אתר הנצחה לזכר

עידו חבר 1971-2017

עידו חבר
מקום לידה: רעננה
מקום פטירה: רעננה

בית עלמין:
ישוב: רעננה
בית עלמין: כפר נחמן
גוש:
גוש:
חלקה:
שורה:







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

עידו נולד ב-29.12.1971, י"א טבת תשל"ב בבי"ח בלינסוןן בפתח תקווה. 

בן בכור לנעה ומאיר, אח בכור לאלעד. 

עידו גר כל חייו ברעננה.

למד בבי"ס היובל (ואח"כ בבי"ס זיו) ובהמשך בחטיבת השרון ברעננה. בתיכון הרחיק עד אורט שפירא בכפר סבא השכנה שם למד במגמת מחשבים. 

בשנות ילדותו הראשונות גר עידו בדירה ברחוב ברנדייס ברעננה, שם חלק חדר ומיטת קומותיים עם אלעד. 

לפי סיפוריו - אהב לשחק מחבואים ולהתחבא בחדר הארונות בדירה.

כשעידו היה בן 12 עברה המשפחה לבית ברחוב קרן היסוד.

בתקופת החטיבה, עידו "אומץ" ע"י עורב שנהג להקיש במקורו על חלונו של עידו כל בוקר. עידו קרא לעורב בלאק ג'ק ויש אפילו תמונות שמתעדות את הקשר בינהם. סיפור מצחיק הוא על היום בו בלאק ג'ק ערך מטסים מעל המגרש של הפועל רעננה שהיה סמוך לבית המשפחה והפריע למהלך המשחק עד כדי כך שנאלצו להפסיק את המשחק. 

עידו אהב חתולים. קוקו, חתולה סיאמית ליוותה אותו שנים רבות ונהגה לישון על כתפו. 

עידו אהב לשחק טניס. לראות סרטים. 

לעידו היה זכרון פנומנלי לשחקנים, סרטים, זמרים - ממש IMDB של איש אחד. 

עידן אהד את מנצ'סר יונייטד ואת מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל והיה לו ידע אינסופי לגבי פרטי טריוויה וספורט. 

(בנסיעה של עידו ותמי לאנגליה ב- 2002 - בקרנו גם במנצ'סטר ובאיצטדיון אולד טראפורד. עידו ידע לספר הרבה יותר פרטים מכפי שנכתבו במוזיאון). 

בצבא עידו היה עתודאי ולמד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב. עידו שירת כקצין באגף כוח אדם.

לאחר השחרור למד עידו לתואר שני במנהל עסקים. במסגרת הלימודים נסע לארה"ב במסגרת פרוייקט וורטון.

בהמשך החל עידו לעבוד בבנק לאומי בשורת תפקידים עד לתפקידו האחרון בבנק  כראש ענף חברות אחזקה.

במהלך שנת 2009 עידו שינה כיוון. יצא לשנת חל"ת במהלכה למד קונדיטוריה ושוקולד, ייצר שוקולדים ופרלינים בבית ואף יצר בעצמו את אתר "סיאם שוקולד".

יצור שוקולד וקונדיטוריה התאימו מאד לעידו ששילב באופיו - דיוק, הקפדה על פרטים, ידיים טובות ויצירתיות.

במקביל, לאחר שנה של חופש, חזר עידו לעסוק במקצועו כמנהל כספים בחברה של שלמה אליהו. 

ב-21.1.1997 תמי ועידו נפגשו לראשונה (שידוך של הספרית - דורית). פגישה ראשונה בקפה אלכסנדר בקניון ערים בכפר סבא.

ב-23.3.2000 - נישאו באולם הארועים "לימון" בקיבוץ עינת. לילה סוער במיוחד עם גשמים חזקים ונצחון של מכבי תל אביב על בולוניה. 

בהמשך נולדו הילדים - אורי, אמיר ואיתי.

עידו היה אדם שקט אך מסור בכל ליבו לאוהביו ולחבריו.

בתקופת עבודתו בבנק לאומי נהג ליסוע עם אביו, מאיר (שעבד באוניברסיטת תל אביב) לעבודה כי נהנה מהשיחות עם אביו. לאחר פטירתו של מאיר ב- 03/2004, עידו התאבל זמן רב מאד. הוא היווה משענת איתנה לאימו ולאחיו. 

עידו היה איש עם "עיניים טובות". אדם ישר שפיו וליבו שווים. מסור. אוהב. בעל ידי זהב ונפש של אומן. יודע לתקן הכל.

איש כספים מדהים, עם חוש לעסקים והכל ברוח טובה. 

עידו נהג לומר שהשבוע האחרון של יוני 2015 היה שבוע שהחל כאחד השבועות הטובים בחייו אך הסתיים בנימה צורמת. בתחילת אותו שבוע, איתי זכה בגביע הכדורגל העירוני לגילאי גן חובה עם קבוצתו ושיחק מעולה- הבקיע, בישל ועצר שערים, בהמשך אורי סיים בי"ס יסודי והופיע בהצגה "אלכס מתקן החלומות" בתפקיד אלכס. יממה לאחר ההצגה עידו ביצע קולונוסקופיה ואז התברר כי חולה. 

בהמשך ההתמודדות עם המחלה, עידו נלחם כאריה- כל טיפול וכל ניתוח - העיקר להרוויח זמן ואולי לנצח את הסרטן.

היינו בהופעה של להקת בון ג'ובי שעידו מאד אהב, בהופעות של שלמה ארצי (עם הילדים), קווין, גידי גוב, שלום חנוך ומשינה.

בשנתיים האחרונות היינו בצרפת וברומא, בירושלים מספר פעמים, בחיפה וצברנו המון טיולים וחוויות משפחתיות משותפות.

הכרנו בתי חולים בארץ ובעולם. בינואר 2016 נסענו לניתוח מורכב מאד בציריך , בשוויץ. לצערינו הניתוח לא התקיים כמתוכנן (בוצעה רק לפרוסקופיה מקדימה) כי המחלה היתה במצב מתקדם מידי. למרות שעידו היה לאחר לפרוסוקופיה ולמרות הדכדוך בשל המצב הבריאותי - עידו לא נכנע. "חרשנו" את ציריך, אכלנו טוב וחזרנו לארץ- ישר לטיפול בבלינסון. 

בחודשיים האחרונים - עידו סבל מהטיפולים אך המשיך לנסות ולשמור על שגרה- עבודה, אימונים, תזונה. 

ב-12/3 - שלח אותי (תמי) לקנות לעצמי טבעת ליום הנישואין הקרוב וביקש שאענוד אותה כבר. 

ב- 18/3 תשו כוחותיו והוא שקע בשינה נטולת כאבים. ליבו הרחב, הטוב והאמיץ המשיך לפעום עד 20/3/2017, כ"ב באדר תשע"ז, בשעה 8 בבוקר. 

העדפות

עריכה

עידו אהב אוכל טוב. 

זכורות לטוב מסעדות "סולה" וקורדיליה ביפו. מסעדת "מיקה", "שגב" בהרצליה, "מסה" ועוד רבות.

הלחם בעג'ין ליד הבנק

מסעדת מינה טומיי

מסעדת כתית (הספקנו לאכול ארוחת טעימות לפני שנסגרה) - חוויה מדהימה. 

עידו אהב לקרוא על אוכל ועל מסעדות, את הביקורת של שגיא כהן ב"הארץ". 

אהב קינוחים - המעדניה של "פושון" שנפתחה בשרונה ונסגרה אחרי מותו של עידו. 

עידו אהב את מנצ'סטר יונייטד, קנה לילדים דגלים וחולצות שהיו סגורים ושמורים עד שעברנו לדירה החדשה לאחר פטירתו. 

אהב מוסיקה- עברית, לועזית - כוורת, שלמה ארצי, עידן רייכל, עברי לידר, מוניקה סקס, בון ג'ובי, קווין, הביטלס, אבבא ועוד רבים וטובים.

הספקנו ללכת להרבה הופעות. עידו ידע את כל המילים ועשה הכנות לפני הופעות - דיסקים לרכב עם שירים כדי שנלמד את המילים. 

עידו אהב לקרוא. בשנים האחרונות בעיקר מתח כמו הרלן קובן ודייויד בלדאצ'י.

בשנת 2009 עידו לקח שנת חל"ת ולמד קונדיטוריה שוקולד. הוא בנה אתר בעצמו - סיאם שוקולד ובו הציג את מרכולתו.  http://www.siam-chocolate.co.il/about.htm

============================================

אין מקום טוב לכתוב את זה אז נספר שבפסח- 2019, נסענו לטייל בצפון ובדרך חזרה אכלנו במסעדת לימוזין. פתאם נזכרנו בטיול בחול המועד פסח לפני 8-9 שנים - טיילנו באזור מגידו ועידו נזכר שהיה במסעדה הזו עם הבוס שלו בעבר והיא מצוינת. אז הילדים היו עדיין בשלב השניצל והצ'יפס. אכלנו ונהנינו אבל לא מיצינו את החוויה.

עכשיו - הזמנו מקום, אכלנו טוב. וחשבנו על עידו. 

יתכן שזו תהפפוך לנקודת ציון בטיולים עתידיים בצפון (כמו גם "דוריס קצבים" בראש פינה). 

הספדים

עריכה

עידו שלי, 

בלילה האחרון, מייד לאחר שנתתי לך את משכך הכאבים ונרדמת, נראית כל כך שליו. 

סוף סוף בלי כאב או צורך לייצר רצף של שליטה בכאב.

פניך רפו ויכולתי לראות את האדם שלצידו ביליתי את 17 השנים האחרונות.

בשבועות האחרונים ובעיקר ביממה האחרונה, פיתחת שמיעה של סופרמן. כל יתוש מתעטש הפריע את מנוחתך. 

אז הלילה דיברתי אליך, ניצלתי את העובדה שאתה לא יכול להשתיק אותי.

העלתי זכרונות (גם אם באופן מוטה וחד צדדי). 

אמרתי לך איזה אדם מיוחד אתה - רציונלי, חד ועם ראש מדהים למספרים וגם אדם רגיש, אומן, יצירתי ועדין.

האהבה שלי אליך התפתחה בהדרגה וחושלה במשברים שעברנו ביחד.

אתה תמיד היית לידי, מאחורי, הרוח מתחת לכנפיי.

תומך, אוהב, מגן ומאזן.

17 שנים אנחנו נשואים ובמהלך השנים נוצרה ביננו חלוקת תפקידים. ידעתי שעתידנו הכלכלי נמצא בידים הכי טובות שאפשר. ואכן - דאגת לעתידנו הכלכלי גם לתקופות שכבר לא תהיה כאן. בימים האחרונים ניסיתי להעביר אלי את הפיד. כתבתי הכל כי מודה שלא קלטתי כלום אבל בטוחה שיהיה בסדר כי הרי הכל מנוילן ומתוייק ומסודר כמו שרק יקה מדהים כמוך יכול לסדר. 

הבאנו לעולם יחד 3 ילדים מקסימים. שלושתם כל כך חכמים ומוכשרים, כל כך אהובים. בשבילם נלחמת כמו אריה בשנתיים האחרונות. נכנסת דרך הדלת ואז דרך החלון ואז דרך החריץ - אבל לצערנו בסוף נאלצנו להפרד. 

אני רואה בכל אחד מהילדים אותך. הראש המתמטי המדהים של אורי, ידי הזהב והיכולות הטכניות של אמיר, האתלטיות של איתי. זה רק על קצה המזלג. נטעת בהם אהבה לבישול ולאפייה (וכמוך - הם מצפים שהסו שף תשטוף כלים), את האהבה לספורט - בעיקר טניס ואת האהבה למנצ'סטר יונייטד (בליגה הספרדית היו חילוקי דיעות).

הילדים זכו לאבא הכי טוב שיכולתי לאחל להם ואני זכיתי לבן הזוג הכי טוב שיכולתי לבקש.

תמיד עקצתי אותך ואמרתי לך שסבתי ז"ל היתה אומרת שאני אוצר ושמי שיתחתן איתי יזכה בלוטו,  אבל האמת היא שהזכייה היא שלי. 

תמיד סנטתי בך שאתה לא איש רעים אבל יצרת קשרים עם אנשים רבים וטובים. מי שזכה להכירך ולהכנס לתוך ליבך - היית מוכן לעשות בשבילו הכל.

במהלך שנותינו יחד, אהבתי אליך גדלה מיום ליום.

אתה החבר הכי טוב שלי, האהוב שלי.

תמיד ובעיקר בימם האחרונים, כל כך דאגת לילדים, שתצלק אותם בגילם הצעיר.

זכרת את אובדנו של אביך ואת הכאב הגדול שלך.

אפילו ביומך האחרון שאלת את רשותי - אם זה בסדר שתרפה. האם בעייתי שתלך לעולמך בשבת. דאגת להם ולי. להקל עלינו כמה שניתן.

שמחה שהחלטנו להעביר את החודש האחרון בבית. 

כך הילדים זכו להיות בקרבתך ולהנות ממך עוד קצת.

ביומך האחרון, עם כל הקושי הפיזי, דאגת להשאיר להם מזכרת ממך ולהפרד מהם עם המון אהבה ודמעות. 

אל תדאג אהוב שלי.

הילדים שלנו זכו באבא מדהים. נתת להם כל כך הרבה חוויות וזכרונות טובים.

הם חזקים ובעלי חוט שדרה בזכותך (טוב- בזכותינו) והם יתמודדו ויחיו ויצליחו ויעשו וישמחו.

אני מבטיחה לך ולהם. הם לא יהיו לבד. הם יחיו חיים טובים ומלאים.

אני עצובה אבל אני חזקה ואני כאן בשבילך ובשבילם.

ויחד איתי כל בני המשפחה והחברים וכל מי שזכה להכיר אותך ולהיות מוערך על ידך. אנחנו נהיה בסדר.

נוח בשלום על משכבך.

אוהבת אותך עד קצה העולם ובחזרה. 


תומר - חבר מהתיכון
תומר סיפר באזכרה של השנתיים על הכנת פרלינים עם בנו. איך חשב על עידו, הדיוק שלו, ההקפדה על הפרטים הקטנים.

אמירי - בספר הזכרונות
אבא, אני יודע שאתה לא יכול לראות את זה אבל בכל מקרה.... אתה אבא מושלם, מקסים, רגיש, אהוב ומלא בעוד תכונות יפות. קשה לי לחשוב על העובדה שהלכת מאיתנו ושעכשיו אנחנו די התפרקנו. אני מסתכל על התמונות הישנות ומסתכל עלינו עכשיו ורואה את ההבדל. מקווה שטוב לך עכשיו ושלא כואב לך. אוהב המון אמיר (בן 11).

נעה חבר - אמא
דודי בני היקר אני יודעת שאתה דואג לי תמיד. אני חשה אותך בתוכי כמו בהריוני איתך ומבטיחה לדאוג בקביעות למצבה ולצמחיה כמו שאתה דאגת כל הזמן ובקשת, כשלא יכולת, שאדאג אני. דאגת לי תמיד, כשאגיע הביתה שאטלפן לומר שהגעתי בשלום. ביום שלחשת ולא הצלחת להוציא קול (יום לפני שאבדת את הכרתך), בקשת שאטלפן ואודיע לתמי שהגעתי הביתה והיא תמסור לך. בכל ענייני דאגת ואפילו לימדת אותי, בדרכך הקפדנית, להכין אלבומים דיגיטלים לתפארת מנסיעותי לחו"ל. מילדות הצטיינת בלימודיך. כל פסיכולוג התפעל ממך. התקבלת לתואר שני בפרוייקט וורטון היוקרתי. כל מי שעבד איתך התלהב ממך. היית שילוב מבריק של גאון (ולא של אמא משוחדת, עם קבלות) ושל נשמה חמה וטובה עם חכמת הלב ואחריות. הזכרת לי בהרבה מובנים את אבא בגרסה משופרת. היית בשלן ואופה טבעי. בשנת צינון מהבנק למדת מקצועית וכשהחלטת לעזוב את עבודתך כבכיר בבנק וללמוד קונדיטוריה, הזמנת אותי למסעדה והסברת את מניעך. "תמיד תוכלי לסמוך עלי שבחירתי טובה" ואכן תמיד סמכתי עליך. כמה חסרת לי בהדלקת נרות שבת - מידי יום שישי היית מגיע והיינו משחקים "טאצ'" או "באסטרה" עם קפה אח"כ. בטעות לפעמים קראתי לך "מאיר" והנה הלכת אל מאיר ונטשת אותנו. אתה חסר לי שאין לתאר עד כמה ואני דואגת כתמיד שיהיה לך שם טוב יקירי.

משה לוין
ספד בלוויה- משה לוין: יום עצוב לנו היום. אנו נפרדים ממך עידו. חלפו עברו השנים מאז הכרנו וכמו כל ההורים תהינו אם אתה החתן המתאים לביתנו. אז הגיע הרגע אותו נזכור ובו ללא היסוס עמדת לצידה של תמי בשעה שהיתה קשה לה ואז אמרנו -זה יהיה חתן ראוי. ואכן כך היה. כמעט היום לפני 17 שנים נישאתם באהבה והקמתם משפחה לתפארת. בניתם את עצמכם, כל אחד מצליח בתחומו, מפרגנים אחד לשני ודוחפים יחד להצלחה. הרחבתם את המשפחה והענקתם לנו 3 נכדים נהדרים, מוכשרים ויפים. הילדים גדלו ורוינו נחת. ואז, דוקא ביום של שמחה, חגיגת יום ההולדת של איתי, הגיעה הבשורה כי המחלה לא קלה. אך לא יאוש אחז בך אלא תקוה שתצליח במלחמה שלפניך. היית נכון לכל מאמץ - מדוידוב עד צפת ועד ציריך בשוויץ. עוד ביופסיה ועוד טיפול. מלא אופטימיות, משתדל לשמור על שגרה, ללכת לעבודה ולו לכמה שעות. ליווינו אותך, את תמי והילדים לכל אורך הדרך. מתפללים ומקווים. אך זה שבמרומים לא שעה לבקשתינו. עידו- תם סיבלך אך נשאר חלל ענק של אבא, בעל, בן, אח וחתן - דואג, מלמד ועוזר ובעיקר- אוהב. לכן אנו- בת שבע ואני מבקשים מזה שבשמיים והפעם הוא חייב לשמוע - שייתן לנו את הבריאות ואת הכוח להיות לתמי, לאורי, לאמיר ולאיתי משענת חזקה להשען עליה. שיתן לנו את התבונה והשכל כיצד לעשות זאת. עידו - תמיד נזכור ונוקיר, נשאיר כסא עבורך בשולחן יום השישי ובחגים. וכמו שהבטחתי לך כאשר נפרדנו - תמיד נהיה ליד תמי והילדים.

תמר
אהוב שלי

linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

בת שבע
21.03.2019
עידו היקר, אתה מאוד חסר לכולנו. זוכרת, מוקירה ומעריכה אותך מאוד.
אמיר
21.03.2019
עדיין בלתי נתפס שאתה לא אתנו, אוהבים ומתגעגעים.
קרן
20.03.2019
עצוב מאד בלעדייך ושקט... אני בטוחה שאתה מסתכל מלמעלה וגאה מאד בתמי והילדים
רעות
20.03.2019
עידו היקר-בלתי נתפס הגורל האכזר שנגזר עליך ועל משפחתך.אוהבת מעריכה ומתגעגעת
אמיר
20.03.2019
אוהב אותך, אבא. כזה פייטר...
תמר
19.03.2019
אוהבת ומתגעגעת נורא. כבר שנתיים. רק שנתיים.

Loading...