אסתר גלילי שינוטר 1933-2023

אמא שלי האהובה אני לא יודעת בכלל איך נפרדים? זה בלתי נתפס בכלל שלעולם בחיים האלה לא תראי אותי ואת אופיר מביאות את ילדינו הצעירים למצוות, או את אריאל מחתן את ילדיו או את אסנת שמפסיקה לעשן או את אהוד שהופך להיות סבא, ובעיקר לא תראי בחיים האלה נינים. ואולי לא נפרדים בכלל? אולי זו פשוט אתנחתא מהחיים המשותפים שלנו יחד ומתישהוא נפגש שוב? הייתי רוצה שזה מה שיהיה, ולו רק כדי שתראי ותצפי בדורות ההמשך שלך, היפים והחזקים, מלח הארץ אחד אחד... שנבטו ממך. אמא - את בעיני האישה הכי חזקה שיש. המופת והדוגמא לחיים עצמאיים וחזקים, מלאי פמיניסטיות ונחישות. חיית חיים לא פשוטים אך מלאים. היית אשת החינוך שלי, אשת החסד שלי, אשת החכמה והידע שלי. ברגישות, בתבונה וברוך – רק את ידעת להוביל אותי להיות האישה שאני היום ובפרט האמא שאני היום. אני שואלת את עצמי הרבה פעמים אם גם אני אצליח להנחיל לילדים שלי ובפרט לעדי שלי חצי ממה שהענקת לי ואני מקווה שאני אצליח להיות חזקה כמותך ועם זאת אימהית ורכה כל כך. והיום, את נאספת לאבותיך או יותר נכון אימותיך, כי הנשים לא פחות חשובות מגברים, אם לא אף יותר, ואני בטוחה אמא, בטוחה ששרשרת ארוכה של נשים משפיעניות, שבנו את דמותך, מחכות לך שם בכיליון עיניים ויפתחו לך את השער לעולם הבא ואתן יחד תחכו לנו בבוא היום. אני אוהבת אותך אמא תמיד ומודה לך על חיים עשירי רוח והבנה ואהבת אדם שכה חשובים היום במדינה שלנו, שאהבת כל כך, שנתת לי בחייך. עכשיו את באמת יכולה לנוח כמו שרצית, בלי פחד ובלי חשש. זה שיר פרידה, הלוואי שיכולת רק לאמר שלום אני אומרת תודה הלוואי והיה זה רק חלום אין בי מנוחה, רוחך שבי גם היא בוכה.

אמא יקרה שלי מאחר ושירים היו כל עולמך, אתחיל במשפט משירו של שלמה ארצי שאפף אותי בשנים האחרונות: "כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך?" למרות שידעתי את התשובה....וכעת אני יכולה לאמר את התשובה כבשיר : "הזמן לא עמד, הגוף לא נצחי, מי רוקד תחת ירח? רק הזיכרון" כי את לא יכולת לזמן ולא לגוף יותר וביום רביעי לפני חודש הגוף כבה וכבר עבר חודש ומושג הזמן והזיכרון מקבל פתאום משמעות אחרת. לפי חודש, שאלתי אותך בהספד – אולי לא נפרדים בכלל? ואחרי חודש אני קובעת שלא נפרדים!, כי את פה בכל מקום למשל: - כשמישהו עם עיניים כחולות מדבר איתי ואני זוכרת כמה אהבת עיניים כחולות. - כשעדי התאפרה לחוג הדרמה שלה ונזכרתי איך היא מרחה לך ליפסטיק בכזו עדינות ואת אפשרת לה. - כשילד קטן נופל ברחוב ואת אומרת בקול ילדותי: "נפלתי"... - בבישולים לליל הסדר עם סירי האמייל הצבעוני וכלי הפסח היפהפיים שלך ושל אבא שנתת לי פעם...שפעם שרפתי אחד מהם בטעות והצטערתי ואמרת לי: אפרתי, לא נורא, זה ריח של חג.... - כשאני צופה בעומר בסרטון איך הוא מטפס על קירות עם חוזק כזה בידיים ונזכרת את הידיים החזקות שלך ושכשהיית פוגשת אותו, לא שחררת לו את היד. - כשדגלים מתנפנפים עכשיו בכל מקום ואיך תמיד הוספת דגל לכל משפט שכתבת בווטס אפ. - כשאני מגיעה לבושה מגונדרת מהעבודה ואת מסתכלת עלי מרוצה, אפילו בלי קול. - כשאני רואה את אהוד, סוחף ומסביר פנים כמוך, או את אסנת עונה לי לטלפון בקול שכל כך מזכיר את קולך או את אריאל עם חיוכו הטוב בדיוק כמו החיוך שלך או אופיר שלובשת פרטי לבוש שלך ומזכירה אותך בכל הוויתה.... - או כשראיתי את המוני האנשים שהגיעו לנחם אותנו בשבעה וללוות אותך בלוויה ואני יודעת שראית מלמעלה את כולם ומדמיינת אותך, יושבת עם אבא ועם אמא שלך ועם שלמה ואברהם וויקי ויעקב ואהובה ועוד מלא אנשים שפגשת שם למעלה, מפצחת גרעיני אבטיח ומחייכת בחיוכך היפהפה והגאה למראה כל אלו שנתנו לך כבוד אחרון. - שפתאום אני שומעת שיר בצרפתית ונזכרת שמכל מי שהיה בחדר , רק את ידעת לתרגם את המילה הזו למרות ששליפת המילים כבר היתה כמעט בלתי אפשרית עבורך. - כשאני רואה את עמית על מדים ויודעת כמה היית גאה בחיילים ובמדינה וכמה מדים הרשימו אותך. - שכששמעתי שמאיר שלו ויהונתן גפן ז"ל נפטרו, חשבתי לי שתקבלי אותם בזרועות פתוחות ותגידי להם בצחוק, "בטח –לא יכולתם לחיות בלעדי אז באתם", למרות שלא הכרתם, ותספרי להם הכל כדי שיקבלו הארה מסיפוריך...וחשבתי שאל תשכחי לאמר להם אמא: שאת שונאת כינים, למרות "נחמה" ושגם את אוהבת גשם בדיוק כמו "סבא אהרון", שאפילו החליט קצת לטפטף בהלוויה שלך כאילו שהשמיים החליטו לבכות איתנו ושיהונתן כתב את השיר חיפה וזה מסתדר לך עם המשפט - כאן נולדתי וכאן גם אגמור בחיפה. - שמאז שהלכת מאיתנו קראתי את הספר שלך בשנית וקראתי בו הרבה דברים שלא זכרתי בכלל והייתי שמחה לחלוק אותם איתך שוב רק כדי לעודד אותך לקבל ממך עוד תגובה קטנה ושיח מעניין. - שבתום הלוויה שלך, עמית אמר שיש לך במרפסת אבן מיוחדת שמתוכה צמח לו צמח שהשתרש ואת ביקשת שהיא תהיה על קברך ואכן היא היתה בדירתך והיא הגיעה לכאן היום. ואני יכולה לתת דוגמאות אינספור, אז אסיים, כי מעתה, דוגמאות רבות יהיו כנראה חלק מחיי היומיומיים ואאפשר לך אמא לנוח, עם אהוביך, ברוגע, עם חלון לים התיכון שלך ועם האבן הסמלית הזו, שמשרישה חיים יש מאין, כ"כ סמלית למורשת שלך ושל אבא ולהסתכל עלינו בעיניים הטובות שלך, לשיר לנו בקולך היפה ולשמור עלינו ואולי גם לשלוח ד"ש מדי פעם. אני יודעת שאזהה שזו את. אוהבת אותך תמיד.