עברית
English
Spanish
Chinese
אתר הנצחה לזכר

עמוס עדי לינר 1979-2004

עמוס עדי לינר
מקום לידה: אילת - ישראל
מקום פטירה: סן כריסטובל - מכסיקו

בית עלמין:
ישוב: אילת - ישראל
בית עלמין: אילת
גוש: אילת
גוש:
חלקה: 17
שורה: 5







עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

עמוס נולד אור ליום השבת בבית חולים יוספטל באילת 27.10.79 .זהוב שער  שברבות הימים הפכו תלתלים זהובים ועינים כחולות  שרצו לשאוב את העולם לתוכן.

 את שנותיו הראשונות בילה  באילת בגן נעמ"ת , גן ניר וגן גיבורים.למד בבית ספר "אופיר" מכיתה א' עד ו' ועבר לחטיבת הבינים "אלון" חטיבה עליונה ב"גולדווטאר" אך סיים את לימודיו בתיכון "תל-אביב" באילת. היה אהוד על הילדים ועל המורים כאחד.

את שעות אחר הצהרים היה מבלה רוב ימות השבוע ב"מועדון השיט" , בתחילה על "אופטימוס" ולאחר מכן על  "לייזר". אהב את הים בכל השעות. בכיתב ז'-ח' גילה את ההרים הסובבים את אילת והגיע לשילוב המופלא של הרים וים.....את רוב ההרים הסובבים את אילת הכיר הכרות אישית , טייל בהם טיפס עליהם וגלש מהם עם חברים וגם לבד. לטיולי ההרים בבית תמיד  מוכן היה ציוד להכנת תה בשטח, והגיטרה היתה מלווה אותו לשהייה בחוף הים בשעות הערב.

 ילד אהוב ואוהב,   לתת יד לסבתא  וגם להתווכח עם אמא על כל דבר. בתור נער היה  פעיל ב"נוער מרץ" באילת והנושא הפוליטי  העירוני ומדיני העסיק אותו רבות, יושר ואמינות איפיינו אותו מאוד.

 13.3.1998  10 ימים לפני הגיוס לצה"ל יצא עם חבר לטיול בהרי סדום והרי יהודה.  בהר סדום בעת גלישה ל"מערת הקולונל" נפל כ-20 מטרים.הוא שהה במערה כ- 36 שעות עד הגעת המחלצים ויצא מהמערה כאשר יד שמאל שבורה באמה, כף יד ימין מרוסקת, 4 חוליות גב שבורות ו- 2 חוליות מרוסקות.  כאשר פגשתי בו בחדר הטראומה בבית חולים "סורוקה" הוא צעק :               " אמא סליחה - אני אוהב אותך סליחה".   

   בתאריך  16.3.98 עבר ניתוח ארוך ומסובך בגב ובידים ע"י המנתח דר' ניסים אוחנה - "שעשה ניסים" .  עבר לשיקום  ב"בית לוינשטיין" 25.3.98, שם העריכו שיעברו שמונה חודשים  עד שיוכל להשתקם וללמוד לחיות על כסא גלגלים אך לא כך הוא החליט.   המוטו שלו היה " הנכות היא בראש ואני לא אהיה נכה". בתאריך 28.5.98 -חג שבועות באנו לביקור בבית  באילת על הרגלים ולא בכסא גלגלים ומכאן התחיל תהליך שיקום מופלא של כח רצון, הליכה ברגל, טיפוס איטי על הר, ריצה איטית  שאני מאחוריו מלווה. וכל זאת על מנת להצליח ולהשתקם ולהתגייס לצהל לתרום למדינה שכה האהב. ב- 22.3.99 הוא היתגייס לצהל ליחידה קרבית "גיוס רגיל" שירת שרות מלא כחובש קרבי חוג"ד בשריון בגדוד "סערה". סיים את שירותו הצבאי ללא רבב כי תמיד היה גדול מהחיים. 

חזר לאילת עבד במיצפה התת ימי כצוללן, ולמד אחר הצהריים להיות "סקיפר"  (משיט ספינות ) ועבר את הקורס בהצלחה מירבית.חלומו היה  לשוט עם דודו שאותו העריץ על היאכטה אך את זאת לא הספיק לבצע. 

 בתאריך 2.3.2003 יצא לטיול שקרא לו "טיול חיים" למרכז ודרום אמריקה עם חבר , טייל במכסיקו,  גוואטמלה, הונדורס, ניקרגואה, קוסטה ריקה, פנמה,קולומביה  ואקוודור , באקוודור טיפס על הר גבוה מאוד ומשם בטיסה למכסיקו בדרך חזרה הביתה אך לא ויתר על ביקור  בעיר שאהב מכל במכסיקו "סאן קריסטובל" שם לא עמד לו כוחו ב-15.2.2004 .  כל הסימנים מעידים כי הטיפוס על ההר באקודור 5800 מטר גרמו לו לאבד את כוחו.  הוא שב הביתה אך בארון קבורה ילד יפה ילד מאושר שהיה מתנתי ל- 24 שנים בלבד . תהייה נישמתך עמוס צרורה בצרור החיים ילד יקר ומאושר שלי.

העדפות

עריכה

בספורט  - אהב מכל צלילה,שחיה, טיפוס הרים וסנפליג מהם .

אוכל - תנו לו את מנת הבשר הגדולה ביותר והוא יכול לה, אהב לאכול מאד

להקה -  ביטלס   פינק פלוייד וגאנס אנט רוזאס ונוער שוליים

עמוס כתב שירים וגם הלחין שירים הופיע בלהקת 059 של אילת עם שירים שלו.

סידרה שאהב מאד סינפלד 

ספרים  היו לו הרבה ספרי פילוסופיה ,ופיזיקה  ופוליטיקה

                                                                                                                                                                

הספדים

עריכה

דברי יהודית
עמוס היה ילדי הרביעי ובתור שכזה אבלי עליו לא הסתיים וכנראה לא יסתי...ים לעולם. ליוויתי את עמוס מהיותו תינוק בן יומו. הוא גדל לצידם של בני דודיו ומערכת הרגשות של כולנו סבוכים בו. בן דודו הראשון גדול ממנו רק ב- 25 ימים והם גדלו והתפתחו זה לצד זה. מליון תמונות באלבום המשפחתי, טיולים משותפים, חיוכים והרבה צחוק. אפילו המתנות שקיבלו היו זהות. אוהלים לבר מצווה וטיול משותף בסיום כיתה י"ב - רק שניהם לבד ולצערי ולצערם את הטיול הגדול המשותף לחו"ל עשו כל אחד בנפרד בגלל פציעתו של עמוס. אבל תוכניותיהם המשיכו להיות משותפים - הם היו אמורים לנסוע למזרח בסיום עונת קטיף הדובדבן והתפוח - הוא תם רון וגל. עם מותו נגנזו כל התוכניות - איש מהם לא יצא לחו"ל והמחשבות על כך עדיין רחוקות. את עמוס ליוויתי גם ברגעי פציעתו - תמיד הערצתי את כוחו לשאוף לטוב יותר חזק יותר ונכון יותר והערכתי את יכולתו שלא לוותר - אולי פעם או פעמיים הרים ידיים אבל בסיכומו של דבר ניצח במאבק. עקשנות היה שם נרדף לשמו ובכך הוכיח שאפשר גם אחרת. מותו לא היה צפוי - דווקא הילד החזק הזה שעמדבכל כך הרבה תלאות לא הצליח לעמוד בתלאה האחרונה - השיבה הביתה בריא חייכן ושלם. אבל מאמינה אני שכל אחד בוחר בזמן לסיים את חייו על הכדור שלנו - הוא הספיק לעשות כמעט את הכל ובטח ממשיך את דרכו בכדור אחר. רק מקווה שאני שהוא זוכר אותנו, את אהבתנו אותו כמו שאנו זוכרים אותו. המשך דרכך ילד שלי והמשך להיות טוב לסובבים אותך. ממשיכה לחבק ולאהוב - אי אפשר אחרת....

דברי יונה משה
עמוס היה תלמידי וחברי. תוך כדי שעורשאמור להמשך שעה,ישבנו ושוחחנו שעות.מצאנו שפה משותפת בשטחים שונים.לשוחח עם עמוס היה כמו לשוחח עם מבוגר,בעל דעות מגובשות ולא עם ילד מתבגר. עמוס לא חשש להביע דעות שונות ואף להעיר למבוגרים ממנו,כולל אמו וסבתו. הוא ראה עצמו כבעל יכולת לתקן וחבל שלא הספיק... עולם בו קיימים צעירים כמו עמוס צריך להיות טוב יותר ומוצלח יותר!! חבל שלא רבים הם העמוסים של העולם. עמוס,אני אוהבת אותך ואת אמך.אנא שמור עליה מלמעלה יונה משה

דברי שרה
מה אכתוב? שאהבתי את עמוסי זה ברור כי אין אנשים שהכירו את עמוסי ולא אהבו או אפילו העריצו אותו.הוא היה פרפקציוניסט בכל מה שעשה בל מה שהחליט לעשות עשה בדרך מושלמת היה הוא גם בן משפחה צעיר וגם חבר מן המנין שווה ערך. תמיד מצאתי אצלו הבנה וסובלנות אל בל אדם או נושא .תמיד ראה את האור והתקווה ומקווה אני שהוא ממשיך בדרכו המושלמת בעולם שאין אנו מכירים.ממשיכה לאהוב שרה

דברי גל
זהו יהב כבד מנשוא, ואפסו בי הכוחות לעול, אוספת אומץ מפה לשם משם לפה, רק לא ליפול אילו רק לא ליפול. מלקטים את השברים, מבקשים רק רגע מנוחה.. התשמע קולות קרובים? התשמע את אלו האוהבים אותך? רצינו להגיד, רק רצינו לחבק, ולכעוס ולצחוק כמו שרק איתך אפשר, אבל אתה עדיין שותק, ולוקח איתך את כל השאר.. וזה לא עובר, זה רק נהיה כואב יותר.. אתה פשוט חסר...

דברי צבי שטכמן

עמוסי,
 
כ- 30 יום חלפו מאז שהבאנו אותך למנוחת עולמים כאן במקום הזה. לאחר הטמנתך בארץ ובמקום אותו כה אהבת חזרנו הביתה אבל לא חזרנו לבד כי אתה באת איתנו ומאז אתה נמצא בתוכנו בבית. אנחנו מדברים בך ואיתך כאילו שאתה בבית או שעומד להכנס אליו בכל דקה.
 
עמוסי,
אינני יודע מה ידוע לך על הנעשה כאן. לכן, אספר לך במקצת על ההתרחשויות:
מאז שטמנו אותך כאמור ועד היום ביקרו אצלך בבית מאות אם לא אלפי אנשים שבאו לבקר אותך ולנחם את אמא ולחוש במעט מאווירת הבית בו גדלת. מי לא היה כאן? חבריך מהילדות באילת, חבריך מהשרות הצבאי ומפקדיך, בני משפחה וחברים שלך ושל אמא. בשלב זה אמא מוקפת בבני משפחה וחברים כך שראשה טרוד במעשי היומיום הקטנים. אינני יודע באם היא כבר קלטה את מצבה החדש אליו נקלעה שלא לטובתה. אני מקווה שלאמא יהיו כוחות הנפש להתמודד עם המצב והמציאות החדשה. נראה לי שהיא תצטרך מהר ככל האפשר לצאת מהבית ולהיות עסוקה בעבודה ו/או בכל פעילות אחרת. אין לי ספק שבני המשפחה והחברים ימשיכו ללוות את אמא ויעזרו לה ככל שניתן ותרצה.
 
עמוסי,
שא סביב עינך וראה כמה אנשים באו אליך לכאן. זאת בזכות אישיותך הטובה הצנועה  
 
עמוסי,
 חבריך ואמך השקיעו המון על מנת לבנות לך מצבה יפה, מכובדת, צנועה ומעוררת כבוד המשקפת את אישיותך, זאת על מנת שתהווה אבן שואבת לבני המשפחה והחברים שיבואו לבקר אותך על מנת לעדכן אותך בקורות אותם ולהיוועץ בך.
 
עמוסי,
 ברצוני להפרד ממך, נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר לבני משפחתך וחבריך ומעל הכל לאמא.
 
מילה אחרונה ליונה.
היום למעשה מתחילה ההתמודדות הקשה שלך כי מטבע הדברים את נשארת לבד עם האובדן והכאב. בני המשפחה והחברים ימשיכו אמנם ללוות אותך אבל התדירות מטבע הדברים תלך ותפחת ולכן ראשית לכל מצאי לך אפיקי פעילות ועבודה פעילות ציבורית ובהנצחת יקירך עמוס.
ושנית, אל תהססי ולו לרגע לבקש סיוע מחבריך ובני משפחתך מה עוד שלרוב הסיוע הוא אוזן קשבת ולב פתוח. בטוחני שכאשר תצטרכי אותנו אנחנו נהיה איתך ובשבילך.
 
שלך צבי
 

דברי זהר קזז
עמוס יקירי, בעיני אינך יכול למות לעולם. אתה טבוע בכל מחשבה ומעשה שלי. היית לי מורה רוחני והערצתי אותך קשות, אפילו בזמנים בהם עצבנת אותי, מה שקרה הרבה. אני עד עכשיו טוענת שהדבר הכי מעצבן שעשית היה למות. היתה לך היכולת המופלאה להיות תמיד צודק, או לפחות לגרום לכל הסובבים אותך להרגיש שגם אם טעית עדיין יצאת מזה הכי גדול בעולם. אם יש מישהו שאני יכולה להגיד עליו שהוא ניצל את החיים שניתנו לו במלואם זה אתה. היית חי בכל רמ"ח אבריך. בעיני אתה לא רק חבר אלא גם סוג של מנהיג. היית אחד האנשים המשכילים, המגוונים והמעניינים שהיה לי העונג להכיר. שפעת חכמה וידע ושמחת חיים. אתה משמש לי דוגמא אישית להתנהגות בריאה ונכונה בחיים. אני לא יכולה לחשוב עליך כאילו מתת, אני מעדיפה להסתכל על זה כאילו אתה בעוד אחד מהטיולים שלך, ממצה כל יום. לפעמים אני דווקא כן מבינה איכשהו שאתה לא כאן, אבל אז אני פונה אליך לשם. מכיוון שעכשיו יש לך קשרים למעלה הפסקתי להתפלל לאלוהים ועכשיו אני מתפללת אליך. כמו שאני מכירה אותך אתה בטח מעביר עלי כאלה דחקות... מקווה שאתה מקבל תשובות לכל השאלות הפילוסופיות שלך (הם בטח היו צריכים להיערך מראש לבואך) ואולי יושב לנגן בגיטרה עם כמה מהגדולים. אני יודעת שאני אמורה לשחרר ממך אבל לא בא לי. מבחינתי, יום אחד כשאני אהיה זקנה מקומטת, אחרי שכבר יהיו לי איזה נין או שניים ואתפגר, חסר לך שלא תחכה לי בועדת קבלת הפנים.

 דברי ביריה זרחיה
עוטפת דמותך כואבת מותך זוכרת אותך דממה. אתה המסביר אתה המשכנע אתה האוהב אתה הדומע אתה. בן של חברה חבר של בני חבר. ושוב עולה המדוע חונק הגעגוע שממה. אוהבת..

דברי לירוז- לשנה
עמוס: הנה חלפה לה שנה... ארוכה יותר מכל קודמתיה ודמותך שיצאה מחיינו לא תשוב עוד לשבליי לא יהייו בהם צעדייך. לא אזכה עוד לשמוע דעתך על העולם תבונך הרבה ,מבט ענייך הטוב לא כחול כמו ים לא תלתלים שקופצים לא דבר,רק זכרונות עמומים ילדות שהיתה פה פעם . ענייך לא יראו עוד עולם בצבעים אהבה לא תורגש בליבך עוד רק שקט נורא והמון זרי פרחים ינוחו היום על משכבך.

דברי זיו
עמוס איך שכוכבים נוצצים בשמיים כך עניו הפקוחות מסתכלות על המים איך ביופי שיחקת הצחוק התגלגל איך נקטפת זאת לא הייתי נותן מסתכל מגבוה מתוך עננים רואה אותנו יושבים ובוכים היית מעדיף שרק נצחק אתה איתנו אבל איך שם במרומים? כי הלך לנו אח הלך לנו חבר הלכת לבקר במקום אחר מי שלא זכה להכיר את עמוס עדי לינר ז"ל לא הכיר שמחה אמיתית ועוצמה אנושית אחי היקר אני מתגעגע אליך המון המון ותודה ליקום על שזכיתי להיות אחד מהרבה אנשים שזכו להכירך בחייך יהי זכרך ברוך אמן אוהב אותך לנצח זיו

דברי ציפי
עמוס עמדתי ליד הקבר. אבנים .......אבנים....... מספרות הן ספור......... היתכן שמספרים כאן עליך- עמוס?! היתכן ???????? בשבילי נותרת אותו ילד חייכן, מתולתל ושובב. כותב,שר, מנגן, מטייל, עוזר לחבר, תומך ומעודד. בדמיוני נותרת חופשי ומאושר. מטייל בעולם, "הולך כל הזמן על הקצה" מנסה, בודק, ובוחן. אבנים.........אבנים........... מספרות הן ספור. לא יתכן, שהספור הוא עליך, עמוס- לא יתכן!

דברי אליהו
עמוס ילד מתוק. תמיד היית הילד החמוד תכול העיניים שהיה קופץ עלי בכל הזדמנות ועל כל הזדמנות לחיות. כילד וכבוגר הרגשתי שאתה יודע הרבה - נשמה גבוהה אני יודע שעוד ניפגש.

דברי איתי
שמי נרדף לשמך, שמך לשמי. אני ואתה, אתה ואני. ומתי שוב ? אני לידך, אתה לידי. שני הורים לנו, אימי ואימך. תודה. ומי יותר ממני אחראי למותך? ומאז אותו רגע לא עובר בי הזמן. רגע ידי לוחצות חזך ורגע פי חובק פיך. ודמות גופך לנגד עיני, עדות. סליחה.

דברי דורית
עמוס היית לי ציון דרך חשוב בחיים וזאת למרות שלפי הגיל יכולתי להיות כמעט סבתך, בחייך הקצרים הוכחת לעצמך ולכולם שאתה מסוגל ויכול לעשות הכל אם אתה רק רוצה. ניחנת בחכמה רבה תבונה ויכולת לראות את מהות הדברים , תמיד ידעת להבדיל בין טפל ועיקר וללמוד לרדת לשורשו של כל נושא. המקרה שבו היית לי לאור שהבהיר לי בלימוד "טאי –צי " כך היה בהיותך בגיל 16 התלווית אלי לשיעור טאי –צי , אתה בניסיונך הראשון להתרשם מהשיטה ואני כמתרגלת מזה מספר חודשים שאלתך הראשונה הייתה: האם את מרגישה את "הצי" - את אנרגית החיים שבתרגול אמורים ללמוד לחוש. לי זו הייתה פעם ראשונה שכתשובה שאלתי את עצמי "מה אני חשה באמת" ומאז בכל זמן שאני מרגישה את התחושה אני חושבת וגם מרגישה את קירבתך סביבי כי הרוח לא נעלמת ( לפי תפיסתי) אלא מתחברת לאנרגיה אוניברסאלית שנמצאת סביבנו ובתוכנו. יהיה זכרך ברוך דורית

דברי ים
לפני שנסעתם הלכנו לשתות . זה היה חורף וישבנו באנדרגראונד, היה שם מן מרחק , מרחק של אנשים שמחר כבר לא פה, במציאות הזו, הם כבר שם במשהו אחר לא ידוע , מרתק. ושתקנו הוא זרח. מישהו , כושי אחד שלא הכרנו בא אליו ואמר לו "שלום אחי", לחץ לו את היד וישב אתנו. הוא נראה שמח וידיד כל. לאן הלכת רעי? מה נהיה ממך בשנה הזו? אילו צעדים צעדת שם ומה גילית שהיה מספיק בשביל לפרוש מהמסלול, בשביל לחתום את המגילה? אנחנו פה , ממשיכים לצעוד לאט לאט , צעד צעד במסלול ארוך ולא תמיד קל . חסרים אותך, את דעתך, את שמחתך. היה שלום.
דברי
הגעגועים מתעצמים הכאב גובר הדמעות יבשו והפכו לגרגרי חול הצורבים בעינים , כל שעה, זוכרת אני מילה,משפט או חיוך שלך אין יום בו אינך נימצא לצידי אבל רחוק. למה אינך קרב ? רוצה אני לחוש בך ולו רק עוד פעם, לשמוע אותך מתפלסף מבטיחה לא לקטוע אותך באמצע מבטיחה...........מבטיחה...........אוהבת מתגעגעת ומנשקת........}:{

דברי זיוה
עמוס ומיקי - בני, נולדו כמעט יחד ובילו האחד עם השני את שלוש שנותיהם הראשונות. יונה ואני צופות מהצד בפלא הזה שקיבלנו במתנה ועוקבות בהנאה בצעד הראשון, במלה הראשונה ובחברות שצמחה בין שני הילדים המקסימים האלה. בסך הכל שלוש שנים, אך הן היו היסוד, הבסיס לבאות אחריהן ונותרת עמוס חרוט בליבנו לעד.

דברי timm (tour@timminatore.de)
Sorry, don't speak any hebrew. I met Amos in Nicaragua on my travels around the world. He was a crazy guy, but in a good way. I had a lot of fun with him and we were havin some big parties - that is what he always knew : to enjoy life. May his soul rest in peace.I will always remember him. SHALOM

דברי אתי
עמוס אתה חסר אוהבת אוהבת

דברי אתי
היתכן שאכן עברו שנתים מאותו יום מר ונמהר שהתבשרנו בו כי הלכת מאתנו אני זוכרת שבבוקר אותו יום שוחחתי עם אמא טלפונית איך נקבל את פניך לכשתשוב ארצה מהטיול שלך לדרום אמריקה כי על פי התכנית היית אמור לשוב בעוד כשבוע אני גילגלתי בראשי את המאכלים שאכין לך שכה אהבת האם אסע לשדה התעופה להקביל את פניך או שנחכה לך בבית שיקושט לקראת שובך כל זה צף בראשי כעת כאילו שהיה זה רק אתמול מחשבות אלו עולות בתדותן הנוראות והבלתי נתפשת שבועיים לפני יום האזכרה השני לפטירתך כן אכן חלפו שנתיים ושוב כל מכריך ידידך ואוהביך יאספו סביב קברך בבית העלמין באילת על מנת להעלות זכרונות ולהביע בחוסר אמון לעובדה שאכן מוצבת בפנינו והיא שאתה אינך איתנו עמוסי אין יום ושעה שאיננו נזכרים בך לא אחת יש לי הרגשה שכאילו אתה נמצא אתנו בחדר עומד אחרי גבי ועוד מעט תגיד משהו שיהלום את הנסיבות עמוסי הלב נקרע לי כשאני כותבת אליך ועליך אני עושה זאת שוטטת דם בתקוה שזה יקל ולו במעט על מכאובי איני יכולה יותר ולכן אפסיק כאן ואומר רק שניפגש בעת ההאזכרה שלך ובקשה קטנה לי אליך שמור על אמא מתוק שלנו

דברי חובב כספי
ביום חם ולח בדרום מקסיקו בכפר קטן פגשתי את עמוס. אני זוכר שאחת מהשאלות הראשונות שלי היו כמה זמן אתה פה ועמוס ענה לי שלושה שבועות. לא יכולתי להאמין למשמע אוזני, כי במקום היה 40 מעלות חום ולחות גבוהה. כבר מן היום הראשון התחלתי להבין שזה לא המקום שמיוחד וגרם לעמוס להישאר שם בפרק זמן כה ארוך, אלא האנשים, כאשר עמוס הוא החוליה המקשרת. במהלך היום הינו מטילים באזור שהיה רווי במפלים ובפרמידות, ובלילות שרים ומנגנים בגיטרות, בניצוחם של עמוס ואלכס(חברו האוסטרי של עמוס). באחד הערבים עמוס ואלכס הופיעו במסעדה מיוחדת(ע"פ בקשת הבעלים) שנהגה להביא נגנים מקומיים וזכו לתשואות רמות מצד הקהל. בתום שבוע נפרדתי מעמוס וחבריו עם הרבה צער, אבל שמח שנפל בחלקי להכיר אנשים כל כך נפלאים שמוכחים שוב, שזה לא המקום שעושה את ההבדל אלא האנשים. עמוס שאני הכרתי במהלך אותו שבוע היה בחור צעיר, שהפשטות והכנות ניכרת בו, ונראה שהוא מרוצה מכל רגע בחיו. להתראות חבר.

דברי יהודית
אין שוכחים ילד גם אם לא עומדים ליד קברו יומיום.. עומדת אני שם שעה שעה וכל רגע ורגע... פעם לא דיברתי אל תמונות..היום אני עושה את זה.... פעם לא אמרתי "אוהבת" היום אני אומרת... פעם לא הבנתי.. היום אני מבינה.. והיום אני גם סולחת.... עברו אומנם שנתיים אבל בשבילי זה כמו מליון שנים... המשך דרכך ילד שלי והמשך להיות טוב לסובבים אותך. ממשיכה לחבק ולאהוב, אי אפשר אחרת....

דברי חיה עירון
עמוסי,היום יום הזכרון לחללי מלחמות ישראל,ודווקא היום אני חושבת עליך .היית איש שלום,ויחד עם עדי ,היית פעיל כבר בגיל צעיר.יחד עם זה כשהתגייסת רצית לעשות תפקיד משמעותי ולהיות קרבי.ואמנם שילבת בתפקידך את הכול. אני שומעת את היצירות שכתבו הנופלים ונמצאו לאחר מותם,ואני נזכרת בך מנגן וכותב (ואמא משוויצה בך כל-כך) וחושבת על מסת הכשרונות,שלך ושלהם,שהלכה לאיבוד ומקווה שיעמוד לאמך הכח לאסוף את החומרים ולהוציאם לאור. אני נזכרת וחושבת עליך רבות.נזכרת בשיחותינו על "מרץ" ופילוסופיה ועוד,ועל סקרנותך שלא ידעה גבול ובזה היה הקסם. היית מתנה לאמא וסבתא,אבל גם לכל החברים והסובבים אותך.היית אחד ומיוחד.כל כך חבל שבאת לעולמינו,שחסרים בו יפי נשמה כמוך,לזמן קצוב בלבד (וקצר מידי,להרגשתי.). דמותך היא,בעיני,דמות ה"צבר" כפי שהיום מצטיירות דמויותיהם של הצעירים המקסימים שנפלו. אוהבת אותך ילד.

דברי אמא
היי מתוק ויקר שלי, היום 9.07.2006 אני בבית החדש מתגעגעת ואוהבת וחסר לי רק החיוך שלך והחיבוק שלך אני אוהבת אותך בן יקר אמא

דברי
אמא מתגעגעת

דברי מאי
מתגעגעת, אוהבת, חושבת עליך. שנה טובה לך, אהבה.

דברי אמא - 27.10.08
הבן יקיר לי עמוס בורא עולם יצר דברים כל כך יפים שמש, ים, חול, הרים וגם פרחים בכל אחד מהם חבוי לו סיפור שמח, עצוב ולעיתים סיום לא ברור. את סיפורי שלי אני מספרת לכולם . המשפילים הם את ראשם בכאב וצער מר. השומע אתה בני את רחש הגלים? השומע אתה בני את הבכי בתוך הכרית? הכל קמל למראה עיניי מאז שעזבת, הן רק דומעות כל לילה אני מחכה לשובך שתאמר זו הייתה רק הלצה.... וכך נרדמת בגעגועים עזים בתוך הסדינים והכרית בציפייה לקול, למגע, לריח, לטעם ומתעוררת אני לפתע מהידע הוא לא כאן – הוא שם. מוצאת את עצמי במיטה יושבת מאזינה לרוח שבחוץ נושבת לאור יום חדש שמפציע השחר עלה, אך העננים מכסים את אור היום קר ואפור הם מסתירים את השמש השמש והחיוך היית אתה בן יקר ואהוב מתי כבר יגליד הפצע בנפשי? הוא לא יגליד לעולמי עולמים מאחר ואתה לא עימי. אשמח להיפגש עימך בהקדם כבר היום . אמא

דברי אמא - 15.2.2009
לעמוס המקסים שלי - יום השנה החמישי שאינך פה אני נמצאת לבדי בדירה ריקה המלאה רק בזכרונות........................ שקועה רק במחשבות ובליבי מועקה חושבת על מה שהיה ואיך שנגמר........................................................................................ חושבת על הטוב והרע שנשאר מגששת באפלה ומושיטה את היד.... מגלה שנותרתי כמעט לבדי מלאה בזיכרונות עם תהום בתוך הלב..... עם ניצוץ של תקווה והרבה כאב השקט שנשאר חודר לגופי מלמעלה למטה מנסה להרגיע את הסערה שהשארת.................... יודעת שלא תחזור ואני אשאר בדד............................................... ושאני צריכה להתמודד עם הבדידות והפחד אני יודעת שעלי לשחרר אותך אך בכל זאת קשה להתנתק ממך ............................. לקחת ממני את הרצון לחיים ביום בו עזבת...................................... ואותי פה לבד השארת................................................................... אמא

דברי לירוז
השנים חולפות מהר .. לפחות אצלי . אבל לא אצלך יונה , את האמא שנשארת מאחור ללקט את השברים , את הזכרונות , את הרגעים . לפעמים אני שוכחת כמה כאב עוד עצור בך . כמה געגוע עוד חורט בך. לפעמים אני נותנת לכל הזכרונות של כל האנשים שאהבתי שאינם עוד , להשכח בי , בכדי שאוכל לחייך למחר . עמוס , כבר חמש שנים חלפו , ח מ ש שנים ארוכות . היינו אמורים לשבת ולצחוק על איך החיים נראים מגיל 30 , אולי היית הופך לאבא ? מכיר מישהי ומתיישב ..אולי ואולי ואולי , כל כך הרבה אולי כל כך מעט שנשאר אני זוכרת את החיוך הגדול שלך , מדי פעם אני רואה מישהו שמזכיר לי אותך . לפעמים אני מרגישה שאתה פשוט עדיין בטיול , לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן .. אני טסתי ואז אתה טסת ולא חזרת . אם אתה רואה ושומע אותנו ,תדע שאתה תמיד פה בלב , של הרבה אנשים . דמותך לא נשכחה מתוכנו . ענייך עדיין מסתכלות בי . פנייך היפות , ליבך הטוב . דמותך . עמוס . עמוס . עמוס . 
דברי
היום חשבתי על דמותך, נקודות כחולות וזוהרות שמכסות את כל פלחי השמיים המעוננים. תלתלייך לצד חיוכה, חיוכך הציני ליד נמשייה. ענייך הכחולות אל מול ענייה החומות. טובם של שניכם , אבדוני שלי. אל תשכח יבוא עוד יום יבוא עוד רגע החיים הם רק שניה אחת בתוך המסלול הארוך,, המתיש אל תשכח אנחנו עוד נמצא צעדייך נשמתך, בדיוק כמוה, שחיה עמוק בתוך הלב. 30 שנה\ אנחנו בני שלושים. היא כמעט. עצוב היום עצוב הרגע.




 
linkText

Loading...

גלריה

עריכה

וידאו

עריכה

ציר זמן

עריכה

הדלק נר

יהודית לינר
10.09.2019
עוד לא התרגלתי לחסרונך, ילדי הרביעי (תמיד היית) אתה תמיד איתי.
שרה
08.09.2019
מה אכתוב את המחשבות שלי אני משתפת אותך בקול ומחשבה אוהבת וזוכרת להתראות
לירוז
08.09.2019
❤️☀️
נעמי הראל
07.09.2019
לא הספקתי להכיר וחבל.
מקי
07.09.2019
אתה חסר לי אהוב
אתי דומב
07.09.2019
עמוסי. תנוח נשמתך עדן, ילד יפה. זוכרים אותך תמיד.
מורן
06.09.2019
האור שבורכת בו עדיין מאיר בכל פעם שחושבת עלייך. געגועים עם חיוך.
זהר רוזנבוך
06.09.2019
יש ימים שבהם אין לי הרבה מילים. אתה חסר לי.
יעל
06.09.2019
מזכרון חברות עמוקה וטובה הגיעו הנכדות. כל האהבה לך יונתי❤️
הדס גלעד
06.09.2019
תלתלים תלתלים זהובים כמו שמש ועיניים כחולות כמו הים. ילד קסם. זוכרת.
יונה
05.09.2019
אוהבת בכל דקה ומתגעגעת

Loading...