הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהאבי היקר, האהוב והבלתי-נשכח איזנברג שלמה ז"ל
לגאוותי הרבה זכיתי להיות בתו של אדם מיוחד במינו, שופע ידע וחכמה, איש-עבודה ואוהב משפחתו, אשר זכה להוות חלק חשוב מאוד בחיי 2 ילדיו, 6 נכדיו ו-10 ניניו.
"סבא ג'וני" - כונה כך בפי כל נכדיו וניניו, כי "ג'וני" היה כינויו המחתרתי. הוא נולד ב- 15/12/1920, בעיר הנובר שבגרמניה, להוריו: מתתיהו איזנברג ופסה-פאולין לבית מנקס, ילידי העיר וורשה, פולין, אשר נישבו בזמן מלחמת-העולם הראשונה, זמן קצר לאחר נישואיהם, ונילקחו מפולין לגרמניה לשם ביצוע עבודות-כפייה שונות שם.
לאחר גמר מלחמת העולם הראשונה, נשארו הוריו עם 3 ילדיהם, ביניהם אבי, בגרמניה. כשהיה אבי בן 3 שנים, עברה משפחתו להתגורר בפריס שבצרפת, בחיפושם אחר פרנסה טובה יותר, שם ניהלו עסק זעיר למכירת ביגוד, בו עזרו ועבדו גם אבי וחלק מאחיו, מגיל צעיר מאוד.
כאשר פרצה מלחמת-העולם השנייה, נילקח אבי למחנה ריכוז, אשר משם היה אמור להיות מועבר ברכבת להשמדה באושוויץ, כפי שקרה גם להוריו ולבני-משפחה נוספים, אשר הומתו שם בתאי-הגאזים. כאשר נודע לו מפי מנהל הדואר שבמחנה-הריכוז, שם עבד, ששמו נמצא ברשימת המשלוח הקרוב להעברה לאושוויץ, הצליח לברוח מהמחנה, הסתתר ביערות והפך להיות פרטיזן-לוחם במחתרת הצרפתית, כנגד הגרמנים שבאו לאסוף יהודים נוספים להשמדה.
בתום המלחמה, כאשר הוריו לא שבו לביתם, הבין כי בודאי הושמדו, ולכן אסף את אחיו ושתי אחיות נוספות, אשר היו עדיין ילדים, והחליט להעלותם ארצה, כדי להתחיל כאן חיים חדשים בין יהודים, כמותם, כדי שלא יצטרכו לחיות בפחד בין אוייבים ושונאי-יהודים. בצרפת נשארו עוד 3 מאחיותיו, אשר היו בוגרות דיין כדי לדאוג לעצמן.
אבי עבר תלאות רבות וקשות כדי להגיע ארצה עם אחיו הצעירים, אשר היו צריכים לעבור ברגל מרחקים גדולים דרך הרי הפירנאים, המחברים בין צרפת לספרד, שם ציפו 3 חודשים לספינת-מעפילים שתגיע להעלות אותם ופליטים צעירים נוספים ארצה.
בזמן השהייה בספרד, פגש אבי את אמי, לאה לבית שרף-זילבר, אשר אף היא היתה במחנה ריכוז בזמן המילחמה, ואף היא שכלה את הוריה, אחיה הצעיר ועוד קרובי-משפחה רבים בשואה, ואף היא כמוהו, יחד עם אחותה הצעירה ממנה, זלדה-ורדה, המתינה שם לעלות ארצה. אהבתם פרחה, ולימים נישאו והקימו בית בישראל ונולדו להם 2 ילדים: אחי שמעון ואני - חנה.
בתור "עולה חדש" עבד אבי בכל עבודת-כפיים אפשרית, כדי לעזור ביישוב הארץ. בין השאר עבד בסלילת-כבישים, שזו היתה עבודה קשה ומפרכת במיוחד, שנעשתה תחת השגחתם ופיקוחם של הבריטים, אשר משלו אז בארץ, לפני קום המדינה.
אבי היה איש-עבודה, אשר כל זמנו היה מוקדש לעבודה קשה לפרנסתנו, כדי שלעולם לא נדע מחסור כפי שהוא חווה בנעוריו, ועבד עד הגיעו לגיל 90, אשר אז הכריעה אותו מחלה קשה והוא נפטר חודשים מספר לאחר מכן.
רבים אומרים על אבי המנוח כי השתייך לדור-הנפילים, אשר כל חייהם היו מוקדשים לעבודה ולהישרדות.
יהי זכרו ברוך ונצור בלבנו לעד.