אתר הנצחה לזכר

אילנה יופטרו 1958-2017

אילנה יופטרו
מקום לידה: תל אביב
מקום פטירה: תל השומר

בית עלמין:
ישוב: רחובות
בית עלמין: רחובות
גוש:
גוש:
חלקה: טז
שורה: 2







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה
אילנה נולדה ב- 7 בספטמבר 1958 בבית החולים דג'אני ביפו להוריה ג'נט ועזרא אשר.
היא הייתה הנכדה הראשונה של הסבים מבית שמש שנשאה את שם המשפחה – אשר, והיא גם הייתה זו שקרובה אליהם פיסית. הנכדים הגדולים יותר חיו ביפו.
לאבא עזרא הייתה אחות בת 5 , יפה, שהייתה למעשה חברה של אילנה בילדותה והקשר דודה- אחיינית היה במישור אחר לגמרי.
ההורים גרו אז במשק עזר בבית שמש. בתים קטנים מאוד, בקצה העיירה, ממש על גבול עמק מלא זיתים ופרות רועות.
כשאילנה הייתה בת 4 וחצי נולד האח יעקב וההורים עברו לדירה בבית שיכון בן 3 קומות. בהמשך נולד גם חזי. בשיכון הזה גרו 12 משפחות שהיו ממש המיקרוקוסמוס של ישראל של אותן שנים. כולם עולים חדשים מכל קצווי תבל. עירקים, פולנים, רומנים, מרוקאים, הונגרים, ספניולים , וכולם חיו בכפיפה אחת, במקום אחד. השפה העברית חיברה את כולם והאתוס של כור ההיתוך שלט אז ברמה.
מילדותה, הייתה אילנה חברה טובה, אוזן קשבת, מפרגנת ובעלת יכולת הכלה אין סופית.
אם מדברים על הילדות כדאי להזכיר גם את הסבתא בבת ים, מצד האמא, שאליה היו נוסעים בחופשות. בית קטנטן בשיכון עמידר עם ריחות אוכל ומלא במאור פנים ואהבה, עם נוף שונה כל כך מבית שמש...והכי חשוב...חוף הים, בעיקר חוף הסלע שבבת ים...
והיו גם נסיעות לדרום הארץ...לאילנה היו שתי דודות בבאר שבע. האחיות עליזה ובלנש שהיו נשואות לשני אחים פנחס ויואל. לדודות היה קיוסק שנדמה לה אז כמרכז מסחרי מפואר, שם מכרו בעיקר גזוז, פלאפל ומסטיק בזוקה... בזמן הביקורים בבאר שבע אהבה אילנה לבלות, עם הבנות של הדודות אנה וסוזן שהיו כמעט בנות גילה והקשר ביניהן היה הדוק מאד.
כשאילנה הצטרפה לצופים הטיולים הפכו להיות חלק משגרת השבתות שלה, וכמובן המסעות, המחנות, הג'ימבורי ועוד.
בנעוריה, הלימודים לא היו בראש מעייניה. קדמו ללימודים הצופים, החברים והחברות וכל הצד החברתי. בבית שמש היה אז תיכון אחד בלבד ולקראת תום חטיבת הביניים אילנה התבשרה שהיא מיועדת למסלול מקצועי שאינו כולל בגרות. אילנה נלחמה בכל כוחה וניסתה לשנות את רוע הגזרה אך בסופו של דבר בחרה לעבור לחוות הנוער הציוני, יחד עם בת שבע שהייתה חברה מילדות.
להורים של אילנה היה מאוד קשה עם היציאה שלה מהבית. היא הייתה בת הבכורה והמשענת של הורים בבית. האבא היה עולה אליה לירושלים עם סירים של אוכל מהבית.
למרות הכל, חוות הנוער הציוני הייתה מקום שבו אילנה פרחה ויצרה קשרי חברות אמת. עם שתיים מהחברות, בת שבע ובקי שמרה אילנה קשר עד יומה האחרון.
הלימודים בחוות הנוער הציוני היו מכוונים למקצועות שנדרשו בחיל האוויר, חשמלאות ומכשירנות מטוסים ולכן באופן טבעי, עם סיום הלימודים, התגייסה אילנה  לחיל האוויר והוצבה בתל נוף.
בזמן שרותה הצבאי, עזבה המשפחה את בית שמש ועברה לבת ים.
 כל חברותיה וחבריה מבית שמש ומחוות הנוער היו מפוזרים בצבא ולא היו לאילנה יותר מדי קשרים בבת ים.
כשהאח יעקב עזב את הבית ועבר לבן שמן, הקשר ביניהם התהדק.
 אילנה הייתה באה לבקר אותו לעיתים תכופות, ולמרות משכורתה הדלה כחיילת השתדלה לפנק אותו מכל הלב , פעם באפטר שייב שמאוד אהבה ופעם בתכשיר חדשני לפצעי בגרות. ותמיד באהבה גדולה.
כשאילנה סיימה את שרותה הצבאי החלה לעבוד בתעשייה האווירית. בכל בוקר הייתה עולה עם שחר אל האוטובוס שלקח את עובדי התעשייה האווירית מבת ים, ואחר הצהרים הייתה חוזרת לביתה עם אותו אוטובוס ואותם האנשים... זו הייתה שנה אפורה ומאוד משעממת בחייה, ולמרות הפיתוי הגדול להישאר ולקבל קביעות, העדיפה אילנה  לקחת סיכון ולחשב מסלול מחדש...
הבחירה הייתה בחברת מוטורולה, אשר לפני עידן הסלולר הייתה החברה המובילה בתחום התקשורת בארץ, שם פגשה אילנה את חנה רוט (צ'יפ ) ושאול ששינו את כל חייה וליוו אותה מאז ועד לכתה.
 (יש לציין שחנה הפכה להיות האחות שמעולם לא הייתה לאילנה. החברות ביניהן היתה עמוקה ויוצאת דופן. הזיכרונות  מהטיול הגדול שעשו יחד באירופה ב-1980 , ליוו את אילנה עד יומה האחרון).
 
כאמור, שאול  ניהל פרויקט גדול  ואילנה עבדה תחתיו. הקשר איתו מילא אותה באהבה ובשקט נפשי. אילנה נהגה לומר  ששאול הוא מאלה שמה שרואים ממבט ראשון, זה מה שיש. אין קליפות מיותרות ואין אגו... יש מעט מילים, אבל המון מעשים...מעשים טובים.
בשניים במרס 1982, נישאה אילנה לשאול והזוג הצעיר החל את דרכו בדירה קטנה ברח' מילצ'ן ברחובות, שם נולד כעבור זמן קצר ניר, הילד הראשון.
אילנה התמסרה כל כולה להורות ולזוג נולד בן נוסף, רני וכעבור כמה שנים נולד הבן השלישי טל.
 אילוצי הפרנסה חייבו אותה לחזור לעבודה, ומשפחת יופטרו ארזה את ביתה ועברה לגור באילת למשך 3 שנים . באילת, עבדה אילנה בחברת גז ועם שתי שכנות וחברות מקסימות, ריטה וגילה, שמרה על קשר עד יומה האחרון.
 
במעבר למזכרת בתיה, המשפחה נאלצה להתמודד עם שני אירועים בריאותיים לא פשוטים שעבר טל. ביום האחרון לשהותם באילת כשטל הקטן הוכנס לכלוב גבס ונאלץ להיות מרותק למיטתו והשנייה כשעבר ניתוח להסרת גידול בראשו. באותם ימים קשים התגלתה מסירות הנפש האין סופית של אילנה, שתמיד מצאה בתוך עצמה עוד ועוד כוחות נפשיים כדי להתמודד עם המצב
 האח יעקב מספר, מהרגע שהומצא הטלפון הסלולרי היה ברור שקודם כל צריך להתקשר לאילנה. היא בטוח יודעת, מכירה מישהו שיודע, מכירה מומחה לתחום ובטח גם תשיג לך הכי טוב בהכי זול.
הקשרים האנושיים שיצרה עם כל אחד, ולא משנה מי היה, היו נדירים. היא ידעה לגעת בלב של כל אחד ולתת לכל אחד את התחושה שהיא שם בשבילו באמת...
אילנה היתה אמא מסורה, אבל חייבים לציין גם את העובדה שהייתה  דודה נפלאה...במיוחד היא היתה נרגשת כשלאחיה יעקב נולדה הבת הבכורה, סוף. קשה לתאר את אהבתה העצומה לסוף.... וכך זה היה עם כל אחד מאחייניה והדודנים. יכולת נתינה נדירה. ללא גבולות
אילנה החלה לעבוד בסוכנות ביטוח, ולמרות חוסר נסיונה בתחום, השתלבה מהר מאד בעבודה ותרמה רבות לקשר המצוין עם הלקוחות  ולאווירה המשפחתית ששררה במשרד. אילנה הייתה מזכירתו של נחמיה בית און שהיה גם נשיא הרוטרי במזכרת בתיה, ובתקופה זו השקיעה מזמנה כדי לתרום לקהילה ולעזור לזולת.  
הרוח הצעירה, היכולת להקשיב ולתת עצה,  הידקו מאד את הקשר של אילנה לחברים של ילדיה. החברים הרגישו אצלה ממש בבית ושיתפו אותה בנושאים האינטימיים ביותר שלהם...הם היו מגיעים מהצבא היישר לביתה של אילנה כדי לאכול ולספר חוויות, ורק לאחר מכן המשיכו לביתם...
 לאילנה היו חברות רבות במסגרות שונות ומגוונות. היא ידעה לשמור על יחסי חברות לאורך כל שנות חייה.
ולמי שאינו יודע...אילנה אהבה מאוד את הטבע והרבתה לטייל. לפני 10 שנים החליטה להקים קבוצת מטיילים בשם "חמשושים" שנפגשת אחת לחודש עד היום.
כשהבן רני נישא לעדן, לא היה מאושר ממנה. תמיד אמרה על עדן כלתה שהיא הבת שלא הייתה לה מעולם...
כחודשיים אחרי החתונה של רני ועדן נתגלתה בגופה של אילנה המחלה הארורה. התגובה הראשונה שלה הייתה- אלחם במחלה ואנצח.
היא תמיד דאגה לשדר אופטימיות, ובמשך שלוש שנים נלחמה במחלה  בגבורה עילאית. גם אחרי הטיפולים הכימותרפיים, שידרה חיים כרגיל והלכה לעבודה למרות הכאבים וההרגשה האיומה, מה שגרם לכולם להאמין עד הרגע האחרון כי היא תצליח להתרומם מחדש ולהחלים.
לימים הפסיקה לעבוד והשקיעה מזמנה הפנוי בפגישות עם חולות סרטן.
כשנולד גיא הנכד הראשון, הייתה אילנה מאושרת על שזכתה לרגע הזה. היא בילתה עם גיא שעות ארוכות והשקיעה בו את כל אהבתה.
בהמשך, זכתה לשמוח מאד עם הולדתו של עומרי, הנכד השני, אך בגלל ההתדרדרות במצבה, לא הספיקה ליהנות בחברתו...
בימיה האחרונים דאגה אילנה להודות לכולם ולהיפרד בדרכה...היא אפילו השאירה משימות עבור בני משפחתה, משימות שיש למלאן לאחר מותה...
מאות האנשים שהגיעו להיפרד ממנה לאחר מותה רק הדגישו את תרומתה העצומה לאנשים סביבה ואת האהבה הגדולה שכולם רחשו לה כולם.

העדפות

עריכה

16/02/2017
בצער עמוק נפרדנו בדקות אלה לעולמים מעמוד התווך של המשפחה מאישה מדהימה עם לב ענק שידעה רק לתת .
תודה לכולם על התמיכה, העידוד והסיוע בכל דרך לאורך כל הזמן.
נעדכן בהמשך על מועד הפרידה מאמא לעד

טוליק

כללי התנהגות בבית  - אילנה
א. פה סגור באוכל
ב. אין משיחין בשעת הסעודה
ג. המשרתת מתה - סיימת לאכול, תפנה ותנקה.
ד. אין תחנות ביניים - כלים או שטופים או במדיח.
ה. פיפי בועות וקקי בלוף.
ו. נמרחה משחת שיניים בכיור - תנקה.
ז. לאוורר שמיכות ולקפל. אין ללכת כאילו נפלה פצצה בחדר.
ח. רוצה חדר מבולגן? אז אין ניקיון - תנקה לבד. אני לא חדרנית וזה לא בית מלון.
ט. לא ראית את אמא ואבא כל היום? תן נשיקה.
י. יצאת מהבית, תגיד שיצאת, תודיע שחזרת, אם לילה-תכבה את האור שלך.
כ. ישן אצל חבר? סמס שהכל בסדר ואתה לא מגיע או מגיע מאוחר - רק שלא נתחיל לחפש אותך ונדאג.
ל. קמת בבוקר? תגיד בוקר טוב, לא מדברים. רק בוקר טוב.
מ. תן נשיקה לפני שאתה יוצא.
נ. כשאתה עם המשפחה אתה עם המשפחה... ב100%. תשתף מה עובר עליך... תספר חוויות. אתה לא משעמם.. אתה   
   הילד שלי.
ס. סע בזהירות, אל תנהג שיכור ואל תיסע עם חבר שיכור.
    לקחת את האוטו והחלטת לשתות? קח אחריות, תעלה על מונית. אם צריך תגיד לנהג שנשלם כשתגיעו ותעיר  
    אותי.
ע. עוד יבוא יום שגם אתה תהיה אבא, אל תדאג חמוד.. הכל יחזור אליך.. הילדים שלך יתעללו בך בדיוק כמו שאתה  
    מתעלל בי.
פ. פה סגור, לאכול נקי עם סכין ומזלג, לשטוף ידיים לפני ואחרי אוכל.
צ. ילד טוב משאיר צלחת ריקה... אל תעמיס אוכל שלא תאכל... יש מספיק לכולם ויותר... תטעם... תאכל... תרצה 
    תיקח עוד. 
ק. החלומות שלך הם התגשמות שלנו, תחלום רחוק, תשתף אותנו וננסה להגשים ביחד.
    אנחנו תמיד איתך - אבל תזכור זה מחייב... גם כשקשה אתה איתנו כמו שאנחנו איתך.
ר. רק המעז מנצח, תעז לנסות, ללמוד, לגלות.. תפרח, תפרוץ גבולות, תתפתח, תתפקח... אבל לא לקפוץ מעל 
   הפופיק.. לא להסתכן... להעיז... זה שונה. ולכל גיל יש תעוזה אחרת... אל תנסה מה שלא לגיל שלך...
ש. את הנעליים והדברים שלך אל תפזר כל מקום.. פה לא שביל קליפות התפוזים !
ת. תודה! על הכל. שום דבר לא מובן מאליו...לא הכביסה המקופלת, לא האוכל על השולחן, לא המים שקיבלת אצל 
    חבר, גם לא הטרמפ של אבא שלו באמצע הלילה, גם כשאתה חושב שאמרת תודה... תגיד שוב. לא עולה כסף

הספדים

עריכה

הספדים וכותבים על אילנה

אילנה אישתי , אהובתי, חברתי היקרה
בעוד מספר שבועות ב- 2 במרץ, אנחנו אמורים לחגוג 35 שנות נישואים. שנים של שיתוף פעולה וחברות נפלאה, בילויים והנאות בכייף.
גידלנו 3 בנים מקסימים, זכינו לכלה ושני נכדים מדהימים.
כל חייך השקעת בגידול, בהשקעה ובאחדות הילדים והמשפחה, דבר שהיה חשוב לך מכל.
תמיד היית עמוד התווך של המשפחה. תמיד היו מתייעצים ושואלים אותך בכל נושא ולפני קבלת החלטות. החוכמה ושיקול הדעת שלך היו מעל הכל.
היית תמיד לעזר לכל מי שאפשר, תמיד ידע לתת הרבה ומעט מאוד לקבל.
היית חביבה על כולם, מוקפת בחברים וחברות רבים, התנדבת, דאגת לעזור ולעשות לאחרים, בקיצור את היית אישה מיוחדת, אהובה, פעילה ויצירתית.
הוכחה לכך, בחודשים האחרונים כשמצבך הידרדר, אף אחד מהמשפחה והחברים שכל כך אהבת, לא שכח אותך. יום יום התעניינו לשלומך וניסו לעזור בכל מחיר.
בשיחות עמך בתקופה האחרונה כשחלה החמרה, הדגשת בין היתר, מספר דברים שמאוד חבל לך עליהם:
שלא תזכי להיות בחתונה של טוליק
שלא תזכי לראות את הנכדים מניר
שהנכדים גיא ועומרי לא יזכרו אותך.
אני מבטיח לך בשמי ובשם הילדים, שנדאג תמיד להזכיר אותך והנכדים תמיד ידעו מי ומה היתה הסבתא שלהם. תמיד תמשיכי להיות איתנו.
אין לי ספק שכל מכרייך, תמיד יזכרו אותך וששמך הטוב ילווה את כולם.
אילנה יקרה, קשה להבין איך הגענו ליום הזה עוד לפני שהגעת לאמצע שנות חייך, אנשים שכמותך מקומם בחיים עד 120 שנה, אבל יש מי שכנראה חשב אחרת.
אין ספק שמקומך בגן עדן.
תודה לך על הכל, תודה שזכיתי להיות איתך אישה, שותפה וחברה מדהימה.
הפכת להיות חלק ממני ועכשיו איבדתי חלק יקר ומשמעותי בחיי.
להתראות יקירתי, אוהב אותך לעד.
תנוחי בשלום על משכבך.
שאול
 
 אילנה בתנו המדהימה.
59 שנות חייך היו מתנה. אשרינו שזכינו לילדה מהממת, משכמה ומעלה, אהובה על כולם.
מי שהיו לו איתה נגיעה, הרגיש שהיא קורצה מחומר מיוחד. בת מדהימה, אמא מעולה וסבתא אשר נכדיה היו בבת עיניה.
אנו כהורים קבלנו רק דברי שבח עליה. מורים מחנכים, מקומות עבודה שעבדה, הוקסמו ממנה.
כדברי השיר, לנצח נזכור אותך אילנה וכל עוד נחיה, דמותך, חיוכך לא ימושו מאיתנו.
ילדיך המדהימים יעידו על החינוך אשר הקנית להם. את האחת והיחידה והמיוחדת.
תודה על השנים שהיית אתנו, פרח יקר, אשר נקטפת בדמי ימיך.
הוריך, ג'נט ועזרא אשר.

אמא גיבורה שלי
אני כל כך מתגעגע אלייך. כבר חודשיים אני מתגעגע אלייך מאז שהתחילה ההיתדרדרות המהירה של המחלה. מתגעגע לטלפון פעם ביום, לאנרגיות שלך, לחיבוק, לסבתא של הילדים שלי ולאשה המדהימה שאת. אפילו עדן אומרת שהתחתנה איתי בזכותך. היא כל כך אוהבת אותך.
לילה לפני שהלכת מאיתנו, הראתי לך עוד סרטון של גיא כי אני יודע שזה מעלה לך חיוך. אמרת לי הם לא יזכרו אותי.
אני מבטיח לך שכן.
פשוט לא מעכל שאת לא איתנו ולא תהיי יותר.הכל ריק וחסר משמעות. המחלה הזאת גרמה לי לדבר הרבה עם המוות ועמוק בפנים לנסות להתכונן לרגע הזה, אבל זה בלתי נתפס שהאישה הכי חזקה ודומיננטית שאני מכיר, כבר לא פה. לאורך כל המחלה הייתי אופטימי ואפילו אדיש, כי ידעתי ללא ספק שתעברי את זה כמו גדולה.
אמא, האנשים שפה ושמכירים אותך יודעים שהמשפט לכל אחד יש תחליף, לא תקף לגביך. אני מקווה שזה נכון שאת תהיי פה תמיד ותסתכלי עלינו מלמעלה, כי אנחנו כל כך צריכים אותך.
אני יודע שבחודשיים האחרונים לא תמיד היית בפוקוס, אבל רוצה שתדעי שהרבה אנשים שאוהבים אותך ובמיוחד אבא וטוליק, טיפלו בך במסירות נפש ועשו כל מה שיכלו שיהיה לך טוב.
כשהסתכלתי על אבא מלווה אותך מתחילת הדרך ועד סופה, הבנתי מהי אהבה אמיתית וללא תנאים.
אני אוהב אותך
רני

אמא אהובה שלי,
כששאלו אותי איך אני מגדיר אותך, תמיד עניתי עוף חול. יודעת לקום מכל משבר, להרים אחריה את כל המשפחה..
זו שתמיד תדע לאסוף את השברים ולהרכיב מחדש לדבר יפה יותר.
לפני שלוש שנים, באותו יום שחור שריסק את כל המשפחה, היית זו את שאספת אותנו שוב.
במקום שאנחנו נחזק אותך, חיזקת אותנו, אמרת לנו בגאווה ובבטחון "אהובים שלי, כל עוד יש לי את היכולת אלחם עד הסוף".
היית כלביאה, דוגמא ומופת לכל אחת מעשרות חברותייך המתמודדות עם המחלה, דוגמה עבורנו לנחישות, אומץ, כח רצון.
הבטחתי לך קצת אחרי הבשורה המרה שחלית גם את, שתמיד נעשה מה שתבחרי, הבטחתי לך שלא תסבלי, שתשארי עד הרגע האחרון עם הכח להילחם.
בשבוע שעבר כשאמרת לי "ילד שלי, כנראה שכבר אין מה לעשות, שהגענו לקצה הדרך, אני אוהבת אותך יפה שלי"
אמרתי לך בלי דמעות,
"אמא עוד לא הגענו לקצה, אנחנו פועלים כמו השיר שאת הכי אוהבת, הבאנו לך אבנים מהירח! תרופות מכל מדינה בעולם" ואת ענית בקול רגוע "מוכנה לנסות, מוכנה להמשיך להלחם".
צחקו על הקשר שלנו פעמים רבות, על העובדה שילד בן 26 לא צריך לשים ראש על אמא ושהיא תלטף לו אותו.
שאמא לא אמורה לדבר עם הילד שלה על מה ואיך שדיברנו, כזה היה הקשר ביננו, מלא צחוק, מלא אהבה, פתיחות ואמת.
26 שנים נשארתי מחובר עם חבל הטבור אליך, המשכתי לספוג ממך לאורך השנים עוד ועוד אהבה, עוד ועוד ידע וחוכמת חיים ובעיקר את המשמעות לחיות.
אתמול בפעם האחרונה אמא, החבל נחתך!, נשארתי ריק, כאוב ועצוב.
אבל אני מבטיח לך אמא, כמו שקיימתי אתמול, שאשמור על אבא, על המשפחה שבניתם שלמה ומאוחדת, שהנכדים יזכרו אותך, גם אלו שלא זכו להכיר סבתא כמוך.
אני נשבע לך אמא, שאת איתי ואיתנו בכל מקום, בכל זמן.
מלווים אותך בדרך למנוחה אחרונה, אחרי שנים של מלחמה ב- 120 חמניות, הפרח שכל כך אהבת.
אוהבים לנצח!
טל

אילנה אחותי היקרה לי מכל.
אתמול כשעמדנו סביב למיטתך, כל יקירייך שבאו להיפרד, אמרתי שהמוות לא יאה לך.
הדבר הרחוק ביותר מדמותך, מיופייך, משמחת החיים, האהבה, הנתינה וטוב הלב שהרעפת על העולם כולו.
כל מי שנגעת בו, גם אם ברפרוף קל, התאהב במי שאת ובמה שהבאת לחייו.
היית לי הרבה מעל ומעבר לאחות. היית החצי התאום של נשמתי. הנפש הקרובה שאליה דיברתי בפה ואליה דיברתי בלב. נתת לי כל כך הרבה אושר וטעם בחיי, כפי שנתת לכל יקירייך.
נלחמת במחלה הארורה באצילות של מלכה. לא נתת לה בשום שלב לאבד את צלם האנוש שבך, את להבת הנשמה הגדולה שפיעמה בך.
שאול, הילדים וריבה היקרה, נלחמו מלחמת גבורה, מלחמת חורמה, אך למרות אהבתם, למרות כל אהבתנו, הוכרעת.
להורים שלנו היית בת יחידה, אך את היית הציר והמרכז סביבו נעה המשפחה שלנו.
אובדנך, עצם העובדה הנוראה שהורים קוברים את בתם יחידתם, קורעת את לבם לגזרים.
נגדעת מאתנו. נגדעת ממני ומחיי, אך אני מקווה שתום הסבל שלך גדול מהכאב שלנו.
נוחי בשלום ובשלווה. נוחי בידיעה שהשארת לנו מורשת שכל אחד מאתנו נוצר בתוכו כמתנה אחרונה שנתת.
נוחי בידיעה שכל כך הרבה אהבה מלווה אותך
יעקב

אילנה היקרה מכל,
האופטימיות, הכוח והחוזק שלך היו תמיד כמו סלע איתן בכל הסערות שהיו סביבנו.
תמיד היית הראשונה שסיפרתי לה על מה שעבר עליי – חברה חדשה, גירושים, מציאת עבודה ותמיד היית שם בשבילי.
היית בשבילי אחות, חברה ומשען איתן וההומור המשותף שלנו לא עוזב אותי לרגע.
תמיד היית סמל לארגון ולשליטה בהחזקת הבית, בשמירה על היחסים בין כל חלקי המשפחה, בבקיאות בפרטי הפרטים של קרובים שאני בקושי ידעתי מה שמו של בנם הבכור. משום כך נפרדתי ממך ברגע שהפכת לסיעודית, אבל עדיין הלוויה וההספדים היו קשים כשאול עבורי.
עבורי צוואתך היא לשמור על האופטימיות וההומור ולהמשיך קדימה למרות כל הקשיים. תמיד אזכור איך בשנות מחלתך, כששאלתי מה שלומך, ענית "בסדר, בסדר גמור", גם אם עבר עלייך לילה נטול שינה ומרובה הקאות וכאבים.
אמשיך הלאה אבל עם חור פעור לנצח וגעגועים שאין נחמה עליהם. ולנצח אזכור את שנינו בערב שבו כתבנו ליעקב חרוזים ליום הולדתו ה- 50. מתפקעים מצחוק מחומר שרק שלושתנו יכולים להבין עד הסוף.
תודה על שזכיתי לאחות ולאדם נפלא כמוך,
אחיך הקטן חזי

אילנה גיסתי האהובה!
החיים מלאים בהפתעות ולא תמיד כולן נעימות.
לאחר שנים בהן התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פניך, ענן שחור וכבד החל לרחף מעל חייך.
ואת כמו בכל דבר אחר שעשית, נלחמת עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית, לא ויתרת. למרות הכאב הרב שלבטח קרע אותך מבפנים, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכל יהיה בסדר והחיים עדיין יפים.
גם אם בלילות שכבת במיטה מודאגת וחרדה, ביום ידעת להסתיר את הכאב ולקבל את פנינו בשמחה.
החיים לא הוגנים, זאת כבר למדנו או שאולי בעצם הם כן הוגנים, כי אחרי הכל היו לנו שנים יפות איתך בטרם הלכת מאתנו.
ימים מלאים, אהבה וזיכרונות רבים, ששום מילה אכזרית לא תוכל למחוק, ואתנו תמיד הם יישארו לנצח נצחים.
אם יש דבר שמנחם אותנו כעת, זה שאת כבר לא סובלת ויכולה כעת לנוח ללא אבן שתרבוץ על ליבך. אך מהרגע בו את הפסקת לסבול, הסבל של המשפחה גדל וגדל ומרגע לרגע הולך ומתעצם. סבל שנובע מגעגועים עזים, מריקנות גדולה ותחושת החמצה שלא ניתן להסביר אותה וכנראה לעולם גם לא נדע.
למרות המרחק והזמן שיחלוף, לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית, אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום ושלמשך שנים ספורות, היה לנו העונג לחיות בקרבתה, ולספוג ממנה המון ידע, אור ואהבה.
תנוחי על משכבך בשלום ושימרי על שאול ילדייך ונכדייך מלמעלה
דבורה

דודה אילנה היקרה
רבים לא יודעים מדוע תמיד במשפחה, קראנו לאילנה – "דודה אילנה"....
לאו דווקא בגלל שהיא אישתו של דוד שאול, אלא כי מרוב שהיא הייתה משגעת את יניב וצחקה עליו, הוא החליט יום אחד להחזיר לה ולקרוא לה כך, בכדי שתתעצבן שהוא קורא לה בשם זקן.
זאת היא דודה אילנה, הדודה המגניבה, המצחיקה והמבינה, שאתה יכול לספר לה כל דבר, אבל באמת כל דבר והיא תדע להקשיב ולעזור.
הדודה החיובית, החזקה והחכמה שדיברה בעברית מליצית וגבוהה והוסיפה לנו את הפלפל המיוחד שלה למשפחה.
גם כשהיא אמרה לנו שהיא חולה וכולנו נכנסנו לשוק ודיכאון, מיד היא חיזקה אותנו ולא נתנה לנו אפילו רגע אחד להיות עצובים ולרחם עליה.
במקום זה, היא הראתה לנו איזה לוחמת היא וששום דבר אינו יעצור אותה והשראתה עלינו שצריך לאכול את העולם ולנצל כל רגע בחיים.
לפני שבועיים בערך, שמעתי שיניב הגיע לבקר אותה בביתה. היא לא הרגישה טוב בכלל ושכבה במיטתה. אך איך שהיא ראתה אותו, ישר היא אמרה: "מה קורה מכוער! תתרחק שלא יהיו לי סיוטים!" וחייכה.
ככה היא הייתה, תמיד צוחקת על המצב שלה ולא נותנת לשום דבר להוריד אותה.
זאת היא דודה אילנה בשבילנו. האישה המדהימה שהראתה לכולנו איך בכל מצב תמיד צריך לראות את האור ולהישאר חיובי.
אני בטוח שכל אחד ואחת מכם שנמצאים כאן, יודע בדיוק על מה אני מדבר.
דודה אילנה – את תחסרי לנו מאוד!!!
כבר עכשיו קשה לנו לקבל את לכתך ועדיין איננו מאמינים שזה קרה.
אנחנו בחיים לא נשכח אותך וכמובן נשמור על שאול והמשפחה המדהימה שבניתם ולא ניתן להם להרגיש עצב ולבד אפילו לרגע.
אתמול שמעתי שהפרח שאת הכי אוהבת היא חמנייה. לא מפתיע, כמו החמנייה תמיד הסתכלת לכיוון האור.
תנוחי על משכבך בשלום
אוהבים אותך מכל הלב- אייל, מיכל, יניב, אדוה, אסף, ליזה, אופיר, איתי, מרום, נדיר, רוני ומילה.

אילנה היקרה שלנו,
עוד לא יבשו עינינו מהדמעות אחר מותו של משה וכבר הוצפו עינינו בדמעות נוספות אחרי מות אישה נפלאה כמוך.
יש המון דברים לומר עליך, אך גם את המעט שאני עומד לומר העליתי על הכתב כי הלב נצבט ובגרון יש איזה מחנק וקשה מאות להביע במילים הספד אחרי אישה בגיל כשלך שהלכה בטרם עת.
היית אישה נפלאה לבעלך, אם למופת לילדיך וסבתא מלאת גאווה לנכדיך.
בברית של נכדך האחרון, לא הרגשת טוב, אך כמה היית חזקה, חרקת שיניים, החלטת להישאר ולא לתת לאנשים להרגיש שמשהו קרה לך.
שאול והילדים עשו וניסו את כל שאפשר כדי לעזור לך להבריא, הייתה תקופה שחשבנו כל המשפחה, שהנה את מתגברת ותנצחי את המחלה, אך למרות הגבורה שלך – לא הצלחת להתמודד עם מחלה כל כך קשה.
בזמן האחרון לא רצית שנבוא לבקר אותך ואנו נזכור אותך כפי שהיית, אישה חזקה, אמיצה, מלאת שמחת חיים, מעניקה חום ואהבה.
כמה חזקה היית, כמה גיבורה, כמה עזרת לאחרים – למרות שכבר היית חולה.
לא נשכח את העזרה שנתת לעליזה, כמה רצת עבורה, כמה דאגת לה. היית לה כאחות.
כמה עזרת למשה, היית כבר בתוך המחלה עצמה, אבל לא התחשבת כלל במה שקורה לך אלא המחשבה שלך הייתה כמה אפשר יותר לעזור למשה.
אנחנו נתפלל למענך למטה ואת תתפללי למענינו מלמעלה, שיהיה די לסבל ודי לשכול במשפחה שפקד אותנו פעמיים השנה.
יהי זכרך ברוך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.
אסתר וגדעון

אילנה בלשון עבר נשמע הזוי.
מהורים נפרדים...מאחים בתאונה...נפרדים...אבל אילנה ?
בעיני.. אתמול הגיעה למשרד בחורה יפה, דעתנית, נמרצת, יסודית ונעימת סבר.
מהרגע הראשון הפכה לחלק חשוב מהפאזל המשפחתי במשרד ועם השנים כעשרים במספר, גיליתי כמה אחראית ונאמנה הייתה.
המבוטחים היו בראש מעייניה ונתנה להם מהלב בלי להתחשב בשעות או בימים, כן גם בימי שישי או שבת במקרים דחופים, הייתה מגיעה להפיק תעודת חובה או ביטוח נוסעים לחו"ל. למבוטחים V.I.P הייתה מגיעה הביתה ומטפלת בהם אישית. בקיצור המזכירה האולטימטיבית.
אילנה דאגה גם לי ולבריאותי בצורה מעוררת כבוד. לא אשכח זאת לעולם.
רעייתי ואני, היינו פעילים במועדון רוטרי מזכרת בתיה לטובת הקהילה וזה שבה את ליבה.
בכל פעם שביקשנו עזרתה בחנות יד שנייה, במוזיאון או בארגון אירועים, עשתה זאת בחפץ לב.
ביקשנו וביקשנו שתצטרף ותמיד הייתה התשובה "כשאצא לפנסיה". אבל עם הזמן עשתה לטובת הציבור והקהילה יותר מלא מעט חברים ברוטרי.
אני חייב לציין את הידע וההתמצאות בכל נושא ונושא, טיולים, אתרים, אוכל, בעלי מלאכה וכן היא הייתה ה- GOOGLE שלנו.
לא נשכח לעולם את הרגע שבו הודיעה לנו על מחלת הסרטן ובלי דמעות...כן ? המאבק שלה במחלה היה הרואי ממש ומעולם לא הרימה ידיים לא ויתרה עד שנכנעה למחלה הארורה.
נאחל לשאול, ניר, רני וטוליק בריאות טובה, אריכות ימים, נחת מהצאצאים ושפע אהבה.
יהי זכרה ברוך !
נחמיה בית און – סוכנות לביטוח
וצוות המשרד חיה'לה, גלי, לאה ושרונה

אחרי ימים גשומים זרחה השמש במרום.  מלאך כמו אילנה! השמיים מאירים לבואה! 
אילנה אהובה . מאות מאות מאות...ליוו אותך. בכל כך הרבה אנשים נגעת.
לכל כך הרבה אנשים  היית חברה, ולמשפחה אוצר! תחסרי לי עד מאוד. לשיחות שרק שלנו, לצחוקים המתגלגלים
אילנה אהובה שלי, בת משפחתי, חברת עבודתי, חברה שלי.
נשואה לשאול, בן דודי,  ובזכותה זכיתי למקום רווחתי.
כך שזרנו שנים מחוייכות -קשרי עבודה-משפחה-וחברות קרובות.
יודעות אחת על רעותה ,בלי מפגשי קפה או הצגה.
קשר ענף מעומק לב. קשר ענפי אילנות תומך.
כמעט מידי יום התקשרויות אלחוטיות, 
מנושאי הביטוח -ישר לפרטיות:
שיחות על החיים, שיחות על ילדים, התעניינות במעשי הנכדים.
בהפרש של חודש גם סבתות נהינו, את-במלוא המרץ, אני -עדיין מעכלת.
"חכי" אמרת לי ."זה יבוא גם אליך, את הריי עסוקה עדיין".
על הכול דברנו, כל שטות-פיתחנו.
שיחות על מצבים, בצחוק הגורל שאותנו מלווים.
תמיד בהומור למקום של תקווה .
כשהיית נסגרת, דעתי על רומניותך מיד נאמרת: איזה מזל נכנסת למשפחה רומנית לתפארת ובהסתרות רומניות את מוכשרת.
היית מתפקעת -ומיד נפתחת.
לא אשכח את שיחת הטלפון ביום שישי, אחרי האזכרה, בעודי מתדלקת, 
לי בישרת אודות המחלה. רצית שאדע ממך, אשמע מקולך.
תגובתי שותקת, נעצרת.
התעניינת תמיד באחר, במיוחדת שלי-ביותר.
לעליזה נתת כוחות רבים, סעדת אותה וליווית -עד קץ הימים.
לכל אחד במשפחה היית לעזר.
הסתכלנו סביבנו בפרופורציות האבודים, אמרנו לוקסוס כזה שייך לחלשים.
לא במחוזותינו, לא באפשרויותנו.
גם בכאבייך הרבים, גם בשינויים הנראים, המשכת תמיד לחייך ולטעת אור בחיים, גם לסובבים.
לאף אחד לא מגיע. לך אילנה הצדיקה לא הגיע.
אילנה אהובתי-כענפי אילנ(ה)- שזורה את בנשמתי.
נוחי אהובה.
 לאה הדדי דב

אילנה,
איך אפשר לכתוב על דף חיים שלמים ? איך אפשר לכתוב על חברה מלפני 40 שנה ?
איך אפשר לכתוב על חברה שגם אם לא דיברנו או התראינו ידענו שאנחנו חברות ?
איך אפשר לכתוב על דף על כל מה שאת נתת לי במשך 3 השנים האחרונות ובכלל ?
איך אפשר לכתוב על אופייך הנדיב והמכיל ?
איך אפשר לכתוב על החיוך עם הגומות והדיבור שלך עם הרייש המתגלגל ?
איך אפשר לכתוב על הצחוקים והבדיחות ועל הקלות שאפשר היה לדבר איתך על כל דבר ?
איך אפשר לכתוב על היותך אישה, אמא, חברה ובכל תפקידייך היית בת אדם ?
איך אפשר לכתוב עליך אילנה בשפת העבר, איך אפשר לכתוב עלייך בכמה שורות ?
אי אפשר והלב מתכווץ.
הבנתי שביכולתך לתת לכל אחד הרגשה שהוא מרכז העולם והיום את הפכת למרכז לכל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך וימשיכו לאהוב אותך גם כשאת לא פה, אבל את כן פה, בכל פינה, בכל מילה ובכל אחד מאוהבייך ובצאצאייך המדהימים.
כנראה שאפשר......
אדריאנה ודוד

לאילנה היקרה והאהובה
לא מאמינה כי את לא נמצאת.
 הרוח, הנפש, החיוך והצחוק מרחפים בכל מקום ובכל רגע בחיים.
הכאב החד שהותרת בי, אין לתאר, הלב כואב ודואב, חושבת כל הזמן עליך .....
השארת חותם ענק, את פשוט נוכחת בכל !!!
כמה בילויים, צחוקים, בתי קפה, שיחות חולין. ציניות בהתגלמותה והכל ברוח טובה ומהנה.
הותרת אותי עם חלל גדול ועצום, הותרת משפחה מקסימה מיותמת.
ניקח איתנו את הזכרונות המקסימים, נזכור אותך כגיבורה ומודל לחיקוי בתחומים רבים, מבריקה שנונה וחדה.
את מיוחדת וכל כך חיה ונושמת – אך איפה את ?!
אוהבת אותך המונים, אזכור אותך ואנצור אותך בחדרי ליבי.
בהערצה
אילנה אבדר

אילן, גאלאן שלנו ואהובה
גאלאן – פעמון, כך אבא שלי דוד פנחס קרא לך, אכן פעמון שצלצל, בכל מקום שהגעת הוספת שמחה.
השבוע לאחר הפרידה הקשה ממך, כמו סרט החיים, הילדות המשותפת שלנו לנגד עייני.
השבתות המשותפות בבית שמש, בבית הורייך עם הדודים היקרים שלנו.
הקדוש, משחק הקלפים והטיוא הצעקות. הצחוק המתגלגל, הויכוחים הפוליטיים ואנחנו ילדות שמחות ומוגנות,
משחקות ומשתוללות ביחד.
האמבטיות המשותפות, הטיולים למרכז בבית שמש, בית הקולנוע והביקורים אצל סבא וסבתא אשר עם הדודה יפה.
השמחה, השובבות והצחוק רודפים אותי, אני רוצה כל כך לחבק אותך ולצחוק כפי שנהגנו בכל המפגשים שלנו.
לזרוק מילים וביטויים בערבית ופשוט לצחוק יקרה שלי.
נקטפת בטרם עת אחות, חברה, בת דודה יקרה שלי.
אנצור אותך בליבי לעולמי עד.
אנה בת דודתך

האמא של כולנו !
הכרתי את אילנה בגיל 17 ובתוך רגע הרגשתי כאילו אני מכיר אותה כל חיי.
תמיד הייתה אחת מהחברה ואנחנו רק היינו מחכים לשבת איתה, לצחוק איתה
ולספר לה את הכל, בלי מחסומים ועם כמות אהבה בלתי נגמרת.
פשוט האמא של כולנו !
אילנה היקרה, לא נשכח לעולם את העוצמה, האנרגיות והכח הבלתי נגמר שהעברת לנו.
אוהב לעד
גל קפלן

היא נכנסה לחיינו באילת שהייתי בת 11 בערך. קראנו לה צפדיאלה רוזנקרטס. בדיחה בינה לבן אבא שלי. זה נדבק. 
אני זוכרת איך נדהמתי מהשפה היפה והאצילית שלה, עם המבטא המתגלגל. יחד עם נועם חוכמה ואצילות התאהבנו.
היא היתה לי כמו דודה, עם השנים שגדלתי להיות אשה ואמא היה היתה גם חברה. לא אשכח איך שהיא קראה לי מכת בכורות 😆
והבטיחה לי שהבת שלי תראה לי מה זה... ואכן הבת שלי מראה. אני לא אשכח לה את ״נשיקות החמור״ שהיא היתה עושה לי בירכיים בכל פעם שהייתי מתחצפת לאמא שלי. זה כאב! אבל זה כלום לעומת הכאב שהרגשתי שהודיעו לי שהיא חולה והכאב שאני חשה היום.
אני כועסת שהיא נלקחה מאיתנו סתם, זה לא פייר. למה את הרוע משאירים ואת הטוב לוקחים??
עדי פייביש לוי

עצוב וכואב 😢
עדן היקרה משתתף אני בצערכם ובאובדן הזה
אין לי מספיק מילים וגם  גליונות לא יספיקו לתאר את מה שלמדתי על אילנה 
יצא לי לשבת איתה בשיחות נפש והיה לי פשוט עונג להכיר את אילנה ולא ראיתי מימי חיבור כזה שלך ושלה .
 כמה אהבה יש  וכמה דאגה אחת לשניה. באחת הפגישות הראשונות  שלנו אמרה לי , עדן זו הילדה שלי שלא ילדתי אך זכיתי וקיבלתי...
לפני כחודש בלילה של שישי שבת  חלמתי עליה חלום בלהות שהיא נפטרה . התעוררתי בבוקר עם דמעות  זולגות , מרגיש הזוי ומבולבל .
סיפרתי לרינת רעייתי והיא אמרה לי אתה כנראה לא צריך לדאוג , אומרים שמי שחולם על מישהו חלום כזה , אז הפתרון הוא הפוך והיא
אמורה לחיות עוד חיים ארוכים ...אך... עדיין יש לציין שחלום זה גרם לי לשבוע הפוך ולא מרוכז... 
 אני מרגיש מתוסכל ובתחושת  פיספוס , אולי יכולתי לעשות יותר או מוקדם יותר אך כניראה שאין זה בידנו...
תמיד הזהירו אותנו כמטפלים, כן להתחבר למטופל אך לא להקשר אליו...ופה נקשרתי
זכיתי להכיר את אילנה אישה מדהימה עם חיוך  כובש ומלא אהבה ונתינה 
זכיתי להכיר את שאול והילדים וזו משפחה שלעולם לא אשכח.
ומי ייתן 🙏🏿שאת מה שהיא השאירה  ימשיך ישגשג ויפרח
אבי – אבשלום רפואה סינית

אילנה יקרה ואהובה !
 
את היית הצעירה ביותר בקבוצתנו ולכתוב עלייך בלשון עבר ,זה דבר קשה מנשוא,בלתי נתפס ולא ניתן לעיכול.
...הגרון נחנק,הדמעות ניגרות והמילים נעלמות.
הכרנו בשנות השמונים של המאה הקודמת בעת שעבדנו יחדיו באותה המחלקה.
עם שאול הייתה לנו הכרות מוקדמת משרותינו הצבאי,כך שמשפחותינו התחברו
מהר מאד ונוצר קשר הדוק.
החל ממפגשנו הראשונים נתקלנו בבחורה חרוצה, מסודרת ,דעתנית,מלאת
חיים,חייכנית,צחקנית ,עם לב ענק שאהובה על כל לקוחותינו וספקנו.
פרט לקשר היומיומי בעבודה ,משפחותינו צברו הרבה חוויות משותפות.
הארוח בביתכם באילת וימי העצמאות במזכרת בתיה ועוד זכרונות רבים
שילוו אותנו עד יומנו האחרון.
בכשרון רב ידעת להתחבר לקטנים כגדולים והיית מחוברת לכל אחד מילדנו
שראו בך מודל לחיקוי ,אוהבים ומעריכים אותך מאד .
 
ננצור אותך בליבנו
ונזכור אותך צעירה וחייכנית.
ת.נ.צ.ב.ה
אוהבים אותך
מירי ראובן
קובי,הילה ועדי

כמה מילים..
כשהגעתי לעבודה לא תיארתי לעצמי שהחלפתי עובדת שעבדה 20 שנים במשרד שהייתה כמו בת בית. 
אהובה על כל הלקחות ועל כל האנשים שעבדה מולם , כשסיפרו לי נצבט לי הלב והיה לי מאוד עצוב
שחבל שבנסיבות מצערות כאלה נאלצה להפסיק את עבודתה. 
לשמחתי  שזכיתי להכיר את אילנה , אשה מיוחדת במינה. כשהיתה באה לבקר במשרד תמיד הביאה איתה מאפה שהכינה או שקנתה תמיד עם ידיים מלאות 🍜 
אחד הפעמים הבטחתי שאכין חורש סבזי  אוכל פרסי ושמחתי שאילנה טעמה ואף אהבה ❤
ובפעם האחרונה שהגיעה למשרד זה היה בחודש אוקטובר...ומאז לא ראתיה התעניינתי בשלומה כל יום.  
לקוחות רבים שאלו בשלומה , התעניינו ורצו להאמין שזה יחלוף .
יום אחד מבוטח יקר איש מבוגר ישב לידי והתחיל לספר לי איך הכיר את אילנה וכמה היא יקרה לו והתחיל להזיל  דמעות כל כך ריגש אותי שזלגו לי דמעות יחד איתו ....
מאוד עצוב לדבר בלשון עבר 
אילנה יופטרו ז"ל היקרה, נוחי במשכבך בשלום יהי זכרך ברוך לעד 
ולכל משפחת יופטרו היקרים 
שלא תדעו עוד צער לעולם אתם אנשים מיוחדים וטובים
תנחמו מהשמים 
שרונה מהמשרד בית און

אילנה חברה אהובה שלי!
לא הספקתי להיפרד ממך...
זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשו דרכינו באותו החדר בחווה האהובה עלינו?
היינו בנות 17 ואני לא הבנתי מאיפה נפלת עלי.
חווינו הרבה ביחד, לא אשכח את הטיול לסיני בטרמפים. מי היה מאמין היום שזה היה אפשרי.
כל השנים האלו שקצת התנתקתי לא ויתרת עלי, תמיד יצרת קשר, קבעת יום מפגש.
תמיד הראת לי כמה את אוהבת אותי וידעת עד כמה אני אוהבת אותך.
אני מרגישה פספוס גדול שנתתי למרחק להפריד ביננו, שנתתי לשנים האלה לעבור בלי לראות אותך מספיק,
להיות איתך, להרגיש אותך.
אני רואה את החיוך שלך מאי שם, את הצחוק המתגלגל שלך ואת קוראת לי כמו תמיד צ'יקיטיטה ואומרת לי
"הכל בסדר, אני אוהבת אותך!"
גם אני אוהבת אותך יקרה שלי. גאה בך על המשפחה המדהימה שיצרת.
מתגעגעת ואתגעגע אליך כל חיי. נוחי לך,
יהי זכרך ברוך!
בקי

אילנה יקרה,
קשה לדבר עליך בלשון עבר  ולתאר את החיים בלעדייך,
חסרונך מורגש וקשה מנשוא, את היית הרוח החיה, תמיד עם החיוך המקסים, אישה יפה מבחוץ ומבפנים.
אני זוכרת שכאשר התחלתי לעבוד במוטורולה הייתי בהתחלה בחברות עם קבוצה אחרת שעבדה גם בשירות ואת התקשרת אלי ואמרת לי לא מתאים לך להיות בקבוצה הזאת, את צריכה להיות שייכת אלינו וכך קרה, לאט לאט ניתקתי את קשרי אם הקבוצה הקודמת ועברתי למנהיגת הקבוצה הנוכחית שזו את עד היום.
אילנה, יהיה קשה מאוד להמשיך בלעדייך אבל אני בטוחה שלא היית רוצה ששאול ישנה את חייו ואנו נדאג לו כפי שהיה ביחד איתך.
המשפחה היתה עבורך במקום הראשון ותמיד התפארת בהם ובנכדים המקסימים שלכם.
כמות האנשים שבאו להיפרד ממך מראה כמה היית נאהבת על כולם ולא פלא שצברת לך כל כך הרבה חברים.
איך היית מאושרת שעברתם לדירה החדשה ואמרת שזה הדבר הכי חכם שעשיתם ולצערך לא הספקת ליהנות ממנה.
אני כבר מתגעגעת, תנוחי על משכבך בשלום אהובה שלי.
  ניצה קדמי

Dear Shaul Nir Rani and Tal, we are so very sorry for the loss of your great mom and wife.
Ilana gave us all an example of hope faith and positive attitude towards life
. Ilana was blessed to have a loving family like you that did all that was possible to help her heal.
May you be strong in this difficult times. Love, 
Tehilim 119:28
"My soul is weary with sorrow;
    strengthen me according to your word."
You are on our thoughts and prayers 💙
Sergei and Anat

אילנה שלי
בפרידה ממנה ליוו אותה למעלה מ- 300 איש.
איך אספה מעגלי הכרות עם אנשים ב- 58 שנותיה
האילנה שלי אישה עם נשמה, חברה, אשת איש מעריכה, אמא מפרגנת ודאגנית.
עם אילנה ידעתי, תמיד נגיע למחוז חפצנו.
אף פעם לא היה משעמם בחברתך, גם אם זו הייתה ישיבה בטלה על כוס קפה.
"אילנה לא מצליח לי בצק שמרים, בבקשה בואי ונכין ביחד".
תוך שעתיים מרגע שחזרה מהעבודה, היא על סף דלתי עם 4 גושי בצק מוכן.
"תקפיאי חיהל'ה, בשעת הצורך תפשירי".
כמה אושר ונחת נוצרה עם נישואי בניה ולידת נכדיה, כמה גאה היתה ביכולתו של טוליק לתפקד במטבח.
כמה שמחת חיים ורצון לטייל ולבלוע את נופי ארצנו.
לפני שיוצאים למסעדה מתייעצים עם אילנה, לפני שעולים לצפון לסופ"ש מתייעצים עם אילנה, נתקענו בלי
חשמלאי, אילנה יודעת למי להפנות.
אין ולא תהיה לי עוד תחושת קשר כמו שנוצרה לי עם אילנה יופטרו מבית אשר
יהיה זיכרה שמור ונצור על לוח ליבי
חיה בית און

אילנה יקרה,
נפרדת מאיתנו קצת אחרי טו בשבט ואת כמו עץ אילן, מלאת ענפים ועלים בהם כל טוב, כשרונות, נתינה ואהבה לזולת.
כמו העץ הנדיב, תמיד היה נפלא בחברתך. מילאת אותנו בשמחה והשראה, באופטימיות אין סופית.
זכינו להכיר אותך ומשפחתך ואנחנו מרגישים כענף נוסף, ענף של החברים.
תמיד תהיי איתנו, בליבנו, בזכרונות, בשמחה, בעצב ועכשיו בגעגועים אין סופיים.
במשך כל 21 השנים שגרת מולנו, היית עבורנו תמיד כוכב מאיר. כשעברת לרחובות, שמחנו בשמחתך
 וידענו שנישאר שנשאר חברים לתמיד.
אוהבים לתמיד, נוחי בשלום ובקרי אותנו בחלומותינו, בזיכרוננו.
לאחר הלוויתך, יצאו קרני שמש מבעד העננים וקיבלנו זאת כד"ש ממך.
משפחת סרנגה, ר"ח הפלמ"ח 1, מזכרת בתיה

אילנה שלנו...
אנחנו 6 חברות הכי טובות שיש.
אילנה אבדר, אנט, סיגלית, עינת, מירה, אילנה יופטרו.
נוהגות, לטייל, לחגוג, לרכל, לצחוק כבר יותר מ- 30 שנה.
עכשיו יופטרו (כך נהגנו לקרוא לאילנה), לא תהיה איתנו פיזית, אבל לנצח תהיה חקוקה על ליבנו, על
יופיה הפנימי והחיצוני ועל כל מה שהיא מכילה ויש בה.
אילנה שלנו, שימשה עבורנו מופת ודוגמא איך להילחם, לשרוד ולאחוז בחיים, איך להסתכל תמיד על
הכוס המלאה, איך להמשיך בשיגרה כאילו שהכל בסדר.
אילנה שלנו לא נתנה לאף אחד לרחם עליה, אילנה שלנו היא אישה מדהימה.
אילנה שלנו היתה בשלנית מספר 1 וכל ספר המתכונים שלי הוא מהמתכונים של אילנה.
הלכה מאיתנו חברת נפש, אישה, סבתא, אמא, חברה מדהימה ומיוחדת.
מי יתן ולנצח נזכור ונזכור את אילנה שלנו שאני כבר מתגעגעת לחיוך המדהים והיפה שלה.
באהבה גדולה,
עינת דהן

פוסילה שלי,
מה כותבים? לכתוב מילות פרידה? מילות אהבה? זכרונות? לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.
יש לי כל כך הרבה חוויות איתך, רק איתך, שלי ושלך באוטו, במשרד, כמה צחקנו.
היית לי לאמא, אמא שלי ממש קינאה בקשר שלנו. למדתי נתינה מהי, מסירות מהי, היה לי העונג לבלות לצידך
יום יום, להתבגר איתך. הרגשתי ממש שאני אשת הסוד שלך ואת שלי.
זוכרת כמה שרנו את "אף אחד לא בא לי"? כמה צחקנו על זה והאוכל והעוגיות שהבאת למשרד, אך איזו תקופה,
איזה אושר היה לבלות איתך, תמיד בחיוך ותמיד באהבה.
העמדת משפחה לתפארת, את יכולה להיות גאה ולהסתכל מלמעלה ופעם ראשונה בחיים לנוח.
כמובן להמשיך ולשמור על החיוך הכובש שכולם מזכירים פה.
פוסילה שלי, אין לי ספק שתשמרי עלינו מלמעלה, לנצח אנצור את החוויות שלנו ביחד, את הצחוקים ועל הפתקים
שהשארתי לך שכל כך אהבת.
זוכרת שביום ההולדת שלך חתכתי לך גמבה בצורת לב? כמה אהבת את המחוות הקטנות.
אוהבת אותך, תמיד אוהב, מבטיחה לשמור על טוליק שלך.
שלך לנצח פוסילה ג'וניור
דר

לזכרך אילנה
זה לא נקלט ..
איך הייתי מצלצלת אלייך ושומעת את החיוך דרך דיבורך.
בכל פעם שנזקקנו לעזרה היית נכונה לסייע, במשרד, בבית ובהכל.
החלפנו מתכונים ועצות לגינה, פטפוטים על הילדים ועל עוד.
לב ענק ונתינה עם חיוך גדול, זמינה תמיד בכל שעה של היממה.
נזכור אותך מחייכת
משפחת מלך

אילנה,
עדיין מוזר לי שאת מתה, קשה לי לחשוב על המשפחה בלעדייך.
הבאת כל כך הרבה אור, שמחה וצחוק לכולנו ועכשיו האור הזה נעלם.
תמיד אהבתי אותך והערכתי אותך, כל כך אני מתחרט על כך שלא
הבעתי את זה יותר.
אני לא יכול שלא להרגיש שאין לי מספיק חוויות איתך ומספיק זכרונות.
את היית ותמיד תהיי הסיבה שאני כל כך אוהב את המשפחה ואני תמיד
אמשיך לאהוב ולזכור אותך.
להתראות
שחר

לאילנה היקרה שלי!!
קשה, קשה לי לכתוב לך כשאת כבר איננה איתנו.
הדמות הנפלאה הזו ששמה אילנה – אי אפשר לשכוח לעולם.
תמיד עודדת אותי וחיזקת אותי גם כשאמי נפטרה וגם כשהיו לי
את הכאבים החזקים ברגליים.
אילנהל'ה שלי !! לא אשכח לעולם כמה חיזקת את פרידה גיסתי
וכמה היית מחוברת אליה בזמנים הקשים שלה. וגם אמרתי לך את זה
בכל פעם כשדיברנו.
אילנה! הנחמה היחידה היא שאת כבר לא סובלת.
השארת מורשת נהדרת, בעל מדהים שאין אנשים כאלה, ילדים
משגעים ונכדים מתוקים.
כולם, כל המשפחה וכל החברים שהיו לך כל כך הרבה, כואבים
כאב עמוק את לכתך, אבל הנתינה שבך והמידות הנהדרות שלך
ילוו אותנו עוד הרבה הרבה שנים.
כל כך אוהבת אותך
סמדר הדס (הגיסה של פרידה)

אילנה אהובתי
בת הדודה האהובה שלי.
קולך מהדהד בי עם החיוך בכל אות ואות, עם ה- ר' השורקת והלב הרחב.
את שהיית לצידנו וחיבקת אותנו בשעתנו הקשה מכל, את, שהיה לך כל כך
חשוב לשאול לשלומינו ולדאוג לאימי יום ועוד יום!
תודה שלימדת אותי אהבת אמת, רק להרגיש את הדאגה לאמא שלי ולקבל
את כל הטוב שהרעפת עליה/עלי בזמנים טובים ופחות.
שמלת השושבינה תלויה אצלי בארון ועכשיו בנותי הן אלו שלובשות אותה,
אותה שמלה מיוחדת שאימי תפרה בחדווה ליום כלולותייך שאותה לבשתי
ביום חתונתך כשושבינה.
אישה טובת לבב, בת דודה מושלמת לעד בליבי – אוהבת לעד
שוקי

כואב ומוזר לכתוב מילים לזיכרה של אילנה
הכרתי את אילנה לפני כעשרים שנה כשהתחילה לעבוד במשרד.
אני כמנהלת חשבונות, הגעתי פעם בשבוע ביום ראשון בצהריים.
ראשית היינו אוכלות צהריים שאילנה ארגנה ואח"כ קצת עובדות
והרבה מפטפטות. היינו כמו אחיות, אני המבוגרת ואילנה הצעירה.
שיתפנו אחת את השניה בסודות הקטנים והתייעצנו אחת עם השניה רבות.
אילנה היתה מספרת לי סיפורים מצחיקים על המבוטחים והיינו צוחקות יחד.
אהבתי אותה אהבה גדולה, הייתה לי כאחות שאין לי.
עדיין קשה לחשוב עליה בלשון עבר, אזכור אותה תמיד עם החיוך המקסים
ושמחת החיים שלה.
אוהבת,
לאה בן חץ

אילנה (פדילה) חברתי האהובה.
לא מאמינה ולא מעכלת שאת איננה, אבל אני בוחרת לזכור את אילנה החברה המדהימה, האיכפתית
והחייכנית תמיד.
תחסרי לי מאוד, יחסרו לי הפגישות שלנו, הטיולים בשוק והשיחות הכיפיות שהיו לנו.
אילנה אהובה, אני בטוחה שאת רואה וחשה את האהבה הרבה של כולם, ואת העצב והיגון הענק על לכתך,
געגועים גדולים, לא מאמינה שהיא לא איתנו פיזית, בלב ובמחשבות תהיה תמיד😘
תנוחי על משכבך בשלום, אוהב אותך לנצח חברתי האהובה❤❤❤❤
חברתך האוהבת ❤,
אביגיל (צ'חלה)

לכל בני משפחת יופטרו!
מעומק ליבי אני משתתפת בצערכם על מותה של אמכם אילנה.
לגבי היתה אילנה אישיות מיוחדת חמה, נעימה, חייכנית ובעלת
לב רגיש ופתוח למצוקות הסובלים.
בפרוייקט ההתנדבות "קריאה בהנאה" השתתפה וקראה בבי"ס "ניצני המדע"
והיתה אהובה הן על הילדים ועל המורים ויתר קבוצת המתנדבים.
יהי זכרה ברוך.
תמיד אנצרנה בליבי
תמי ורשקין רכזת הפרוייקט

אילנה
זכיתי להכיר אותך מעט במפגשים המשפחתיים בבית של אדרי ודוד.
מהצבא לא זכרתי אותך, אבל תמיד שנפגשנו, החיבה שלך והחום שלך
החיבוקים, כאילו שאנחנו מכירות המון שנים.
תודה לך על ההדרכה והחיזוק שבאתי לבקר אותך כשגילו אצלי את המחלה.
זכיתי להכיר את הילדים שלך, הם מדהימים חמים ואוהבים. בטוחה שהם
יהוו משען לשאול, יחזקו אותו ויחבקו אותו עם כל האהבה שלך.
תנוחי ותרגעי, הכל בידיים של משפחתך החמה והאוהבת.
סימה בלייך

אילנה היקרה שלנו
הכרנו אותך לתקופה קצרה מאוד כשאירגנת קבוצת מטיילים.
טיילנו איתך פעם בחודש בשבת.
השארת עלינו את חותמך !!!
היית אדם מיוחד במינו, תמיד מחייכת.
כמו שמש ממש זורחת אופטימית צוחקת.
כל כך כייף היה לבלות איתך.
עזבנו את קבוצת המטיילים והמשכנו להיות איתך
בקשר עד הרגע האחרון.
היית אופטימית, בטוחה שתנצחי את המחלה הארורה
אבל בסוף המחלה ניצחה.
נזכור אותך כפי שהיית, אדם מיוחד !!!
אוהבים אותך
סגל ורבקה

אילנה יקרה שלנו
אותך היכרתי באילת בטיול של הקבוצה "גמאני" והיינו ביחד בחדר.
נכנסת לי ללב בצורה מיוחדת היות והינך אישה מיוחדת במינה.
יצא לנו להיפגש בכמה וכמה מפגשים נהדרים ...
אינני יכולה להאמין שהכל הידרדר כל כך מהר, היית כל כך אופטימית
ושהכל יהיה בסדר !!!
שמחתי להכיר אותך אפילו לזמן קצר זה.
תנוחי על משכבך, עכשיו לא תסבלי יותר. אתגעגע מאוד מאוד....
יהי זכרך ברוך ומנוחת עדן
אוהבת ומחבקת
שוני הופמן


linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

אמויאל אוריין
29.03.2018
מצטערת שלא יצא לי להכיר אותך

Loading...