רחל רומר 1948-2026

ביוגרפיה

1948-2026

אמא,

אומרים עלייך עכשיו מילים גבוהות, אבל אני מחפש אותך דווקא בדברים הקטנים. ביומיום הפשוט והמדויק שהיה כל העולם שלנו.

אני רואה אותך במטבח, עם כוס הקפה השחור שלך. בלי קישוטים, בלי פינוקים – קפה בוץ חזק, כזה שמחזיק יום שלם של עשייה. אני רואה אותך עומדת וקוצצת סלט ירקות, בדייקנות כזו, כאילו שבתוך הפעולה הפשוטה הזו מצאת את כל השקט שלך.האהבה שלך לא הייתה בהצהרות גרנדיוזיות, היא הייתה בפרטים. ידעת בדיוק מה כל נכד אוהב, והשולחן שלך היה מפה של הלב שלהם. לאחד סלט כרוב, לשני שניצל וצ'יפס חם, לאחר תבשיל בשר בקר שבישלת שעות, ולכולם – גלידה לקינוח. היית מזמינה ערמות של פירות ברוחב לב – ענבים, אפרסקים, תפוחים – "שיהיה לנכדים", "שיהיה לכם מתוק". זו הייתה השפה שלך. ככה אמרת לנו שאת דואגת, שאת פה, שחשוב לך שיהיה לנו טוב.עזבת אותנו מוקדם מדי, בטרם עת, וזה מרגיש כמו ספר שמישהו סגר באמצע המשפט.

יש עוד כל כך הרבה פירות שלא הספקת לחתוך לנו, וכל כך הרבה כוסות קפה שלא נספיק לשתות יחד בשקט של הבוקר.אבל אמא, בכל פעם שנריח ריח של קפה שחור, או כשנראה את הילדים נהנים מהמאכלים שכל כך אהבת להכין להם, אנחנו נדע שאת שם. אני אנסה ללמוד ממך את הישירות הזו, את היכולת לאהוב דרך הדברים הכי פשוטים והכי אמיתיים שיש לחיים להציע.

תודה על כל מה שנתת לי. אני כבר מתגעגע.