הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכההעדפות
עריכההספדים
עריכהההספדים שאנשים נשאו במעמד הפרידה ממרסלו, ביום ראשון 25 במאי 2025
ההספד של אביבה
מרסלו. אהבת חיי
"החיים טובים, לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה". זה מה שמרסלו אמר מיד כשקיבלנו את התוצאות שבישרו שיש לו סרטן אגרסיבי מפושט.
כמעט מיד הוסיף - אני חושב שאני לא רוצה לעבור טיפולים.
מאותו הרגע אישיותו הסטואית של מרסלו זהרה מתמיד. שלא כמוני, הוא היה בשלב ההשלמה מהרגע הראשון. אמיץ, נבון, שלם עם עצמו, רגוע. ושמח. הוא היה שמח.
אני אומרת לו שאני רוצה שילמד אותי איך. "לא מצטערים על מה שלא יוכל להתקיים", הוא אומר לי. "היו לי חיים מלאים ואני שמח עם החיים שהיו לי. מה שחשוב זה מה שהשגתי. ועל החיים האלה אני מודה. לא יכולתי לבקש עוד".
כבר שנים מרסלו הכיר את החיבה שלי לסיפור של תהילה, תהילה של שי עגנון. תהילה שמתה כשנגמרו לה המילים.
עכשיו הייתי נזכרת ב"תהילה" כמעט מדי יום. תהילה מסבירה את דיבורה הקמוץ באמונה שלכל אדם יש סך מילים מוקצבות לחייו, ומהרגע בו אדם מתחיל לדבר, מתקיימת ספירה לאחור, עד למילתו האחרונה.
ככה היינו, מרסלו ואני; כמו בתהילה של שי עגנון - בזבזנו את החוויות שלנו בקצב מהיר מדי. הספקנו יותר מחיים שלמים. נגמרה לנו ההקצבה.
ואיזה חיים היו לנו
כמה בת מזל אני לבלות את השנים האלה איתו - האדם הכי רחב-לב שהכרתי.
ההודעות של מרסלו לחברים הקרובים היו הלם לכולם.
אני עדה לשיחות שמרסלו עושה עם חבריו הקרובים, שיחות טלפון, רובן לקומץ של חברי נפש, שמפוזר בעולם.
כשאמרתי למרסלו, אתה שובר את הלב לכל כך הרבה אנשים. הוא אומר -
אל תשכחי, כל האנשים האלו שמכירים את שנינו, ומעריכים את שנינו, הם חלק מהירושה שלך.
כל מי שמדבר עם מרסלו בימים האלה, בצילו של הבלתי נמנע, לא יכול להישאר אותו בנאדם. מרסלו משנה כל אחד שהוא מדבר איתו.
משכמו ומעלה הוא תמיד היה (גילוי נאות - אני משוחדת). רק שלא ידעתי עד כמה. עכשיו אני מגלה את שאר הרוח שבו, בגדולתו. הוא חושב, מחליט ופועל בדיוק בהתאם לפילוסופיית החיים שתמיד החזיק. הוא מלמד את כולנו. הוא מלמד אותי. מלמד אותי פילוסופיה יישומית, מראה לי איך פילוסופיה נראית בפרקטיקה. מרסלו אומר, "אולי קיבלתי מתנה, לבחון את מה שכל חיי האמנתי בו, הצהרתי אותו, חייתי לפיו - איך זה גם בא לידי ביטוי בימים האלה, במצב הזה".
וזה בא לידי ביטוי ועוד איך. הוא כבר היה רזה נורא, הוא היה עייף רוב הזמן, הוא היה חלש והוא נחלש מיום ליום. אבל הוא היה שליו, והוא היה שמח. עד הרגע האחרון, כשהחליט שזהו, שהגיע הזמן, הוא המשיך להיות בשיא החיוניות, אדון צלול לחייו.
הרעיון שלא נהיה ביחד היה כואב. בלתי נתפס. העצב על האובדן היה עמוק. אבל בשבועות האחרונים כבר לא בגלל זה בכיתי; בכיתי בגלל העוצמה שבה מרסלו ריגש אותי מעצם מה שהוא.
ביום שלישי, בשלוש לפנות בוקר הוא אמר לי, אני רוצה לגמור. היום. עכשיו.
אז זה לא היה בדיוק באותו הרגע, אלא רק לקראת הערב, לקח לו יום להתארגן מול הצוות. בשבע בערב היינו כולנו, אהוביו ואוהביו, סביבו כשהתחיל סדציה פליאטיבית. פחות מיומיים אחרי זה, בחמישי בבוקר, לידי במיטה, מרסלו עזב אותנו. בהוד, בהדר, בכבוד. מוקף באהבה. בדיוק בדרך שתכנן. בדיוק כמו שרצה. אדון לחייו. אדון לגורלו. עומד על דעתו, עומד על רגליו. (וכל השערות על הראש)
האובדן שלי עצום ופעור, יש לי חור בלב שמקבל את הצורה של מרסלו.
נשארתי עם אותן תהיות, אותן שאלות שהייתי שואלת את מרסלו, ושעליהן לא היו לו תשובות:
מי יצחק מהבדיחות שלי הלא מצחיקות
מי יצחיק אותי עם חידודי הלשון המבריקים שלו
אני עדיין אהיה יפה אם הוא לא יסתכל עלי ויגיד לי מכוערת כל הזמן?
לידו ואיתו אני יכולה פשוט לעשות כלום. הכי אהבנו לעשות ביחד כלום. אני אוכל לעשות כלום גם בלעדיו?
את השירים שאנחנו שומעים מרסלו בחר במיוחד למעמד הזה. ואלה המילים שלו, שהוא חיבר לשירים שייצגו את התקופות בחייו. אני יושבת עכשיו, שבת מאוחר בלילה, ומסיימת לחבר את ההספד הזה, ופתאום מתחוור לי שמרסלו פגש את נועם אצלנו בבית ביום שני! יום אחד בלבד לפני שהחליט שזהו! לא היה לו כוח להתעסק עם שאר התכנון. רק אמר לי, תעשי משהו יפה.
נשמה יפה שלי
*********
ההספד של גב בן טוב
בתאריך שבת, 24 במאי 2025 ב-10:01 מאת גב בן טוב
איך חיכיתי ל-17 במרץ. התאריך של הטיסה שלכם חזרה - הסימן שלי שנגמר השבתון האחרון ולכם לא תהיה ברירה ותצטרכו קצת להישאר בארץ קרוב אלינו.
אבל התכנית שלי התפקששה. כי בתאריך הזה בדיוק חזרה התשובה הסופית שממנה פחדנו כל כך.
אני מרגישה שהחודשיים האחרונים זה כמו איזה חלום, אנחנו נמצאים בתוך הלם מתמשך..
אני לא אדבר עליך , אני אדבר איתך.
סליחה מראש על הרגשנות, אני יודעת שאין לך כח וסבלנות לזה…
ראית כמה תגובות יש לך ולאמא על הפוסטים ? זוכר שהיית מתקשר אלי - ראית את הפוסט של על הדיג׳יי? למה לא עשית לייק? אם היית יודע כמה לייקים קיבלתם על הפוסטים של הימים האחרונים היית ממש שמח
איך שנאת פטפוטי סרק ודיבורים מיותרים. לידך ספרתי את המילים, בחרתי רק מה שחשוב וחכם, תמיד ניסיתי להוציא ממך איזה חצי חיוך. היה לנו את ההומור השחור שלנו. אי אפשר היה להגיד לך ישירות שאוהבים אותך כי היית צוחק מזה אז תמיד עשיתי את זה ככה בעקיפין. שלא תרגיש שאני קיצ׳ית.
ואיך אהבתי אותך. לא כי הייתי חייבת. כי רציתי. כי למדתי להכיר אותך ממש. בהתחלה לפני שנים חשבתי שזה מוזר שאתה כמעט לא מדבר. אחר כך למדתי לאהוב את זה, להעריך את זה, וגם למדתי ממך להיות קצת כזו. כי רציתי להיות כמוך, אדם שכל מילה שיוצאת לו מהפה היא בעלת משמעות. ממך למדתי שקירבה אמיתית זה פשוט לשבת ולשתוק יחד.
אוהבת אותך לא רק כי אני חייבת
אוהבת אותך כי אהבת את אמא שלי אהבת אמת
כי איתך היא הייתה מאושרת יותר ממה שפעם ראיתי אותה. אחרי שנים שהיא היתה עצובה. היא תמיד אומרת שרק לידך היא מרגישה יפה.
ואהבת גם אותי בכלל בלי שהיית חייב, גם בתקופות שהייתי מתבגרת בלתי נסבלת. ולילדים שלי תמיד התייחסת בדיוק כמו לנכדים שלך ואף פעם לא עשית הפליה הכי קטנה. סבא מרסלו
איזה איש אצילי, מעורר כבוד, מרשים,כריזמטי עם נוכחות יוצאת דופן אתה. סליחה אני עדיין לא יכולה לדבר בלשון עבר.
כמה דברים שיצחיקו אותך.
אמא ואני בוכות המון, חופרות המון, מזל שאתה לא שומע כי היית אומר לנו להפסיק לחפור.
אנחנו גם סופסוף יכולות לנקות את הבית בלי שתתעצבן שאנחנו עושות לך אבק.
אמא הולכת לחדר שלכם וכל הזמן מדברת איתך וצועקת לקירות, היית רואה את זה ונקרע מצחוק. היית אומר לה שהיא דרמטית ממש.
נגיד אתמול היינו צריכות עזרה עם הדיסק של התמונות, וישר חשבתי שאתה תוכל לעזור. למי אני אמורה עכשיו לפנות בענייני מחשבים? מי יציל אותי ממבחנים בכימיה?
נזכרתי איך היית מצחיק אותנו שהיית אוכל ואוכל עד שהיתה כואבת לך הבטן. היית מתיישב על הספה ולא יכול לזוז. ואז מבקש גם גלידה.
ואיך דאגתי כשתחזרו לארץ ותצטרכו כל פעם לרוץ למקלט.
אז סליחה שוב על הרגשנות. אבל אני חייבת להגיד תודה על מי שהיית בשבילי ובעיקר בשביל מאורי-עמוד תווך, מצנח רחיפה, בלון חמצן. הקשר המיוחד ביניכם לנצח ירגש אותי ואולי קצת ירפא לי את הלב.
והכי חשוב תודה על 15 שנים של חיוך שמרוח על הפנים של אמא, של עיניים מאושרות ושמחות. תמשיך לשמור עליה ולעטוף אותה גם עכשיו. סומכת עליך
************
מריו גילמן, לזכרו של מרסלו
לזכר מרסלו 25/05/25
Marcelo querido, כחבר בקהילת הטנגו, כחבר בקבוצת הסושי, ובעיקר כחבר, רציתי להגיד כמה מילים לזכרך.
אני יודע שאם היו שואלים אותך מה לכתוב לך בנסיבות אלה, היית אומר, תעזבו את הנאומים, שימו מוזיקה טובה ותלכו לרקוד. לכן נקצר, ישר לעניין.
כי, מרסלו, כך היית, חכם, ישר וישיר, בעל תגובות נוקבות, מישהו שיודע מה הוא רוצה ואיך לעשות זאת, עד הסוף.
מרסלו ידידי, אין לי כוונה לספר על ילדותך, גם כי נולדת באורוגואי (מה לעשות?), וגם כי הכרנו בגיל מבוגר יחסית, אך לאורך הזמן האינטנסיבי שבילינו יחד, הספקנו להכיר את אישיותך ואת אהובותייך, החל מאביבה ועד לתזמורות הטנגו של שנות ה-50.
מרסלו querido, בעיקר נזכור את המפגשים בינינו, תמיד מיוחדים, מפגישה אקראית דווקא בקולוניה, עיירה קטנה באורוגואי, כשאתה כובש את העולם על אופנוע, או, בקצה השני, להיפגש, בכיף וגם בגאווה, כשאתה מתקלט בכישרונך הרב במילונגות הכי נחשבות בניו יורק, או בקצה השלישי, להיפגש ולבלות כמו milongueros viejos ברחובות וברחבות בואנוס איירס, וגם להתאסף בביתך כדי ליהנות מעוד אחד מכישרונותייך ולאכול את הסושי המיוחד שהכנתם יחד עם אביבה כצוות, סושי העשוי באהבה, אחרי אין ספור שעות של גלגולים, ועוד כהנה וכהנה מיפגשים.
מרסלו, נזכור אותך כחבר שתמיד מוכן לעזור, כרקדן בעל הסגנון המילונגרו הייחודי, כ-די.ג'יי. שתמיד יודע לבחור את המוזיקה המשובחת והנכונה ביותר לכל מקום ואירוע, וכאיש בעל דעות מוצקות משלו, שמוכן לקבל החלטות קשות ולהיאבק עליהן עד הסוף, גם אם זה כרוך בכאבים וייסורים.
מרסלו יקירי, אמנם התקופה האחרונה משאירה זיכרונות קשים עד כאב, תרתי משמע, של מפגשים בהם בעל החיוך היחיד זה אתה, תמיד עם ראש צלול המוחזק על ידי גוף שהולך ונחלש. אך בעיקר יישארו אצלי ואצלנו הזיכרונות הנעימים של כל כך הרבה רגעים יפים, זיכרונות שילוו אותנו לעד.
מרסלו, לאורך הקשר אתך למדנו ממך ליהנות מהטוב ולא להיכנע לרע, גם אם הוא קשה ואכזרי.
Querido Marcelo, אנו נפרדים פיזית ממך, אך בראש ובלב נזכור כל רגע וכל טנדה שלך לעד.
**************
ההספד של לארן
לארן Laraine היא הדודה הניו יורקית שלי (מאירלנד במקור), שהפכה עם השנים לחברת נפש קרובה לשנינו, לי ולמרסלו. המפגשים האישיים שלנו היו פזורים על פני שנים ארוכות, כשאנחנו בניו יורק או כשהיא מבקרת בארץ, אבל הקשר בינינו התקיים באינטנסיביות למרות המרחק.
מרסלו אהב אותה, את לארן. כאדם. כחברה. בתקופה האחרונה הטקסטים המופתיים שלה האירו את ימינו. לאחרונה, עם הקושי לקרוא, הקראתי לו אותם בקול, או שלארן שלחה הודעות מוקלטות.
מרסלו כיבד את קשר ההתכתבות האינטנסיבי בין שלושתנו, הוקיר את התובנות החכמות שלה, וכל אחת מהן הפעימה אותו - ובתקופה האחרונה עוד יותר.
לארן שלחה את ההספד שלה בטקסט כתוב, וצירפה גם הקלטה שלה אומרת את הדברים.
אלה דבריה של לארן:
25.5.25
Compassionate and humble a beacon of light pillar of strength.Soar like an eagle to new heights .
Your presence in life was only surpassed by your strength in dying.
The only thing you could not control was time and the grief of love is the price paid for everyone who knew you .
Marcelo you have left a void as large as a crater. A man of valor leaves the tools for your loved ones to survive and feel your love of life and values supporting them.
Hashem gives and Hashem takes .
Love
Laraine /Mark 💔
תרגום:
רחום וצנוע מגדלור של עמוד אור של כוח. תמריא כמו נשר לגבהים חדשים.
נוכחותך בחיים התעלתה רק על ידי הכוח שלך למות.
הדבר היחיד שלא יכולת לשלוט בו היה הזמן והצער שבאהבה הוא המחיר ששולם עבור כל מי שהכיר אותך.
מרסלו השארת חלל גדול כמו מכתש. איש חיל משאיר את הכלים עבור יקיריכם לשרוד ולהרגיש את אהבת החיים והערכים שלכם תומכים בהם.
ה' נותן והשם לוקח.
אַהֲבָה
לארין /מארק 💔
**************
שלח לחבר