אתר הנצחה לזכר

קריסטינה בר-סלע 1957-2019

קריסטינה בר-סלע
מקום לידה: ארגנטינה
מקום פטירה: ישראל

בית עלמין:
ישוב:
בית עלמין:
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

קריסטינה בר-סלע  Cristina Bar-Sella

2/9/1957 - 22/4/2019

קריסטינה האהובה התגוררה בשנים האחרונות בתל-אביב עם בן-זוגה גדעון
ושני ילדיהם, תכלת וגבריאל.

חלק מהביוגרפיה כפי שפורסם באתר האינטרנט שלה:
משנת 2000 למדה באופן אישי אצל ד"ר סרג' קהילי קינג מהוואי, 
מייסד הארגון הבינלאומי ALOHA International

בשנת 2005 הוסמכה כ- ALAKAI – מנהיגה רוחנית מטעם
הארגון שהחליטה להקדיש את עצמה לחיים של ריפוי, בהתבסס
על רוח ה-ALOHA, ועל 7 העקרונות של HUNA והשמאניזם בנוסח הוואי, 
כפי שהוא מועבר על ידי ד"ר סרג' קהילי קינג. 

תפקידו הבסיסי של ה-ALAKAI הוא להיות מרפא ומנהיג, לחלוק את הידע,
לעזור לעמיתיו ולהפוך את העולם למקום טוב יותר.

בטרם התחילה ללמד HUNA, למדה תקשור והעצמה אישית, מודעות עצמית,
הדריכה עיסוי לזוגות, וטיפלה במגוון שיטות,

בהן ארומתרפיה, הילינג אנרגטי, רפלקסולוגיה וביו אנרגיה.

אחרי שנים של לימוד והתעסקות בדרכים רוחניות שונות,
כולל HUNA בגירסה של מקס פרידום לונג,

קיבלה המלצה לפנות אל ד'ר סרג' קהילי קינג, מורה לHUNA ולשמאניזם הוואיי.
ההיכרות איתו הייתה אחד מהרגעים המכוננים בחייה.

בשנת 2000 נסעה לשוויץ ללמוד אצלו בפעם הראשונה,
על פי אינטואיציה עוצמתית שדחפה אותה להיכרות דרך האתר שלו באינטרנט.

ביושבה בשורה הראשונה, בתוך אולם גדול. כשהוא התחיל לדבר התמלאו עינייה בדמעות. 

היא סיפרה:

"התחלתי לבכות מהתרגשות, הרגשתי מיד שאני מכירה אותו ואת החומר שהוא מלמד
והבנתי באופן חד משמעי שמצאתי את המורה שחיפשתי כל כך הרבה שנים
או ליתר דיוק, חזרתי אליו.

התחלתי ללמוד את הפילוסופיה והטכניקות לריפוי ולשינוי של HUNA
וככל שלמדתי עוד, התלהבתי יותר.

גיליתי שלכל שאלה שלי יש תשובה מספקת ושיש דרך לפתור כל בעיה.
ככל שהעמקתי ויישמתי את הידע, גדלה תדהמתי לגביו.
עלה בי רצון להשתייך לארגון שד"ר קינג ייסד, Aloha International,
ולקחת חלק פעיל כ- Alakai:

מורה, מדריכה ומרפאה על פיHUNA . הגשתי בקשה למועמדות.
כשהתקבלה בקשתי התחיל תהליך שארך שלוש שנים. בתקופה הזאת
נדרש ממני לקרוא את כל הספרים שד"ר קינג כתב,

לכתוב את ההבנות שלי, לשאול שאלות ולהעביר לו את כל זה.
כמו כן, השתתפתי בקורסים שונים כולל Training מיוחד של שבוע בהוואי.
לפרויקט הגמר, עבודה מעשית, נתתי סדנה בבית הספר התיכון
לאמנויות בירושלים, לתלמידי ז'-ח'-ט' בנושא שיפור ההערכה העצמית,
שבעקבותיו קיבלתי משוב מאוד חיובי מהתלמידים ומהמורים, שהשתתפו גם הם."


אך כדי לקבל הסמכה להיות Alakai צריך היה לפגוש שוב את המורה
ועל כן נסעה קריסטינה אליו לגרמניה, כשהוא שהה שם.

בשעה חמש אחר הצהריים נערך הטקס. נכחו ד"ר קינג, גדעון בעלה שליווה
אותה צמוד בכל התהליך הזה ואנשים יקרים, 

כולם עמדו במעגל סביבה, וד"ר קינג וקריסטינה עמדו באמצע.
זאת הייתה שעת השקיעה, שעל פי המסורת ההוואית היא שעת המעבר,
אז אפשר ליצור חדש או לגרום לשינוי.

"ד"ר קינג הזמין את כוחות הטבע ובתורם בירכו אותי האש,
האוויר, המים והאדמה.
לאחר מכן בירכו אותי עולם הצומח
ועולם החי ולבסוף התברכתי ע"י ד"ר קינג כנציג עולם בני האדם.

לאחר מכן הוא שר שיר הוואי מסורתי שמזמין אותי
להצטרף ל- Ohana (המשפחה המורחבת החדשה שלי).

הוא גם נתן לי שם הוואי Koa Ka Wahine Ka Mana
שפירושו "האישה האמיצה של המדבר"  (The brave woman of the desert).

לסיום התחייבתי לעשות כמיטב יכולתי כדי ליצור עולם טוב יותר.
כך חזרתי לארץ מלאת מוטיבציה להעביר הלאה את הידע שרכשתי
וממשיכה לרכוש מיום ליום."

וכך פעלה קריסטינה עד אשר לקתה בשבץ מוחי

אך היא השאירה ספר ואף סרטונים ב youtube

דרכם ניתן עדיין ללמוד ממנה ולהמשיך להפוך את העולם למקום טוב יותר.


העדפות

עריכה

טקסט שליווה את תערוכת הציורים של קריסטינה ב"הנרייטה"

קריסטינה בר-סלע Cristina Bar-Sella

כשאובדות המילים, לא נותר לנו אלא להשתמש באמצעים אחרים כדי לבטא את עצמנו
כל אחד מאתנו חווה מדי פעם את ההרגשה המתסכלת הזאת שלרגע קט שוכחים שם, או מילה
שתמיד הייתה איתנו והנה נעלמה וכמה אנו מאושרים שהיא חוזרת ואנו נזכרים וחוזרים לשגרה.
ועכשיו תעלו על דעתכם מה קורה לאדם, שבכל רגע מחייו הוא לא יכול לומר את אשר הוא רוצה
מבלי הקטרזיס כלומר מבלי שהמילה תמצא לפתע.  
קריסטינה חווה זאת מאותו רגע נורא שבו עברה את שבץ המוח, מצב של מאבק אין סופי, מעייף, שוחק.
כמה טוב שהיא מצאה דרך לשחרר ולו במעט את התסכול באמצעות צבעים וצורות
היא החלה לצייר.
מה שאתם רואים כאן אינם רק ציורים אלא הרבה יותר מכך – אלה אותן מילים כלואות
שמצאו דרך לפרוץ החוצה, אותם משפטים שיצאו לאור.
הביטו בהם ונסו לא רק לראות אלא גם לשמוע מה היא אומרת
כשאני מתבונן ומאזין, אני שומע את קריסטינה של פעם אומרת בשפת השמאניזים
מה שהיה היה ומה שיש יש ואני רוצה להמשיך ולחיות ולראות ולבטא עוד ועוד.
תודה על הצפיה ועל ההקשבה

שיר שפרסמו לה בפייסבוק לפרידה

הוא רק שלך / חלי ראובן
 
אמי
ביום שתראי
שיש לך מספיק שמיים
לקום אליהם
המריאי
אל תסבירי לנו דבר
אל תתפתלי במילים
במבט מתנצל
אל תבקשי מאיתנו רשות
אחרי כל השנים
שהחזקת לנו
את רעידות האדמה
וטיפסת איתנו אל הפסגות שבחרנו לעצמנו
מגיע לך
רקיע 
שהוא רק שלך
מגיע לך ים
שהוא רק בשבילך
אויר 
ושמש
וחלום שקפא לך בזמן
ילדים אוהבים אימהות שמחות.
 

הספדים

עריכה

  -אנו עדיין אוספים לכאן את ההספדים שהוקראו בטקס הפרידה  -
אתם מוזמנים להוסיף למטה זכרונות והספד משלכם.  

אנו לא מכאן | גדעון בר סלע      

"אנו לא מכאן" - מילים אלו היו בפיה של קריסטינה לאורך ימיה
אנו, בני האדם, תערובת של חוצנים ויושבי הכדור
שכן אין כל הגיון והסבר לכך שאנו משמידים את הכדור
בעוד כל בעלי החיים האחרים מתנהלים כמערך אורגני שלם ושומרים על משאביהם.

עם הימים התחלתי להבין שלקריסטינה ידיעה מבוססת ממקורותיה,
אלה מהם כנראה הגיעה לכאן, 
מה שתמך בהסבר על החלוציות שלה בבריאות אלטרנטיבית
וברוחניות שהקדימה את סביבתה בשנים רבות ובצורך שלה לרחף בין עולמות.

מאז ומתמיד סבלה מהצורך לתחזק גוף מסורבל ככלי רכב לרוח, לנשמה...
לדאוג לתזונה נכונה, ספורט, טיפולים וכל הנדרש
כשכל שאיפתה לחיות יום אחד ללא גוף
ולהתחבר לקהילה של אנשים החיים בהרי אלפים מנשימת אוויר בלבד,
ללא כל צורך במים או מזון.
עוד כשהכרנו היתה אוכלת את המינימום הנדרש לתחזוקה נכונה
ואפשרה לי לקחת אחריות על המטבח הביתי שלנו,
שתפס צורות שונות עם השנים,
קשה לי לדמיין שקריס לא תאכל יותר את האוכל שכל כך אהבתי לבשל לה, לעד
סיפורי שריפת הגופות על הגנגס בהודו,
גאולת הנשמה לעולמי עד ושחרורה מהצורך בגוף
נגעו עמוק בנשמתה ולכן ביקשה גם היא להישרף
לאחר מותה ולפזר את אפרה במקומות שאהבה,
כמו פארקים עירוניים שטיילה בהם ובכך לשחרר את נשמתה לעולמי עד, וכך יעשה!

קריסטינה סוף סוף נפרדה מגופה ונשמתה יצאה לחופש מלא, אולי חזרה למקורותיה
אנו נפרדים היום רשמית מגופה אולם רוחה תלווה אותנו לכל מקום שנלך
אם בנוכחותה או בהשראתה או בהנחיותיה לפרגן ולברך את הרגע,
הזמן היחיד שקיים באמת - ALOHA.
בחרנו ללוות את האירוע במוזיקה שכל כך אהבה וליוותה אותה יום יום, עם אורי מיילס היקר,
אני רוצה להודות לה בפורום זה על המשפחה המיוחדת כל כך שהעניקה לי,
על האהבה האינסופית, על המסע המדהים שעברנו ביותר מ 27 שנותינו
ועל הדחיפה לשנות את דרכיי, לצאת לדרכי הרוחנית ולהתפתח בהמשכיות.
נתגעגע תמיד!

אמוש אהובה שלי, אמא  | תכלת 
כשגילית שאת בהריון איתי היית אישה צעירה שהגיע לאר לבדה, לא הייתה לך עברית כל-כך טובה,
לא היה לך שקל, והיית מנקה בתים למחייתך ולא היה לך בן זוג.
ובכל זאת, תמיד סיפרת שכשגילית שאת בהריון כל-כך שמחת! לרגע לא חשבת לוותר עליי...
עברנו המון ביחד, את כל החיים שלי העברתי אתך. עברנו גלגולים וחיים בתוך חיים
ועכשיו הכל נראה רחוק מאוד קצת כמו חלום...
לפני 6.5 שנים זכינו בך בחזרה אחרי שכמעט הלכת... חודשיים לא היה לך אפילו קול...
בשנים האלה התקרבנו בצורה הכי מיוחדת שיש,
את הפכת להיות לא רק אמא שלי אלא החברה הכי קרובה שלי.
ידעתי שאת אוהבת ומקבלת אותי בלי תנאים וגבולות. הזמנים שהעברנו ביחד היו קסומים,
מלאים בצחוק ושמחה וגם כשרבנו או כעסנו- השלמנו וסלחנו מיד.
את הבנת אותי בלי מילים כמו שאף אחד לא יבין לעולם.
את תחסרי לי מאוד, כנראה שלנצח כך זה יישאר

אני רוצה לאחל לך בהצלחה בהמשך הדרך שלך, עכשיו את נשמה יפה וקלילה,
מתעופפת לה מעל, צוחקת בקולי קולות, רוקדת ושרה לקול מוסיקה שמחה וקצבית,
מציירת את העולם וצובעת הכל בצבעים חיים ומתפרצים, ממלאת את העולם בצבע ופריחה.
עכשיו את חופשיה מהגוף הכבד והמגביל.
היית מאושרת בשנים האחרונות לחייך ואני שמחה שכך אני זוכה לזכור אותך,
מאושרת, רכה, שלמה ואוהבת.
אוהבת אותך לנצח
שלך
תכלת

Cristina | Nitzan

In the last years Cristina was the princes she always dream to be
This is when I really get to know here, before I was a little bit afraid of her.
She made Gideon a leader of sporting community!
First, Gideon, Tchelet, Gavriel and  Marife... you made her every day perfect,

loving, taking care, believing in her, always trying your best to accept her!

She had difficulties, stubbornness and annoying humor.
 But
Inside she was a free spirit bigger then her body and this world.
Every pips of her got attention, and if not she would take it.

She enjoyed love and life lik we all should.
"my Gideon" like you told me, Cris wanted to help you
to know your self and developed.
And now she lives her best student so strong and developed and ready

for the next chapter.

Gavriel, "my only son" so precious to her. You are her treasure,
her shiny diamond.
"Tchelet, my only doter". Pisinosh. You are a part of her.
She sow you like her self. She felt you in her own body...
an unbreakable connection
"Mari-fe!" You gave her the everyday life witched she loved.
And in the last years you were her best close friend  

פרידה מכריס | ישראל טופר

כשגדעון הציע לי לדבר בטקס המכובד הזה, כבר עבר בראשי הנאום כולו,
אבל כשהתיישבתי מול הנייר לקח לי זמן רב עד שהצלחתי להפוך את הרעיון למילים
וחשבתי כמה זה מתאים לסיטואציה איתה היתה צריכה כריסטינה להתמודד בשנים האחרונות,
הפער בין מה שהיא רצתה לומר לבין מה שהיא יכולה לומר.
לכל אדם יש גוף שנועד לשרתו באמונה וחלומות שאותם הוא רוצה להגשים
וכל אדם חווה את הפער בין המצוי לרצוי.  
כריסטינה עזרה לאנשים לגשר על הפער הזה,
היא טיפלה בהם בגופם ובחלומותיהם ולימדה אותם דרכים כיצד להתמודד
וזכתה לקבל תשבחות אהבה והערכה רבה על העזרה שהעניקה. 
המוני התגובות שקיבלתי בפייסבוק לפוסט שבו הודעתי על לכתה של כריסטינה
הכילו את המילים אור, אנרגיה סוחפת, למידה ונגיעה כשכל הכותבים מודים על הסיוע
בתהליך לא פשוט שהם עברו כל אחד בעולמו.
והנה הגורל זימן לכריסטינה את ההתנסות הקשה שבה נאלצה אחרי השבץ הראשון
להתמודד עם הפער שהעמיד בפניה הגורל בין העצמאות הפיזית ויכולת הביטוי הנפלאה שלה
לבין מגבלות הגוף והנפש. שש וחצי שנים בהם היתה כבולה לכסא גלגלים עם יד ורגל משותקת
ופגיעה ביכולת הדיבור. אין אדם שלא נתקל מדי פעם ברגע המתסכל שבו הוא
שוכח שם של אדם מוכר או מילה בשפת אמו ואת ההרגשה המשחררת שבה נמצאה האבדה.
ועכשיו חשבו כיצד לחיות כל כך הרבה שנים רק בחיפוש אחרי החסר...
פעם ניסיתי לצייר וגיליתי שבעוד בדמיוני אני רואה את הציור כולו מופיע על הבד
ועלי רק לעבור עם מכחול על הקוים והצבעים בפועל מתקבלת תוצאה עלובה ביותר.
איני יודע מה כריסטינה ראתה כל פעם שהיא ציירה והאם התוצאה היתה בדיוק כפי שרצתה –
אבל אני יודע שזאת היתה אחת הדרכים שלה להתמודד באמצעות צבעים
עם אבדן היכולת להביע במילים את מה שרצתה.
אבל כריסטינה לא היתה אומללה ולא ריחמה על עצמה,
התברר שכל הסדנאות והקורסים שהיא עברה במשך חייה באו לידי ביטוי בתקופה קשה זאת
והיא למדה למצוא את האושר גם בדברים הפשוטים מיצירה ועד קריאה, צפיה בסרטים
ושיחות עם משפחתה ולאחרונה היתה בשלבים מתקדמים של תרגום לאנגלית של ספרה
על שיטת ההונה אותה לימדה,
אבל כאמור לגורל יש כללים משלו והחליט שבפסח מגיעה לנשמתה של כריסטינה חירות.
אי אפשר לסיים את דברי מבלי שאומר לגדעון מילות הערכה והערצה – כחילוני איני מאמין בגן עדן,
אבל אם אני טועה ולמרות זאת יש מקום כזה, מקומך בו מובטח,
אתה השראה והוכחה כיצד הבטחת האוהבים להיות זה עם זה בכל מצב אינה סתם ביטוי
אצלך היא היתה יצוקה בפלדה.
ולתכלת וגבריאל ברצוני להקריא שיר שכתבתי
מֵעֵין שִׁיר נֶחָמָה
אֶנֶרְגְּיָה אֵינָהּ הוֹלַכְתְּ לָאִיבּוּד 
וְאֵין הִיא נוֹצֶרֶת יֵשׁ מֵאַיִן 
הִיא פּוֹשֶׁטֶת צוּרָה וְלוֹבֶשֶׁת צוּרָה 
בָּעֶרֶב אָדָם בְּבוֹקֶר אֲדָמָה 
בְּיוֹם אֶבֶן וּבְלַיְלָה אֲוִויר 
וְאָנוּ נוֹשְׁמִים אֶת הוֹרֵינוּ  וְאֶת הורי הוֹרֵינוּ  עַד דּוֹר רִאשׁוֹן
וּבְדָמֵנוּ חַיִּים.  

מילות פרידה לאישה האמיצה של המדבר. | מיה הוד רן

את קריסטינה הכרתי כשראיינתי אותה כעיתונאית לגבי ההונה - שאמניזם אורבני. 
אחרי שלוש שעות איתה ועם ‏גדעון בר-סלע‏ המקסים בסלון הבית בירושלים, 
היא הזמינה אותי לסדנת ההונה שלה 
ואני הצעתי לעזור לה לכתוב את הספר על ההונה.
הסדנא היתה מבחינתי משנת חיים. 
אני חבה לכריסטינה את הכרותי עם האיש ואת יצירת המשפחה שלי. 
היא עזרה לי לאפשר למשהו טוב, אחר, שקט - לחלחל ולהגיע אלי.
היא הכניסה אותנו בצהרי שישי במצוקי דרגות לחופה, 
כשדמעות חונקות את גרונה. 
הפכנו משפחות חברות.
אצלי היא פתחה, אספה וכתבה, בדיוק ובמסירות 
את סיפור חייה מלא התהפוכות וההשראה 
ואת כוחות ההונה שהובילו אותה קדימה
לכדי הספר "ידע עתיק לחיים מודרניים, ממשאלה להגשמה".
מאז השבץ ראיתי אותה אחרת. 
משוחררת מאחריות שנשאה על עצמה כשהיתה מורה המעורבת בחיי כל כך
הרבה אנשים שהיו זקוקים לה. 
קצת ילדותית, מידי פעם מתוסכלת, אך עדין חדה ויודעת.
חשבתי שזו תהיה תקופה זמנית עד שהיא תאסוף את עצמה ותרתום שוב את
המושכות למלכות על חייה, 
אך היא שקעה יותר ויותר אל החירות, אל הרגע הזה, אל המנוחה.
אני מודה לך כריסטינה על שהחזרת אותי להאמין 
שאני היוצרת של נתיבי חיי, 
לא אשכח את המעגל שעשית לכבודי עם חבריי ביומולדת 31
ואת המאמץ שלך להגיע להגיד שלום 
לפני נסיעתנו לטיול המשפחתי בעולם, כשכבר היית על כיסא גלגלים,
מתחת לחלונות של 24 רופי.
גם כשעצבנת אותי כשהערת לי על ההרגל לשלב ידיים, שמחתי בך.
"העולם לא אוהב את זה", אמרת לי, "זה להסגר מולו".
ועכשיו אהובה, אני מקווה שאת ממשיכה הלאה, בידיים פתוחות ובלב מאמין
מבחינתי הייתי כוהנת מנהיגות נשית בשיא תפארתה. 
מודה על המפגש המיוחד והגדול שלנו
אוהבת אותך
מיה

קריסטינה אהובה | ענבל רווח
מוזר שהחיים ממשיכים לזרום פה סביב כששלך עצרו ופעימת הלב שהחסרתי עוד לא חזרה,
הפריחה בשיאה ויש עוד המון נוריות שאת כל כך אוהבת.
אני רוצה לספר פה שאת באמת היית תקווה לשלום עבורי,
ושלא וויתרת והמשכת לעשות עבודה גם בשנים האחרונות לטובת השלום.
אני רוצה לספר שוב ושוב שהיית כזה מקור של אור שכל מקום אליו הגעת
נהייה יפה יותר, שופץ. לא רק מי שפגש אותך הרגיש כך, גם המציאות הפיזית השתנתה (!).
הכניסה לבניין שלכם בתל אביב הייתה עם גינה ענוגה ויפה מכולן,
הדירה תענוג לנפש, לעניים ולרוח, בכל פינה.
הפסאז' ברחוב הנרייטה סולד שסיפרת לי כי אינך מבינה איך זה שהוא כל כך
עזוב ועלוב וכי התחלת לראות אותו אחרת, כעבור זמן מה שיפצו וטיפחו אותו
(לא, לא כתבת מכתב לעירייה, הכל בתודעה).
אחרי שהלכת וחזרת והשתנית עם השבץ הגעת למחלקה בתל השומר,
כל כך הרבה זמן היית שם שלא פלא שהתחילו שם בשיפוצים אינטנסיביים.
הבית ההיסטורי המוזנח אל מול המרפסת בגבעתיים, זו שהייתה לך מקום
קשר לחוץ, הוא שופץ לאחרונה, לאחר יותר מ50 שנה שלא השתנה.
זכיתי להיות חברה שלך, הרגשתי באמת ברת מזל להיבחר על ידך ועל ידי גדעון היקר.
שוחחנו על עולמות ותודעות והחיים המתרחשים ואפשרת לי להמשיך להיות איתך גם בימי השינוי והלאה.
קשה לי להיפרד מנוכחותך הפיזית,
היי שלום והמשיכי הלאה אהובה
ואם זה אפשרי, ורק אם מתאים
אנא
עזרי לנו כאן עם השלום והאקלים.                                     אוהבת, ענבל 

פרידה מקריסטינה | ד"ר שי צור אפשטיין

כל מי שהכיר את קריסטינה יודע שהיא היתה אדם שזכה
בשפע יוצא דופן של מעלות, סגולות ורגישויות.
אבל לו הייתי חייבת לבחור; לו הייתי יכולה לקחת איתי למשמרת
בליבי רק סגולה אחת, אני חושבת שהייתי בוחרת בכישרון שלה לשמחה,
שהיה לא פחות מזה גם כישרון להרבות שמחה בעולם ואצל אנשים אחרים.
היא באמת עבדה בזה. היא הפכה את זה לדרך חיים ולשליחות.
זאת למרות שנאלצה כבר בתחילת חייה להתמודד עם שק שלם של קושי ואובדן,
ולא הגיעה ממקום שבו לימדו לשמוח.
אבל היה לקריסטינה כישרון טבעי שהיא שכללה באמצעות כמה מן
המעלות האחרות שלה: האור שבה והכוחות שלה, ואהבת האדם שלה, והאומץ שלה,
והחדות והרגישות הסיסמוגרפיות שלה.
אותו כישרון טבעי ניכר בעיני כבר בחיוך שלה, שהיה קורן כל כך
ושלם כל כך ומאיר את סביבותיו, בה במידה שהיה גם ילדי ומלא תום ואמונה,
וכזה הוא נותר גם בסוף חייה.
אני מקווה שגם עוד שנים רבות אוכל לעצום את העיניים ברגעים של עצב או אושר
ולראות לנגד עיני את החיוך הזה. ברור לי שכשהוא לנגד עיני אוכל לעבור כל דבר.

אני רוצה להקדיש לקריסטינה שני שירים קצרים של משוררת מופלאה ששמה אווה קילפי,
שירים על איך לחיות ואיך למות, שכל פעם שאני קוראת אותם נדמה לי שקריסטינה כתבה אותם,
והם מתייחסים גם למסע המופלא האחרון הזה שהיא עושה עכשיו.

*
כשאין עוד כוח לכתוב, צריך להיזכר.
כשאין עוד כוח לצלם, צריך לראות בעיני הרוח.
כשאין עוד כוח לקרוא,
צריך להיות מלאים סיפורים.
כשאין עוד כוח לדבר,
צריך להתנגן.

כשאין עוד כוח ללכת, צריך לעוף.

וכשבאה השעה היעודה, צריך לוותר על הזיכרון,
על עיני הנפש, לחדול להתנגן,
להיות בשקט ולהרפות את הכנפיים.

אך יהיה אשר יהיה, הסיפור נמשך ונמשך.

*
התשוקה התמידית שבי.
כך בדיוק רציתי לחיות.
שום רגע אבוד, תחושה מלאה כבת לוויה,
אני כאן, אני עכשיו, איני מצפה למאומה.
המצב הזה מזכיר דבקות,
הוא מזכיר הכרת תודה,
אפילו ביראת כבוד הוא מתחכך.
אך הוא עצמו אינו דבר אחד ויחיד מאלה,
אפילו לא כולם.
הוא רק קיים, קיים, קיים.
משהו מתחבר בי לנצח
ורק לרגע זה.
והרגע הזה קיים.

אווה קילפי, מתוך האוסף הפרפר חוצה את הכביש בתרגום (מפינית) רמי סערי
.
הי שלום קריסטינה יקרה.
שי


linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה
עם הזמן נוסיף לכאן מידע

הדלק נר

ענבל רווח
22.05.2019
חברה את חסרה.

Loading...