הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה
ביוגרפיה
עריכהיעל שי נולדה בשם יעל ישעיהו בתאריך 28.4.1958 , ח' באייר תשי"ח בבית חולים "הלל יפה" בחדרה, להורים יוסף ושושנה.
(לאחר גירושיה הראשונים החליפה את שם משפחתה לשי- ראשי התיבות של שני הוריה ז"ל)
בבית ספר היסודי למדה ב"ניר עציון" וחטיבה ותיכון "אלישבע" שבפרדס חנה-כרכור במגמה עיונית. יעל לא שירתה בצבא אלא שירות לאומי.
יעל למדה בסמינר למורות "גבעת וושינגטון" והתמחתה בגיל הרך.
בשנת__ החלה לעבוד בבית הספר "פאר עם" כמורה מחכנת לכיתות א'- ב' עד לפרישה בשנת 2015.
נישואיה הראשונים היו בשנת 1980 עם יצחק רצאבי ולאחר שנה ב30.7.1981 נולדה מיטל, הם התגוררו בכרכור.
בשנת 1991 התגרשה ועברה להתגורר עם הוריה ז"ל בבת שלמה , לאחר שנתיים עברה לגור בקציר עד סוף חייה.
בשנת 2000 התחתנה בשנית עם ציון דגן וב23.4.2001 נולד ליאל.
העדפות
עריכההספדים
עריכהיעל אחותי
הזמן חולף בלעדייך והכאב אינו מרפה...
קשה להאמין שעברה שנה מאז שנעלמת לי סתם ככה באמצע החיים.
מידי פעם אני מסתכלת בתמונות ומנסה לזכור רק את הטוב
ולשכוח את הימים הקשים.
קשה לקבל את רוע הגזרה ולא נותר אלא רק הכאב הגדול
והחלל שהשארת אחרייך.
יעל – היית אחותי הגדולה ממני בשנה וחצי בלבד – את חסרה לי...
לעיתים אני פתאום חושבת עליך ואומרת מזמן לא דיברתי איתך
אני רוצה להתקשר ולספר לך משהו או להתייעץ איתך על משהו
ואז אני נזכרת במציאות ובולעת גוש בגרון ונחנקת מדמעות...
אני מנסה לא לחשוב על כל הדברים שאת מחמיצה.
מאז לכתך החיים נעים בין הכאב והעצב לשמחות קטנות
יש שמחות במשפחה –עדיאל הבן של חזי מתחתן
ושבוע אחריו איתי מתחתן,
מי יכנס את כל ה-7 לתמונת האחיות המפורסמת?? כבר 7 לא נהייה.
אני מאמינה שאת תצפי בי מלמעלה בחיוך ובהמון אהבה ותתני לי
כוחות לשמוח גם כשעצוב לי מאוד בלעדייך...
אני זוכרת את יומך האחרון בבית החולים החזקתי את ידך היינו שתינו
לבד בחדר וקראת לי בשמי נראה שרצית לומר משהו ולא הצלחת לדבר...
כשחזרתי הביתה עוד האמנתי שתצאי מזה, לא תיארתי לעצמי שעוד
באותו לילה ארור כבר לא תהיי איתנו, אפילו רינה הגיעה בבוקר
לבקרך בבית החולים ...
כל שנותר לי זה רק הזיכרונות – אני מתגעגעת אליך מאוד מאוד
ומבקשת שתתני לי כוחות להמשיך....אזכור אותך לנצח.
אוהבת אחותך הקטנה בת-7
-------------------------------------------------------------------------------------------
דודה אהובה שלי!
חלפה כמעט שנה מאז שנעלמת לי! כל כך מתגעגעת!
אם רק היית יודעת כמה שאת חסרה לי (לדעתי את יודעת) אמרו שהזמן מרפא..אז זהו שלא! ככל שהזמן עובר מתגעגעת יותר!
מרגישה את חסרונך כל הזמן, הימים שלי ריקים בלי לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך! השיחות הסודית שלנו שרק את ואני ידענו!
הבור שנפער בחיי עמוק מידיי! כואב מידיי!
דודה שלי האהובה שבהן (מחילה לאשר) היפה שבהן! החברה הכי נאמנה שלי!
אני כותבת במשקפיים האדומות שנתת לי, פחות רואה בהן כי הדמעות שוטפות את העדשות!
מתגעגעת מאוד! תנוחי אהובה שלי! חברה שלי! דודה יפה שלי!
אני אמשיך להתגעגע כנראה עד הסוף!
אורלי אחייניתך ורוב הזמן אחותך!
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יעל חברתי/אחותי האהובה!
יעל עבורי הייתה דמות המורה של "פעם".
"המורה יעל" היה שם דבר בבית ספר פאר-עם ובכל בתי הספר בסביבה.
מי לא שמע ומי לא הכיר אותה? והיא הרוויחה את זה ביושר!
יעל היתה מסורה באופן יוצא דופן למקצוע ובעיקר לתלמידים.
ראתה בכל תלמיד "ספר תורה שבהיכל", שלטה בכל מה שנעשה בכיתה ביד רמה, ואהבה את העבודה - ואכן, התוצאות היו טובות מאוד והיא זכתה להצלחה בהשקעתה הרבה.
יעל הקדישה מזמנה, ממרצה ואף מכספה לטובת התלמידים וקידומם, ולכן ההורים והתלמידים כאחד, אהבו אותה והאמינו בה. יעל היתה "אשת בית" ו"אשת חינוך" גם בביתה.
תמיד סיפרה באהבה על ילדיה המוצלחים (מיטל וליאל) וגם בביתה השקיעה רבות, וכל דבר היה נקי ומסודר למופת. יעל היתה מאוד נדיבה וטובת לב, השקיעה במה שהאמינה בו בלי חשבון.
חברת אמת, ישרת דרך וצנועה, חרוצה ומעשית ביותר.
לא ויתרה לעצמה, רשמה לעצמה משימות והקפידה לבצע בהקדם האפשרי וללא דחיות.
רציתי לספר על יעל מזוית אחרת לגמרי, בנושא שהיה משותף לשתינו, והוא חיזק את הקשר בינינו.
נושא "חטופי תימן" -
ליעל היתה אחות ש"נעלמה" בתחילת שנות ה-50 וגם לי היה אח ש"נעלם".
נסענו יחד להפגנות בירושלים ובתל אביב, חווינו יחד את אותו כאב ותסכול וראינו חשיבות גדולה בטיפול בפרשה. נסענו יחד הרבה להרצאות וכנסים בנושא חטופי תימן, נכחנו בישיבות בכנסת ואף בקרנו בבית העלמין בחיפה, ב"חלקת התינוקות החטופים". היו לנו שיחות רבות בנושא.
בנסיעה האחרונה, כשנסענו להשקת ספר בראש העין, יעל שיתפה אותי וסיפרה שיש לה כאבים בגב העליון.
היא גם סיפרה שעברה בדיקות והרופא אמר לה ש"הכל בסדר". בכל זאת, היא היתה כאובה ומוטרדת. האצתי בה להתייעץ עם רופא אחר, כי רק היא יודעת בדיוק הכי טוב על גופה.
יעל הסכימה איתי ואכן הלכה להתייעצות נוספת והבשורה המרה לא איחרה לבוא.
עצוב היה לי לשמוע וכאב לי עד מאוד ולמרות שלא הסכימה שנבוא לבקרה, נסעתי עם יהודית ובקרנו אותה, היא שמחה שבאנו.
יותר לא ראיתיה... אני מאוד מתגעגעת אליה. היא חסרה לי.
יהי זכרה ברוך! אזכור אותך לנצח.
חברתך שרה דמתי.
שלח לחבר