצי, אבל בכל זאת חוש הומור.
שלושת הכרכים של ספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב היו שגורים על פיו. הוא זכר  עשרות בדיחות, ושיבץ אותן במקומות הנכונים.
 
סבא היה איש משפחה. המשפחה היתה חשובה לו יותר מכל. לא רק משפחתו המצומצמת: סבתא, ילדיו ונכדיו, אלא גם אחיו, אחותו, וצאצאיהם.
אחת מדאגותיו היתה שלא נדע לשמור על קשר בינינו ועל קשר עם צאצאיהם של אחיו ואחותו.
            דומני שלו חי היום היה רואה כי לדאגה זו אין מקום. ההתכנסות הזו מוכיחה כי הקשרים בינינו איתנים וחזקים ונמשכים עמוק לתוך הדור הרביעי של צאצאיו. דבר דומה ניתן לומר על קשרינו עם ילדיהם ונכדיהם של משה ושל פערל.
 
עלינו להמשיך ולטפח את הקשרים בינינו, לא רק משום שזו מעין צוואה של מייסד השושלת אלא גם כי אין תחליף לקשר משפחתי טוב.
 
 
 
נכתב על ידי עוזי
לקראת כנס צין 3
תשרי תשס"ו
אוקטובר 2005

העדפות

עריכה

הספדים

עריכה
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

הלית
29.01.2020
משתתפת בצערכם

Loading...