הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהתאריך הלידה 16.5.2004 (בנס ציונה)
תאריך נפילה ה- 4.7.2024 (שג'אעיה, עזה)
שמות ההורים:אתי ואילן
קישור לאתר יזכור-
https://www.izkor.gov.il/%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%20%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%A8%D7%9F/en_30d935a1abc7383afd3c00fefcff7053
קישור פוסט הסתדרות המורים-
https://www.facebook.com/story.php?story_fbid=1079421594220547&id=100064581498444&rdid=VU3P2MLpdWZXdwf3#
העדפות
עריכהסיפור קצר שאייל כתב
מה הסוד לאושר?
התשובה היא אולי משמעות או אמת או שהכרת המולדת בכלל תהפוך אותך למאושר.
עוז היה אז בקורס מכים ושבשביעי באוקטובר הודיעו על פריצה של מחבלים לקיבוצים בעוטף, עוז והצוות שלו היו הראשונים לקפוץ. בלי קרמי שיגן עליהם, עלו על אוטובוס ונסעו לעבר הקרב, הם נלחמו וחיסלו מחבלים ואפילו הצילו חטופה בעודה נלקחת על ידי מחבלים, הם חילצו אותה והמשיכו להילחם.
לאחר שעה הם המשיכו לקיבוץ כיסופים.
נכנסו לקיבוץ וסרקו אותו, עוז והצמד שלו בוחניק יתקדמו לאיזור הצפוני של הקיבוץ ונתקלו במערב מתוכנן של מחבלים, צרור יריות נורה לעברם, עוז ובוחניק נופלים על האדמה.
עוז מתחיל לראות שחור, דם מתפשט על המדים, ועייפות חזקה נופלת עליו.
״עוף משם עוז!!! עוף משם!!!״ נשמעת צעקה של איתמר חברו לצוות, עוז שחשב לרגע שהוא מת, תוך שניות בודדות התעשת וזחל לעבר בוחניק.
״בוחניק תתעורר! בוחניק תתעורר!!!״ עוז צעק לו
״עוף משם עוז!!!״ איתמר המשיך לצעוק
בכוחו האחרון עוז קם על רגליו ורץ למחסה, בוחניק שנשאר חסר הכרה המשיך לשכב בשטח ההשמדה, צרור נוסף נשמע, המחבלים ווידאו הריגה על בוחניק.
עוז ממשיך לדמם ולגסוס, וברגע הזה שנדד בין החיים למוות כל מה שעבר בראשו זה המשפחה שלו.
על אמא שלו וכל הזמן שהיה איתה ובעיקר על הזמן שלא היה איתה. על הסבל והכאב שהיא תחווה אם הוא ימות ועל הפחד האכזבה שלו אם זה יקרה.
עוז ידע שאינו שלם עם המוות שלו, ועליו להילחם עבור החיים. עבור הזדמנות נוספת להתעורר לעוד יום על הכדור הזה, עבור המשפחה שלו, עבור זה שמגיע להם ממנו עוד.
עוז לא וויתר, ולאחר 4 שעות ששכב במיגונית בקיבוץ כיסופים יחידת הפינוי וההצלה 669 פינו אותו במסוק לבית החולים סורוקה שם קיבל טיפול מידי שהציל את חייו.
(לאחר 6 חודשיים מהמקרה)
כיום עוז הוא המפקד שלי, הוא התעקש על חזרה לתפקידו בלוחמה בצה״ל למרות הרופאים שתחילה סירבו להחזרתו.
היום עליתי איתו שמירה (23.04.2024 ערב ליל הסדר) הוא סיפר לי את הרגע ששינה את חייו, את הסיפור שהרגע קראתם.
המשכנו לדבר על החיים לאחר הפציעה שלו, הוא שיתף אותי בתחושת הביטחון שהרגיש לאחר הפציעה והידיעה שנלחם להישאר בחיים.
דיברנו גם על התחושות המיותרות שהאדם חווה במהלך חייו, על הדאגה והחשש, אפילו בדברים פשוטים כמו לגשת לבחורה או איזה בגד ללבוש ביציאת שישי, כל זה הופך מינורי וחסר משמעות פתאום.
וכל שנותר חשוב זה רק משפחה וחברים אמיתיים.
״האושר טמון בקשרים שלי עם בני האדם החשובים לי ואני החשוב להם"
אייל מימרן.
שלח לחבר