הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכההספדים
עריכההספד ענת טהון
"אני האבא"
אמרת תמיד כשהצגתי אותך לראשונה לחברים. והושטת מיד את ידך בביטחון אין סופי.
או או - אבא.
בהחלט היית האבא.
אבא עם ידע ודיעה מוצקה ורחבה בנושאים כל כך רבים.
אבא שברור לי שבכל מקום שאזדקק לו - במנזר בהודו או על צלע הר- מגיע ומסייע.
אבא שמעביר לי מסר של בטחון ונחישות אבל שלצידם אתגר:
זה לא יעיל להתלונן על המציאות - צריך כל הזמן לשאוף להיות במקומות שאוכל להשפיע על המציאות ולשנות אותה.
אין טעם להתלונן על הפסדים או להתנחם בכך שאני עשיתי את הטוב ביותר שלי – צריך להשתפר ולהשתנות, כדי שפעם הבא גם ננצח.
בנית בנו את האמונה שניתן להוביל לסדר חברתי חדש - לימדת אותי בכל דרך שאני יכולה ואף חייבת לקטוף את הירח. וגם אז שאהיה שם, לשאול לאן עוד אפשר.
אבא,
הייתי כל כך גאה ללכת לצידך – ברחובות סוקולב ברמת השרון בערבי חג, בנמל יפו שהפך להיות לך ולאמא בית, בהפגנות יחד עם סבא ועוד בני משפחה שהכיתוב על השלט משתנה אבל המהות נותרת - כזה שמחפש שלום ותקווה.
לימדת אותי להיות מעורבת, מחוברת, שייכת.
אפשרת לי להתבונן על סוגיות ברומו של עולם, אבל תמיד עם הומור והרבה ציניות שעטפה את השולחן המשפחתי שלנו, כשישבנו כולנו וצחקנו כל כך גם עם המשפחות של האחיות שלך – ירדנה ואסנת.
טבלתי תמיד בסיפורי נוף ילדותך הארצישראלית.
סיפורי ילדות ממעוז חיים, שעוטפים אותם סיפורים על היסטוריה משפחתית עמוקה של מנהיגות ובניית הארץ.
סיפורים של נער ביד אליהו בשנות החמישים והשישים, עם נאמנות גדולה לנוער העובד שבית הספר הוא רק הכרח, כי אחרת סבתא לא היתה מרשה ללכת לתנועה.
רק ממש לאחרונה, בשעות הרבות שהיו לנו ביחד, סיפרת לי בעיניים נוצצות על נהיגה בטרקטור בשדות עין גב, חודשים לפני שהתגייסת לנחל המוצנח. התיאורים שלך היו כל כך מוחשים וחיים שאפילו עכשיו אני יכולה לעצום עיניים לרגע ולראות אותך באחד הימים הראשונים שהתגייסת שוכב בשמירה בסיני בשנת 69 ומביט למעלה כשהאדם הראשון הלך על הירח.
כל כך הרבה סיפורים על יזמות, יצירתיות וברק, כזה שאיפשר לך במשך השנים להגשים את עצמך בעולם העסקי.
טבלתי גם בדאגה העמוקה שלך למציאות הנוכחית שלנו, כשנעת לעתים תוך שעות או ימים בין פסימיות קודרת לבין אופטימיות נחושה. ועכשיו הכאב האישי שלנו, נרקם ומתלכד בכאב הלאומי.
אבא,
אהבת הנפש שלך לאמא, כזו שניתן היה לחשוב שמוצאים רק בסרטים, תמיד תהיה לי כשמיכה עבה לכאב העמוק והצורב בלכתך.
היצירתיות והחוכמה שלך לכל דבר, תמיד יהוו עבורי השראה בייחוד ברגעים שהחשיבה המקורית היא המפתח.
המשפחתיות שלך והדרך שלך לחבר את כולנו דרך ידי הזהב שלך במטבח – תמיד יהיו טעם כל כך חזק ומשפיע בחיי.
מרגישה כבר בחסרונך העמוק שרק מתחיל לגלגל אלינו אחריות כבדה ומחייבת:
לשמור, יחד עם השותפים האהובים שלי - צור ומיכל על המשפחה היפה והמלוכדת שלנו שיצרת במפעל חיים יחד עם אמא האהובה.
להגן על הערכים שהענקת לנו.
להבטיח ששגיא שותפי לחיים ואני נמשיך לעטוף את הילדים האהובים שלנו - אלעד, מתן ותמר – בסיפורך.
כשאמא שלך נפטרה, אני זוכרת אבא ששחררת אותה עם זר סיגליות שגם אתה כל כך אהבה.
עכשיו אבא, בקושי ובכאב, אני – אני לא משחררת אותך לרגע ואומרת בקול חזק וברור:
אוהב אותך לנצח.
אני רוצה להודות בשמי, בשם אמא, צור ומיכל וכל המשפחה שלנו על כך שבאתם היום להיות איתנו בפרידה הקשה כל כך מאבא.
לכל מי שמכיר ואוהב את אבא - ויש פה כל כך הרבה כאלו, ולכל מי שהכיר את השתקפותו דרך אחד מאיתנו ואולי היום צייר יותר את דמותו של אבא - אני רוצה לבקש שדרכו האחרונה פה של אבא תהיה עבור כולנו גם צעדים לעבר הדרך שהוא כל כך רצה – של אהבה, מוסיקה, סקרנות, חיי שלום והוגנות – ושל תקווה לשקט. לעתיד טוב עבור כולנו.
מבקשת מכולם עכשיו ללוות אותנו בדרך הזו. נאהב אותך לנצח אבא.
שלח לחבר