ביוגרפיה

נחום בכרך נולד ברביעי בינואר 1938 בעיירה זבלודוב ליד העיר ביאליסטוק בפולין. היה בן בכור להוריו רוזה ואברהם בכרך, ואח למוטי שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה.
קצת על הוריו:
אמא של סבתא רוזה נפטרה בלידתה. את סבתא רוזה גידלה אחותה של האם, הדודה. אבא של סבתא רוזה נפטר ב 1936. שניהם קבורים בבית הקברות בזבלודוב. עסקו בחייהם ביערות ומינסרות. היו אמידים.
משפחתו של סבא אברהם עסקה בבית חרושת לעורות. לסבא אברהם היתה חנות לעורות בביאליסטוק. הוריו של סבא אברהם קבורים גם הם בזבלודוב.
כאשר הנאצים התקרבו לאזור, קיבצו את היהודים מהעיירות לערים . המשפחה עברה לגור בעיר ביאליסטוק הצמודה לעיירה. לסבא אברהם היו שלושה אחים ואחות אחת, אף אחד מהם לא שרד את השואה.
הגרמנים נכנסו לביאליסטוק ב 1941 ואחרי תקופה קצרה הם עזבו ונכנסו הרוסים, ע"פ הסכם ריבנטרופ – מולוטוב. נחום היה בן 3. מהר מאוד הגרמנים הפרו את ההסכם ונכנסו שוב לעיר. הרוסים החלו לסגת ואז גייסו את אברהם לצבא הרוסי. כחלק מהגיוס של אברהם הרוסים הסכימו להעביר את כל משפחתו לסיביר ולדאוג להם שם לתנאים בסיסיים. רוזה, נחום וקרובי משפחה נוספים החלו את המסע לסיביר. הם נסעו על עגלות למינסק דרך היערות ומשם לערבות הקרח מזרחית לסיביר . המסע ערך שלושה שבועות. בסיביר בחורף הטמפרטורות מגיעות למינוס 45 מעלות. הכל קפוא, אוכל כמעט ולא היה והם ניזונו בעיקר מתפוחי אדמה ודלעת. בבית גרו גם בני דודים שברחו איתם ביחד. היו להם תנורים גדולים בבקתות והילדים היו ישנים על מכסה התנור כדי להתחמם. בתור ילד היה מגיע עם מגלשי שלג לגן. בכיתה א' למד רוסית ומאז ידע והבין רוסית.
את אביו אברהם לא ראו במשך 4 שנים. לא ידעו אם הוא חי או מת. אביו נלחם עם הצבא הרוסי בגרמנים והגיע עד ברלין. הוא היה חייל אמיץ שקיבל עיטורים על גבורתו.
רק לאחר שמלחמת העולם השנייה הסתיימה נחום ואמו חזרו לביאליסטוק בפולין. אביו אברהם ערק מהצבא הרוסי וחזר גם הוא לביאליסטוק בפולין. הוא הצטרף לחבורה של יהודים שנקראו "הנוקמים". חבורה שחיפשה את הפולנים ששיתפו פעולה עם הנאצים. בני המשפחה ששרדו את המלחמה נפגשו בין הריסות העיר שוב.
לאחר שהמשפחה התאחדה הם נשארו לגור עוד 4 שנים בפולין. נחום החל ללמוד בבית ספר פולני, שם הילדים הציקו לו ולעגו לו על היותו יהודי.
ערב אחד המשפחה קיבלה הודעה בהולה שהפולנים גילו שאברהם בין "הנוקמים".  לא היתה להם ברירה אלא לעזוב בדחיפות את פולין. הם ארזו מהר את כל חפציהם וברחו בין לילה. הדרך היתה בהיחבא כדי שלא יתפסו את אברהם.
המשפחה קיבלה אשרות לאמריקה, אוסטרליה וישראל. חלק בחרו אוסטרליה. אברהם, רוזה, נחום ומוטי בחרו לעלות לישראל.
הדרך לישראל ארכה כחצי שנה. הם הגיעו לישראל ב 1950. נחום היה בן 12. 
לאחר שהגיעו לישראל נחום גר עם הוריו במעברה בבית ליד באוהלים ובמבנים זמניים. אחרי זמן קצר, כדי שיקבל השכלה, שלחו אותו הוריו לגור ברחובות אצל קרובי משפחה ותיקים בארץ.  את בר המצווה חגג שם. לאחר כמה חודשים במעברה עברו לגור ביהוד, בקריית ביאליסטוק, שכונה של שורדי שואה מהעיר ביאליסטוק.
 נחום נהג לרכב על אופניים כל בוקר לבית הספר התיכון בתל אביב. נהג לספר ששיחק כדורסל ביחד עם אריק איינשטיין.
לאחר 14 שנה בקרית ביאליסטוק המשפחה עברה למרכז פתח תקווה.
ב1956 בגיל צעיר נחום התגייס לצבא ושירת בחיל השריון. הוא היה מפקד טנק ונלחם בכל מלחמות ישראל ואף קיבל צל"ש. במבצע קדש סבי נפצע ושכב בבית חולים.
לאחר שירותו הצבאי סבי עבד בתעשייה האווירית.

את עדנה הוא פגש אצל חברים משותפים והיא ישר מצאה חן בעיניו והוא בעיניה. הם התחילו לצאת ביחד ולאחר שנה של חברות הם כבר התחתנו והקימו משפחה. הם התחתנו בתאריך ה-31.12.1968 באולם שמחות בתל אביב. הם גרו בקרית אונו. נחום עסק בתחום הבנייה. בהתחלה בנה בתים פרטיים, לאחר מכן מבני ציבור גדולים. בגיל 74 יצא לפנסיה ומאז הוא מעביר את זמנו בבית בעיקר. הוא נהנה לטייל בארץ ובחו"ל, נהנה לבלות עם בני המשפחה, ונהנה ממשחקי ברידג' ומפגשים עם חברים.
לנחום ועדנה שלושה ילדים  ותשעה נכדים.