הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכה1936 מיקי נולד בפרדס גן חיים
1954 מיקי התגייס לצנחנים
1958 נישואים עם ניצה עוז (הכירו בצנחנים)
1960 איל הבכור נולד
1963 דלית נולדה
1968 אורית נולדה
1973 גל נולד
1981 - איל, טייס קרב בחיל האויר, נהרג
החל מ 1989 עד היום 2025 , נולדו 11 נכדים ונינה אחת.
עיסוקים מרכזיים:
נהג משאיות בשנים הראשונות אחרי השחרור מהצבא ב 1957.
קבלן לעבודות עפר במרבית חייו עד שנת 2000 .
נפטר בשיבה טובה ב 26/3/2025
העדפות
עריכה אהב לאכול, לשיר ולפרק מכוניותהספדים
עריכהדלית יחיאלי:
אבא שלי,
היום מסתיים פרק נוסף של מייסדי משפחת עוז לדורותיה.
הפרק שלך אבא מיקי עוז.
הרבה גילגולים, הרבה הסטוריית עולם והסטורייה של המדינה שלנו מתבלת את סיפור חייך אבא.
זה הסיפור המיוחד כל כך של השורשים שלך, החל מאירועי העבר של הורייך בגרמניה ובארץ, האירועים שלך כיליד הארץ בתקופת התקומה של המדינה ובעיקר מלחמות ישראל כצנחן אמיץ וכל זה מתובל בסיפור האישי המשפחתי.
כחובבת הסטוריה משפחתית, ובכלל הסטוריה, תמיד חקרתי ושאלתי אותך, תגיד לא מעניין אותך מה היה שם, מי זו המשפחה הגרמנייה שלך, המשפחה שאבא שלך עזב במכה עם אישתו היהודייה ובא איתה הנה אל הלא נודע. אז מה אם הם לא יהודים. משפחה זה משפחה.
תמיד ענית שלא מעוניין לדעת ואנחנו ידענו בין השורות שחששת שמישהו מהם היה אולי וחס וחלילה קשור לנאצים. הרבה הומור שחור בנושא לארך השנים. מה שכמובן התבדה לימים . לא היו דברים מעולם, פגשנו לפני
כ 15 שנה בן דוד גרמני שלך ונראה שמשפחת הוזמאייר הגרמנייה – משפחה גוייה אך טובה ככלות הכול. לא אלאה בסיפור, נכתבו כמה כתבות בעיתונות על הסיפור שלך ושל אביך ונשלח קישור למתעניינים.
ובכול זאת, מי אתה אבא מיקי. כמה נקודות ציון:
מיקי (מיכאל) הבן של אוטו ואדית הוזמאייר, זוג מעורב בברלין שנישא ב 1926. אבא אוטו נוצרי, אמא יהודייה. אבא שלך אוטו , קצין גרמני במלחמת העולם ה 1 . לקח את אישתו ועף מגרמניה לפלשתינה כשהיטלר התחזק. הי בו חשש לאישתו. בארץ הוא הפך להיות לוחם הגנה משמעותי.
נולדת ב 1936 שנתיים אחרי שהורייך הגיעו לכאן.
מיקי בן ה 10 שנכלא בשרונה בת"א יחד עם אבא אוטו, הגרמני, כתוצאה מהחשש של הבריטים מהנתינים הגרמניים כאן כשהגנרל רומל התקרב לפלשתינה דרך מצרים.
ציינת תמיד שזו הייתה התקופה היפה שלך עם אבא, למשך כמה חודשים, רק אתה והוא שם בשרונה.
מיקי – גיוס 1954 , לוחם נועז בצנחנים, גדוד 890 פלוגה ד' של מוטה גור. כמה כבוד וגאוות הכומתה האדומה. היית גם חלק מ 300 הצנחנים שצנחו במיתלה. שחר הנכד שלך ממשיך את דרכך ב 890.
מיקי – שלקח לאישה את אמא ניצה בעלת הצמות המרהיבות, זו הקיבוצניקית מיגור. אמא קיפלה לך מצנחים ואתה צנחת. שילוב מנצח.
מיקי של 5 מלחמות ישראל, של פעולות התגמול בעזה ועוד ועוד, מדהים כמה רלוונטי מאז נושא עזה... לא השתנה הרבה.
מיקי- חבר אהוב של חבריו, חלקם כאן היום.
מיקי- אבא ל 4 ילדים ולשבט של 11 נכדים ונינה.
מיקי- אב שכול לאיל, הבן הבכור שלך ושל אמא, כמה גאה היית שאיל הפך להיות טייס קרב.
מיקי – איש עם ערכים שהבולט בהם כפי שאני חוויתי והשרשת בי ובאחיי – ערך עליון של אהבת המולדת באופן בלתי מתפשר. אהבה גדולה למדינה, ללא פשרות. ואם פשרות, רק עבור האדם. האדם הוא הערך העליון אם להיות מדוייק.
מיקי – איש של תרבות ושירה עברית. אלתרמן, טשרנחובסקי . התנ"ך בבית היה "הטור השביעי" ומצד שני כתבי צ'רצ'יל ועוד אחרים כאלה שהקראת ושרת עם התרגשות גדולה עד יומך האחרון.
אזכיר עניין אחד שמאפיין שלא עזב אותך, הדילמה של העם מול האדם הפרטי...
הזכרת בפניי לא מעט את שירו של טשרנחובסקי אותו מאוד אהבת. אני מאמין. זה עובד ככה...
שחקי שחקי על החלומות,
זו אני החולם שח.
שחקי כי באדם אאמין,
כי עודני מאמין בך.
הסברת שרוח האדם, של הפרט היא הדבר המרכזי ותמיד היית מצטט את הבית הזה. זה לא בסתירה לאהבת הארץ, ידעת לדבר על גם וגם. פילוסוף אמיתי. תחילת ההומניזם. ידעת להתצביע כמה חשוב השיר הזה.
אבא, אפשר לספר עוד ועוד.
חשוב לי לאמר ואמרתי לך בשנתיים האיומות שאנחנו עוברים, שמזל שאתה "פחות בעניינים" ובעצם לא ידעת על כול התקופה הזו שבה הדמוקרטיה שלנו מאותגרת, המדינה עברה התקפת חמאס איומה , התקפה של החיזבאללה, של התימנים... הדמנציה הייתה מבחינתך מבורכת. היה בך עצב גדול וכעס גדול עוד יותר אם היית ער לכול אלה. וטוב שכך היה ולכן אבא, המשכת לשמוח, לשיר ולמלא עם אמא כול יום תשבצים, לצפות בפעם האלף כל יום מחדש ב"חיים שכאלה" עם אהובייך שושנה דמארי, חיים גורי ושאר הנפלאים והמשכת להתרגש שוב ושוב, עד יומך האחרון.
בורכת בחיים נפלאים אבא, חלקם יותר וחלקם פחות, בדיוק כמו שהיקום מזמן לכולנו ואנחנו ממשיכים תמיד הלאה.
תודה לך על הבית המיוחד שהענקת לי ולכולנו.
היית איש מיוחד מאוד ורב אשכולות.
המשך במסע ותשמור עלינו מלמעלה.
דלית שלך.
אורית בד:
אבא יקר שלי,
אם יכולתי לבקש ממישהו איך להיפרד מימך... הדרך
שנפרדנו אתמול, זו הדרך שרציתי, שכבת לך שם רגוע כל כך כשניפרדנו. ככה מגיע לך
לסיים את סיפור חייך אבא שלי.
מסע חיים ענק עם הרבה שמחה, אהבת הארץ ומשפחה אהובה.
אבל... היו גם חלקים פחות נעימים ואפילו קשים
במסע שעברת.
איבדת את אבא שלך ואת הבן הבכור שלך איל.
אבא, החוזק הפיזי העצום שלך שמר עלייך והגן על הנפש הכל כך רגישה שלך.
אבא אהוב, אני אזכור מימך בעיקר טוב לב ענק.
אהבה מטורפת לארץ שלנו ולשבט המשפחתי שהיית כל כך
גאה בו.
יחד עם אמא הקמתם שבט מפואר, שבט משפחתי שצולח כל
כך הרבה משברים ובעיקר נהנה מהביחד שלנו.
הקמת משפחה לתפארת, מלאת אהבה וגאווה.
אני נפרדת מימך אבא'לה רק במובן הטיקסי. תחיה
אצלי תמיד בנשמה.
את טוב הלב ואהבת האדם שבך, אין לי ספק שהעברת אלי כמו באינפוזיה ועל כך אני
מודה ומברכת.
אני גל דלית והילדים נשמור על אמא שלנו, האשה
הנפלאה שלך שלא ויתרה עד הרגע האחרון על התשבץ היומי איתך ועל שושנה דמארי שכל כך
אהבה.
תנוח לך אבא שלי.
אוהבת אותך מאוד.
גל עוז:
אבא הלך… מי האמין שבסוף הטבע ינצח את האיש הענק הזה.
אבל בעצם הוא לא גמרי הלך כי כל פעם שאני אסתכל במראה או סביבי אני אמשיך לראות חלק ממנו.
כי אבא הוא חלק ממני:
להיות מוקף בחברים - זה אבא, מי שיש לו חבר בכל נקודה בארץ בישובים שלא שמעתי עליהם בכלל
דמעות מכל דבר מרגש - ממש אבא שלמרות הקשיחות שהראה… שיר מרגש הוריד דמעות ברגע
לא לפחד לבדוק איך כל דבר מתפרק - מה מסמל יותר מזה שהתחביב שלו בתעלה היה להשמיש שלל מיצרי, ושביחד הצלחנו להדליק מנוע שהרכבנו... להדליק באש כמובן...
לאהוב את המדינה - למי עוד יש בבית את מגילת העצמאות תלויה בסלון ומדקלם את "מגש הכסף" של אלתרמן בכל הזדמנות?
לאהוב את גדוד 890 בצנחנים - אין ספור סיפורים, החברים, הספר של מוטה גור, ועכשיו אפילו שחר ב 890 פלוגה ד׳
להיות יוצר ולעבוד עם הידיים - אצל אבא לכלוך זה לא בושה ובשביל להבין בעיה צריך לפרק אותה בידיים… זה נכון למשאיות ורצפות בטון אבל גם נכון לחברת הייטק
אופטימיות חסרת תקנה - אבא תמיד הסתכל על החצי כוס המלאה וגם ברגעים הקשים (והיו גם כאלו) האמין שיהיה סוף טוב
לאהוב אנשים - פשוט תסתכלו מסביב
עבודה קשה - אני זוכר את אבא עובד… ומלא. אני מקווה שאני קצת פחות…
אפילו הבאלגן בשולחן עבודה שלי זה אבא - בואו נגיד שלמרות שהוא היה גרמני… הוא היה מחובר יותר לעבר הבדואי של כולנו…
ולסיום לאבא תמיד היה משפט לכל סיטואציה,
אז איך הוא היה מסיים את ההספד?
שהוא היה יד ימינו של טרומפלדור!
מאחל שלילדים של כולנו יהיו הורים עשירים!
ושתהנו מהמרק בבית יותר מאוחר, תזכרו שזה מרק מארץ המרקים! ולא מורק מרק כזה מעולם!
אוהב אותך אבא
שלח לחבר