אורי צדיק 1933-2025

ביוגרפיה

עריכה לא חשבתי שיגיע יום אצטרך לשחזר את קורות חיי, כשאני בן תשעים אביבים. הלחץ הכביר מהבנים והנכדים הביא אותי לקבל את בקשתם, להתחיל להיזכר בשנים הרבות שחלפו, בשבילי זו לא בעיה, מזלי הטוב למרות ההתקדמות בגיל הזקנה, עדיין אני שולט במערכת הזיכרונות. יכול להיות שיהיו טעיות, אשתדל ככל האפשר לא לפגוע באף אחד. תודה לכם מראש לכווווווולם. הנה אני מתחיל!!!!! 

סיפור החיים שלי, שמי (בילדות - "נעים") לקראת החתונה "אורי"

שנת 1933 עד 1939 גרתי ב צ'ארד אל פאשה (זה שם טורקי)

נולדתי בין שנת 1933-1934 תאריך מדויק אין לי, הסיבות:
כל הלידות במשפחה היו בבית.
רישום בממשלה, אבא לא נהג לרשום מיד לאחר הלידה רק כשהזדמן לו, לאחר יומיים או אחר שלושה ימים או שבע, זה גמיש לא קבלו עונש אם לא דווח.  
לא היה נהוג אצלנו לערוך ימי הולדת, תמיד הייה שמח במשפחה. 
לא זכור לי תעודת הזהות שלי צוין תאריך יום וחודש, אולי רק שנה.
את תעודת הזהות שלי מעיראק השמדתי באותו הלילה שעברתי את הגבול בין עיראק לפרס, זרקתי אותה לנהר ״שט אל ערב״ בתוספת כללה עסיסית.   
שהגעתי לפרס ב 01/12/1949 שאלו במחנה העולים בן כמה אתה. בתעודת המעבר רשמו גיל 17, לא תאריך או שנת לידה.
כשהוצאתי דרכון בשנת 1960 בארץ נרשם תאריך לידה 0/0/1933, התביישתי שרשמו כך בקבלה בבתי המלון בחו"ל או בכל מסמך אחר.  רק אחרי עשר שנים הצלחתי להיפתר מהבושה. 
לבסוף  בשנת 1970 הצלחתי עם אישור והצהרה בשבועה של שמחה אחותי, לקבוע לי את תאריך הלידה 30/10/1933 תאריך זה נרשם בתעודת הזהות כמובן גם בדרכון.

נולדתי בשכונה הנקראת "צ'ארד אל פאשה" (שם טורקי) רוב השכונות והמקומות בעיראק נקראות בשמות טורקיות. וזאת בגלל שהטורקים שלטו בעיראק, במלחמת העולם הראשונה ואחריה. בשכונה רוב הבתים וילות. לפני שהתחתן  אבא עם אמא , שירת כחייל בצבא הטורקי נפצע מכדורים בזרוע היד, היה מאושפז בבית חולים, ניצל את האי סדרים של הצבא הטורקי בבית החולים, הצליח להתחמק ולברוח, להתחבא במרתף אצל המשפחה של אימא, זה היה במקרה,  לא הייתה לו כל קרבה משפחתית אליהם, אמא הייתה ילדה בת אחד עשרה, לאחר תקופת מה התחתנו, הריון ראשון וצדיק נולד, אחרו כל שנתיים לידה חדשה עד לסמי אחי הלידה העשירית והאחרונה. מספרים שלאחר החתונה כשאמא נרדמת על הספא, אבא לקח אותה למיטה על הידיים כמו ילדה קטנה. (באמת הייתה ילדה קטנה) ותמיד התנהג אליה כילדה קטנה, הפרש הגילאים בניהם מעל לעשר שנים,   הוא היה בחור גבוה, רחב בכתפיים, חסון, לאחר שירות בצבא הטורקי הקשוח.
בגמר מלחמת העולם הראשונה, נכנס אבא לעסקים והצליח בגדול, העיסוק הראשון שלו, שליטה כמעט מוחלטת על הובלות ברכבת, לכל חלקי עיראק, קנאים התנקלו לו, פעם הופל מקרון רכבת משא, בתחנת הרכבת לאחר עימות עם הקנאים לו, שבר את היד, לאחר הטיפול ביד לא התאפשר לו יותר לישרה, הפגם נשאר עם זה עד יומו האחרון. 
בסביבות שנת 1926 אבא רכש מגרש בשכונת "צ'ארד אל פאשא" מגרש בגודל כחמישה דונם. קרוב לנחל החידקל. האחד משני הנחלים החוצים את עיראק מצפון לדרום.
בנה על השטח שני בתים האחד בית גדול מאוד קומת קרקע ,  חדרי שינה סלון בגודל כ 50 מ'ר חדר אוכל מונמך לרדת ארבע מדרגות ,מטבח ונוחנות,  גנים ועוד גנים, משער הכנסה הראשי לבית מדרכה מרוצפת  המובילה מהרחוב הראשי עד לכניסה למבנה צריך ללכת מעל ל30 מטר מדרכה וגינה משני הצדדים , יצאה  מהמטבח לצד האחר של הבית גן גדול כיער מעל ל 50 מטר רוחב 50 מטר אורך, בגן בנוי מאבן  טבון לאפיה  בנוסף תנור עשוי מ חמאר דומה לחבית גדולה מיועד לאפית פיתות בגדאדיות (אפשר לראות דוגמה בשוק שכונת התקווה)  ועוד מקום ל הבהיר אש להכנת דגים על האש כל זה מנוצל לעיתים מאוד קרובות,   לאפות דגים מיוחדים של החידקל דג ה "שבוט" ו "ביני",   משטח דשא גדול ורחב עם תאורה  מנוצל בערבים למשחקי פוקר. תעלות רבות מובילות מים להשקות  עצי הפרי, גפנים וגנים (ההשקיה מתבצעת על ידי תעלות המובילות מים בין הצמחים ו העצים. שנים רבות אחר כך ידעו מה זה ממטירות) החומה המפרידה בין הבית לשטחים הצמודים לנו עוברת  תעלה המובילה מים להשקיה הנשלטת על ידי העירייה,  אשר מזרימה מים לפי שעות קבועות לכל הסביבה.  כמובן לא בחינם.
 ידעתי מאוחר יותר ש יונה היה עובר מעל לחומה להזיז מחסום  בתעלה ואז המים יזרמו לבתינו  זה חוקי אחרת לא יגיעו מים לגנה שלנו. חומה סביב הבית וקירות מפרידים בין הבתים  יש דלת מחברת בין החצרות. של שני הבית,   הגדול לבית שלנו.
הבית השיני גדול בן שני קומות וקומה ועוד קומת  מרתף,   הרבה מאוד חדרים , נכנסתי לבית הזה אולי פעמים בלבד,   הכנסה מהרחוב הראשי לחזית הבית,   חומת גדר עם שער גינה לאחר הגינה, שני משטחי מדרגות אחד מימין אחד משמאל בצורה אלפסי שנפגשים בקומה השנייה.
בין המדרגות כניסה לקומת הקרקע. לשני הבתים  עליה לגג עם מדרגות, הגג עם מעקה בנוי סביב מקובל ונהוג וגם נחוץ מאוד בכל הערים בעיראק בכל בית יש גג,   בקיץ לנים על הגג יש מיטות בגג במשך הקיץ.   החום לפעמים ביום מגיע ל 50 מעלות, בתוך הבית חם מאוד ולא ניתן לישון בתוכו.(על מזגנים עוד לא חלמו)
ב בנית הבתים נהוג לזרוק ביסודות  הבית  כסף וזהב זה מביא מזל.  אומרים שאבא זרק בשפע זהב וכסף  בשמח גדולה  . 
בזמן בנית הבתים "ברתה אחותי" נולדה העניקו לה שם נוסף "דולה" פירוש שפע,  ולאחר שנתיים , נולד יונה, הסתימה הקמת הבתים,  השמחה הייתה רבה מאוד מעל ומעבר, סוף כל סוף יש הצלחה לבן אחרי  ארבע לידות של בנות ,  החגיגות נמשכו ללא הפסקה  לאחר שנתיים נולדתי אני,  עייפים  מהחגיגות הסתיימו החפלות,  הגעתי לבצורת,  חגיגות רגילה לפי הנוהג המקובל.
הוענק לי השם יוסף על שם הדוד של אימא,  שם נוסף נעים שם ערבי,  מקובל אצל הערבים ואין חשש שערבים ילעגו לי שאגדל (הערבים תמיד לעגו לשימות היהודים, חיסקייל שמייל ,יוסאיף וכו'.
הזיכרונות שלי מאוד חדים עד שנולדתי כל שספרתי זוכר מהספורים   ששמעתי מהמשפחה מהסובבים אותי,   לאחר גיל שלוש שנים אני זוכר כל אירוע , בגיל במעט שלוש נולד אביגדור הסתובבתי בין המוזמנים ליד המוהל, שהמוהל חתך את הערלה , אביגדור השתין בזרם אדיר על הקהל כולם צחקו  זוכר אני כאילו זה אירע היום. עוד כל מינה שנויים שנעשו בגינה לקראת הברית , כמו גדר עץ סביב לגינה עם עיבוד מיוחדת מעץ מגולף לפי דוגמה עם עמודי עץ מרובעים בקצה העמום מגולף כדור עגול , כל זה להגן על הגינה,  מכמות הגדולה של המוזמנים לברית .  בגיל ארבע  אימא רשמה אותי  לגנון שהוא משותף עם בית ספר מנוהל על ידי נזירות נקראים "מאסירת" את בית הספר וגן-הילדים צמודים ל כנסייה גדולה.
ברטה,דיזי ,חתון ויונה רשומים בבית ספר. שימחה אחותי למדה בבית ספר אליאנס בעיר.      במסגרת הלימודים בבית הספר, האחיות שלי השתתפו בסדור וניקיון בתוך הכנסייה.
אימא מינתה את חתון להיות שומרת צמודה אלי והוטל עליה אחריות  לקחת ולהחזיר אותי מהגן. וכך היה
הדרך לגן ארוכה כ 500 מטר, רצון גדול  להיות בגן לא היה לי ברור לשחק בגינה לעסות בכל החפץ  בבית היה עדיף לי,   רוב הדרך עד הגעתנו לגן חתון משכה אותי בשערות כשאני בוכה,  המזל שלי שהיה לי שער סמיך כמו פרווה של כבס,  לסרק את השער שלי זו עבודה קשה ומאומצת עבור אימא , עם מסרק אלמנים מיוחד היה צריך לסרק אותי .
 סוף ,סוף מגעים לכניסה לגן, מצטרף לכיתת ילדי הגן , מסתדרים בשורה אחת , הגננת בראש עם כלי הקשה מעץ  מחזיקה ביד כמו ספר , כשמקישה  חלק בחלק   נשמע רעש  צליל כמו של תוף  מרש הליכה.
הגננת הולכת ראשונה, ושרה בצרפתית וכולנו אחריה, "אן דו תרווה כתר, מר שינזפה כתר סן סית מר שונזפיתו אליפוה למה אנה ג'מלסתיקו,  מתופפת בכלי הנחמד שבידה וזה נותן קצב להליכה, אנו הולכים שמאל ימין השיר חוזר על עצמו עד  שנכנסים לכיתה.,
לעטים קרובות רצונה של חתון להיות מוקדם בבית לבלות וללמוד במטבח אצל אימא. הפתרון לזה היה ,להורות לי לאחר ההפסקה,  נכנסים לכיתה עלי להרטיב במכנסים , אז הגננת מזעיקה את שומר הראש שלי "חתון" מצוות עליה לקחת  אותי הביתה. כך התכנית של חתון מצליחה חוזרים הביתה ללא משיכה בשערות שלי, הרגליים מושכות אותנו במהירות ,  מקרה זה חוזר על עצמו,  בארץ לבטח שמעתם מ חתון את הסיפור על משיכה בשערות שלי, ( בשנות הששים בארץ בתחילת נשירת השערות שלי ,התלוננתי  בפני חתון,   נשירת  השערות שלי באשמתך,  זו התוצאה מ משיכות שלך  בשערות שלי שנעלמים).  
אביגדור הגיע לגיל שנתיים + אימא בקשה  שיום אחד יתלווה אלי לגן.  הגענו לגן שחקנו עם הילדים בכיתה ,  הצלחתי לעבור עבירה  הגננת נתנה לי עונש להפסיק לשחק  ולעמוד  בפינת הכיתה , לאחר כחצי שעה בפינה נמאס לי מהעונש ולעמוד כמו גולם וכולם משחקים,    סימנתי לאביגדור שיתחיל לבכות , בכה , הגננת אמרה לו להצטרף אלי שהגיע לידי אמרתי לו להמשיך לבכות , זה הפריע לכיתה ולגננת אז צעקה עלי והורתה לנו  לצאת מהכיתה ,  כך ניצלתי מהעונש כולל פרס ללכת הביתה כמובן הפרס כלל גם את חתון.

 הבית השני הצמוד . 
 הבית הגדול הושכר לבית-ספר .לא נכנסתי יותר לתוכו,  הבית שלנו היה עמוס ברהיטים ושטיחים,(זה סימן של עושר) בסלון פרוש שטיח בגודל עשרה  מטר פלוס  אורך, 10 מ' רוחב , שולחן אלפסי מונח עלו ,השולחן בגודל חמשה מטר אורך שלושה מטר רוחב לערך מיועד לכל המשפחה,  יושבת סביבו ויש מקום לאורחים , פטפון בפינה מונח על ארון בגובה מטר וחצי עם דלת עץ מתקפלת הארון הכול מעץ צבע פלטורה צבע אדמדם הארון עמוס  באלבומים מקרטון עבה כרס בתוכו מסודרים המתקלטים אחד אחד רשום שם הסדרה והשירים,  כמובן היו תקליטים בודדים , ספות ,כסאות נוח , 12 כסאות סביב לשולחן , הכול עמוס גם בחדרים הנוספים,  בנוסף לשטיח הגדול , עוד שטחים סביבו,  כל הרצפות מכוסות בשטחים  כמו שטיח מקיר לקיר,  להלך יחפים בחורף זה תענוג.    בנוסף תלויים שטחים על הקיר,  בניהם שני שטיחים מיוחדים במינם בגודל שלושה מטרים אורך מטר וחצי רוחב, השטחים בצבע ביז' בהיר  השוליים חום כהה. רקום בתוכם בצבע חום כהה,   יוסף ו האחים שלו עם האנשים שקנו את יוסף לפני שנזרק לבאר כולם סביב  פתח  הבאר,  שני השטחים זהים,   השטחים לוו אותנו שנים רבות על גורלם לא זוכר.
מספרים שלפני שנולדתי אבא היה שמן מאוד ( תמונות המעידות על כך תלויות על הקיר) לאחר בנית הבתים, העסקים פרחו,    כל יום וכל לילה מסיבות עם חברים ומשפחה  אוכל ושתית ערק כיד המלך , אפית ,בשרים ודגים על האש בחצר בעיקר דגי השבוט הגדלים ב חידקל , הכמין  מפויח  מבחוץ מרוב אפיה והשימוש.
לאחר שיונה נולד אבא קבל מחלת השכרת בצורה חריפה מאוד , ירד במשקל צורתו השתנתה , מפנים עגולים ושמינים הפך לאדם צנום רזה פנים מאורכים ורזים , כך אני הכרתי את אבא.  לאחר אובדן במשקל,  לא שמר על דיאטה חריפה המשיך לשתות ערק ולאכול מתוקים ותמרים  , זוכר לילה אחת בבית ישב אבא בבית השימוש לאחר מסיבה רגילה אימא לידו הקיא וצחק,   ראה אותי קילל " אבן אל כלב לך לישון" ודבר גם שתיות. 
אני זוכר שיום יום בא אליו אח מבית החולים עורך לו בדיקת סוכר,  לקח שתן במבחנה, מבעיר אש עם צמר גפן ספוג בספירט מערבב חומר עם השתן לפי הצבע שנתקבל וכך קובע האח  את כמות הסוכר, בגמר הבדיקה מזריק לאבא אינסולין,   כך ישבנו לידם יום-יום יונה ואני להביט בנעשה,    יום –יום 
למרות מחלת השכרת האורחים לא פסקו להופיע,   אבא אהב מאוד לאריח חברים ובני משפחה . ולערוך משחקי פוקר על הדשא בחצר, לאכול ולשתות ללא הפסקה,  בימים ששחקו פוקר על הדשא,   יונה ואני למחרת משכמים מוקדם בבוקר לחפש מטבעות שנופלות לתוך הדשא,  בדרך כלל מצלחים למצוא,       זה חוזר הרבה פעמים בשבוע.
חופש מוחלט קבלנו מההרים, ניצלנו לטובה , דאגנו לא לחרוג יותר מדי,  צדיק אחי הגדול מונה ע'י אבא להיות,  השומר על המשמעת עלינו ועל האחיות שלי, הייתה לו כל הסמכות להעניש וגם להרביץ, כולנו פחדנו ממנו.
יונה ואני לא  נחים לרגע תמיד היה מה לעשות.    בבית השכן  גרה משפחה יהודים,   לבעל יש תפקיד גבוהה במשטרה היחסים בנינו טובים.  יונה ואני משקיפים מהגג שלנו על הגינה שלהם  ורואים את עצי הפרי שלהם , תפוחים ,אגסים ,שיזפים גובר לנו החשק לטעום מהפרי האסור,   בגינה שלנו יש עצי פירות אבל של השכן טעים יותר בשבילנו,  העצים קרובים וצמודים לקיר הבית שלנו עצי האגסים לקחנו חבל דק  בקצה לולאת חנק השחלנו מהגג ובעזרת מקל לכדנו את  האגס משכנו כך מספר אגסים 3-5 יחידים , ההפסד מכל זה,  האגסים נופלים על הקרקע של השכן.  מה הפטרון?   כמו ילדים טובים לאחר זמן מה דופקים בדלת השכן, בשעה שרק האישה בבית,   מבקשים ממנה יש פרי על הקרקע בגינה מתחת לעצים כנראה נפלו מהרוחות,  האם אפשר שנאסוף אותם?  בבקשה כנסו רק לא לגעת בפרי שעל לעצים,  זה מצליח.
בגינה שלנו שתלו הרבה גפנים על הגג,  בסוכות מיוחדות ומתפסים על העצים,    יום אחד בצהרים יונה ואני החלטנו לעשן,    לקחנו עלי גפן יבשים דרסנו אותם נעשו כמו טבק,  עטפנו בניר מחברת הדלקנו ועישנו כמו סיגריה,   זה היה מחנק,  מספר דקות שלא יכולנו לנשום זאת הייתה פעם ראשונה ואחרונה.
מחלת ילדים להתעלל בחתולים דבקה גם בנו, לשמחתנו לא לזמן רב.            
לאחר שבית הספר פינה את הבית הגדול שלנו,  שכרו את הבית זוג יהודים עם ילדה קטנה יותר ממני , בדלת בחצר האחורית של הבית הגדול, דרכה אפשר להגיע לגנים שלנו,   לא אהבנו לשחק איתה  היא נדבקת בנו,  לא מסוגלת לסוגר הפה לשנייה פשוט מפריעה,   כל בוקר מופיעה לגן שלנו, החלטנו להביא סוף לזה,  התכנית... בבוקר ברגע שמופיעה אצלנו  אני אקח אותה לטיול מעל למעביר מים בגינה, אדחוף אותה לתעלת המים,  יונה יכניס אותה לצינור המעביר מים מתחת למדרכה. המזל שלנו שביטלנו את התכנית ברגע האחרון.  אחרת שני ילדים מואשמים ברצח.

כאשר התחלתי לאכול כמו כולם אוכל של מבוגרים , אימא נתנה לי לארוחת הצהרים אורז עם במיה ,לא מצא חן בעיני סירבתי לאכול את הבמיה,  אימא הסבירה לי בבית הזה כולנו אוכלים במיה גם אתה תוכל במיה,  בכיתי וסירבתי, אמרה לי אין אוכל אחר ולא תקבל,  לא אכלתי צהרים באותו היום, למחרת בצהרים צלחת האורז עם הבמיה לפני על השולחן,  אותו סיפר של עקשנות מאתמול ,  ללא ארוחת בצהרים גם ביום השיני.  בפעם השלישית האורז עם הבמיה על השולחן מולי בוכה ואוכל,   כך היום המאכל האהוב עלי ביותר במיה עם אורז לבן,   פעם או פעמים בשבוע קונה "מחצי חינם" במיה עם או בלי כובה.
אהבתי לעזור במטבח,  לא קבלתי מענה הגעתי להסכם עם אימא שביום ששי בבוקר אטגן בחצר חצילים לשבת,  אני בן שש שנים,   המטבח הכינו את החצילים לטיגון,  בהכנות קלוף,חיתוך לפזר מלח שבתי לראות במטבח,  הטיגון נעשה בחצר ליד הכמין על הקרקע,  מחבת מונח על מתקן מיוחד אבנים ומתכת , מדליקים מתחתו עצים, עבודה לא קלה לילד בגילי, אבל אהבתי, שופך שמן טיגון "סיראג' שמן המופק מסומסום" יש לו ריח לא נעים,  לפינה הטיגון צריך לחמם אותו לזמן מה,  עד שיוצרו אדים  
"מניחים כף היד מעל לאדים ומריחים" עד שהריח יהיה נעים, מניחים חתיכות החציל במכבת עד גמר הטיגון משני הצדדים,   אסור להוסיף שמן בזמן הטיגון,   בגמר השמן במחבט להתחיל הסיפור מחדש . 
לפעמים בזמן הטיגון האש בוערת יותר מדאי הלהבה מדליקה את השמן במחבת,  יש לידי מכסה מיד מכסה את המחבת האש דועכת,   זה לא פשוט אני נזהר מאוד שדבר זה לא יחזור בשני .לאחר פעמים מספר במקצוע הטיגון  נהיתי מטגן חצילים מקצועי. 
סבתא ואימא מכינות מאכלים מיוחדים בנוסף לבישול היום יומי לארוחות הערב ,  תמרים לחים ללא חרצנים לחלק לארבע לשפוך עליהם טחינה  לערבב ולאכול,   פיתה בגדאדית לחתוך לחתיכות קטנות לשפוך עליהם חמאה ממוסת להוסיף סוכר או סלן ולאכול ,   לחתוך בצל ירוק להוסיף על היוגורט. 
ביום ששי קבוע בשעה עשר בבוקר, אימא צועקת "יא ולאד" ילדים בואו לאכול,  שאיריות אורז מיום חמישי , לטגן  בצל חתוך לערבב עם האורז. להגיש לאכול טעים מאוד.           

חגים ושבתות..
אבא שומר שבת קידוש בערב שבת ובשבת בבוקר, אימא  מדלקת נרות (במקום נרות מקלות מיוחדות באורך כ15 ס"מ מלפפים עליהם  צמר גפן, תוקעים אותם בפחית עגולה כמו גלגל את כל זה מניחים בתוך קערת שקופה עם מים מוספים שמן שכבה תצוף על המים מרטבים את קצה הצמר גפן  עם שמן, וזה נדלק לזמן ארוך מאוד עד ש השמן אוזל מעל למים ). סבתא מכינה את כל הדברים האלה במומחיות רבה למרות העיוורון . אימא עם סבתא מדליקות הניירות מברכות לקבלת השבת עם,      בשבת בבוקר אבא הולך לבית הכנסת, לפעמים אנו מצטרפים,    חזרה מבית הכנסת לשולחן ערוך לארוחת הבוקר, תפילת שבת שותים יין, מברכים המוציא לחם מהארץ,מתחילים ביצים חומות של שבת (ביצים מונחים על סיר התביית מיום ששי)  סלט "עגבניות ובצל" חתוכים דק , (בעיראק הסלט ללא מלפפון. המלפפון אוכלים כמו פירות מקלפים או לא,  בתוספת מלח),  פיתות בגדאדיות, חצילים מטוגנים עבודה שלי,בצל ירוק ,פטרוזיליה כוסברה ו ריחן  "בזיליקום ביוונית" כל הירק לא מערבב בסלט.(רוב הירקות מהגינה שלנו)    
לעתים קרובות הסבא "אב של אבא" מתארח אצלנו, אבא נותן את כל הכבוד לקיים את כל התפילות של השבת , והולכים ביחד איתו לבית הכנסת.
סבא לבוש  בצורה מיוחדת ,נראה כמו רב של בית כנסת, עם זקן ארוך גדול ורחב, גלימה עם כיסים (תמיד יש בהם סוכריות לכבד אותנו) חגורה מבד רחבה  כובע של דיינים. שמגיע אלינו לביקור עוד שהוא מהלך על מדרכת הכניסה הארוכה לבית אנחנו רצים לקבלו, מנשקים לו את היד, והוא מכבד אותנו בסכריה.(סבא נחמד מאוד)  
חגים דבר שלא ישכך לעולם לכל חג והמיוחד שבוא, לקראת החג אבא מביא הביתה חבילת של בד בצבע לבן שבור  ביג' או צבעים אחרים אימא וסבתא בהיכון עם מכונת התפירה "זינגר" , המופעלת ברגלים , תופרות לנו ולאחיות בגדים , הבגד נקרא "דשדשה", דמוי לסמלה עד לברך עם צורן מתקפל , שרולים קצרים והעיקר שיש כיסים.
מנהג קבוע אסור לשנות ולא שוכחים,   בכל חג לובשים לבנים ,גרביים  "דשדשה" תפורה בידי אימא  וממחטה עבודת יד של אימא הכול חדש חדש וגם נעלים חדשות.
בערב חג כולם עם הבגדים החדש לבית הכנסת. חזרה לסעודת החג , תפילות חג ממש כמו שכתוב בתורה.
תגידו לי איך אפשר לשכוח דברים  אלו? שמרגישים אותם מלידב.
כשאימא מפסיקה לתפור במכונת התפירה ללא ידיעתה אני לוקח את אביגדור לעזרה.    וכך זה הולך אני על הכסא לוקח שאיריות בד מכניס למכונה לאחר שהשחלתי את החוטים כמו שצריך,  אביגדור על הרצפה מתחת למכונה,  לפי קריאה ממני "התחל" הוא מפעיל את הרגליות של המכונה בידיים והמכונה תופרת לקריאה "הפסק" המכונה נעצרת ,את זה עשיתי מספר פעמים וכך למדתי לתפור.(ברגע שהיה לי בית משלי נסעתי לתל-אביב קניתי מכונת תפירה משוכללת "ברננה" מיוחדת במינה אספר בהמשך).     לפני קנית מכונת התפירה  "ברננה" נסעתי לכפר- סבא לאימא לתפור במכונת התפירה שלה, תחפושת תחפושות לאסף (אימא עמדה לידי הסתכלה איך אני שולט במכונה כמו חייט מקצועי). 
מאכלים מיוחדים.
סבתא ואימא הן אשפי המטבח לא משאירות אוכל למחראת שאריות אם יש  , נותנים לעניים קבועים המופעים ליד הדלת בשעות הערב.
כשמגעים ימי החג  הרגשה מיוחדת במינה  הכול חדש לכל חג יש הכנות מיוחדות עבורו.
אצלנו בבית תמיד מופעים (לא בהזמנה) אורחים מהמשפחה ונשארים לזמן ארוך. "יודעים שבתינו פתוח לאירוח.
במשך השנה פרט לחג הפסח בנוסף לקנית לחם בגדאדי לח,  קונים אותו לחם  מיובש בתנור,  נקרא (גאוראג) בשוק שכונת התקווה אפשר להסיג (מספר פעמים קניתי לבית , רותי אהבה אותו מאוד) . בחי היום יום בבית אופים "ג'ראדק"  בצק עם שמרים ומלח, עם מערוך לוחצים אותו דק אופים אותו בתנור החימר, לאחר יום מתייבש "נהיה כמו מצא" אפשר להחזיק אותו מספר ימים לפני האכול מרטיבים אותו.  

מה נהוג בכל חג וחג:
חג טו' בשבט.
בערב החג,  שולחן הגדול שבסלון עמוס עם פירות מיובשים במבחר גדול מאוד,כולל פירות קיץ  אבטיח, מילון, שנשמר מפרי הקיץ במיוחד לחג הזה.
יושבים סביב השולחן , אבא מברך , פרי העץ , פרי האדמה ו שהכול נהייה בדברו,  לכל ילד וילדה צלחת ריקה גדולה,  בגמר כל ברכה, מחלקים לכל ילד מדגם עד שהצלחת עולה על גדותיה,  מכניסים לשקית ניר שאימא הכינה מראש,  לאחר הטקס הולכים לישון,    השקית תשמר צידה לכל השבוע.

חג פורים.
לפני החג במספר ימים מתחילה האפייה (מכבוז),   סבתה ,אימא , אחיות ,אורחות מהמשפחה  ואנחנו "המומחים הגדולים" מתברגים בניהם, כולם יושבים על הרצפה שרפרפים משמשים כשולחן כל אחד מקבל מערוך, הוראות מגיעות מאימא מה להכין סמבוסק ממולא אגוזי מלך, ממולא בקוקוס, ממולא בוטנים ובשקדיים בתוספת סוכר כמובן. לכל דבר יש סימן היכר משילו ,לסמן אותם היינו ממחים. בצק ממולא עיסת תמרים שהוכנה מראש ( תמרים לחים ללא חרצנים מטוגנים במעט שמן)  לוחצים עליהם עם המערוך   ומפזרים עליהם סומסום. נקרא  "בעבע בתמר",   בצק עם מעט סוכר בתוספת חמאה  עם המערוך מקבל צורה עגולה, "בעבע בדהן".  בצק ממולא גבינה מלוחה מעורבבת  עם ביצים  "סמבוסק בג'בן" זה ללא סימן הכר.
בצק עלים ממול באגוזים, בקוקוס, בבוטנים בתוספת סוכר. אימא מומחית לבצק עלים יש לה מקל ארוך לוקחת בצק עם המקל פותחת אותו לעלה גדול,  חותכת לריבועים  15/15 ס"מ ממלאים ואופים, האפייה על פתיליה, המונח עליה מגש מנחושת, מניחים על המגש וזה נאפה, לוקייח זמן אבל יש סבלנות,  לזה קוראים "מלפוף", (כל מוצרי הבצק שהזכרנו קודם אופים בקמין פרט לבצק עלים).
"סמבוסק בחמוס"  הכנת מלוי – "חומוס מורתח במים, מרוסקים, בצל מטוגן בשמן עם כמון ומלח", חותכים הבצק לחתיכות קטנות , עם המערוך לשים את הבצק ממלאים עם המילוי הנ"ל, ומטגנים, לפעמים אני עושה את זה ומחלק לבנים,  "בקלווה"  בצק עלים תוצרת הידיים של אימא , מניחים בתוך מגש עגול גדול "כמעט 100ס"מ קוטר כמו אלה אצל המוכרים בקלווה" מ נחושת  מרוח בשמן מניחים עלה אחד על השני , לאחר כל עלה מפזרים שכבה של אגוזי מלך מעוכים מעורבבים עם מעט סוכר,  חותכים לרבועים קטנים ,שופכים מעט שמן על הכול  ולתנור " פרן" (קמין הבנוי בחצר שלנו) לאחר האפייה,   מרתחים מעט מים עם הרבה סוכר מבשלים עד לקבלת סירופ שופכים על הבקלאווה  המוצר הזה ניקרא  "בקלווה".
 ההפתעה המיוחדת שלנו מ אבא בחג פורים ?  (רק בפורים מחלקים דמי חג בכסף) "קודם החג אבא מזמין מהבנק כסף קטן ממתכת חדשה ומבריקה,  מקבלים הכסף בשמחה גדולה ולא מפסקים לספור אותו ולהתפעל מהברק שלו, פורים חג הקלפים "אומרים לשרוף את האמן הרשע"  לאורך כל החג מערב החג ועד יציאת החג כמעט ללא הפסק משחקים בקלפים בנינו ועם חברים עם קרובי משפחה ,המשחק העיקרי נקרא "דוסא" .הקופאי מסדר ערמות של קלפים כמספר המשתתפים כל אחד שם על הערימה כסף , משארים ארימה לקופאי,  הקופאי מרימים הערימות למי שיש קלף גבוה מקלף הקופאי זוכה בכסף, קלף נמוך מפסיד,  משחק מרעיש מאוד כמו רולטה אפשר לשחק ללא הפסקה , בגלל משחקי הקלפים הרבים הנערכים אצלנו במשפחה נדבק לנו התואר "משפחת  צדיק", שהגענו ארצה המשכנו את המסורת  משחקי הקלפים בפורים לעשרות בשנים עד 1980 בערך.
 תאמינו או לא ?  רוב ה "מכבוז" שהזכרתי, אימה המשיכה במסורת למספר שנים בקביעות "מכבוז פורים"....   שהגענו ארצה אימא עם פתיליה ותנור אפיה קטן,  עשתה את רוב המאפה הזה .  בכל חג פורים נהגה לשלוח לנו "מכבוז" חג פורים,  המאפה מסודר יפה בתוך קופסת נעלים חדשה ונקייה.
מעשיה עם "המכבוז" ואביגדור יסופר בהמשך.

חג פסח.
שבוע לפני החג מתחילה חגיגת אפיית המצות  שק קמח חדש מגיע הביתה (בלי הבדיקה של הגזלנים), צוות מלא כמו בחג הפורים ויותר, כול הכלים חדשים או שנטבלו במים רותחים מוכשרים לחג. אימא וחתון לשים כמות קטנה של קמח עם מים ומיד הבצק מתחלק בין כולם ,  עם  המערוך מיצרים עיגול בקוטר 30 ס"מ מבצק דק לא יותר עבה משני מילימטר,  ומיד לפני ההחמצה ,לשמירת על הכשרות מכניסים לתוך תנור (בנוי מחמר דגמת של חבית )מדביקים בדופן התנור עם כרית מיוחדת את המוצר  בעוד קודם לכן בתוך התנור הבעירו אש מעצים עד שהופכים לגחלים,   הבצק נאפה מהר מאוד והופך למצה , עם מלקחים מסירים ומוצאים מהתנור מניחים אותם על השולחן להתקרר אחר כך מכנסים לארון המיועד  במיוחד עבור המצה , ארון בגובה כ 1.5 מ" רוחב  1.5 מ"  עומק לפי גודל המצה , עם שתי דלתות מרושתות.מכנסים בו מצה המספיקה לכל החג.  המאפה נקרא "ג'ראדק" לפסח. לפני האוכל מרטבים המצות שאפשר לעשות "לפה" של מאכל.
כנהוג  אבא מזמין כבש לשחיטה  בחג הפסח. "עם דמו לסמן דלת הכניסה "(כך כתוב אבל אנחנו לא מסמנים) לאחר שחיטת הכבש כל סוגי מאכלים המיוחדים אוכלים במשך כל החג .   
"שורבה" מרק  בתוכו הרגלים , חלקים פנימיים של הכבש בתוספת תבלינים . מעיים ממולאים אורז  וחתיכות בשר נקרא  "שז'ק",   "פאצ'א" הקיבה של הכבש חתוכה לחלקים , כל חלק ממולא באורז וחתיכות של בשר תפור בחוט ומחט נקרא "חשוה" כל אחד מהמסובים מקבל "חשוה",   על האש, ריאות , כבד, כליות ,מוח ,בשר שישליק ,טוחנים בשר לקבאב ועוד הצלעות של הכבש. כל זה נקרא "משווי" 
חלק  מהמאכלים האלה אוכלים בארוחת הבוקר ,הרוב  צהרים או ערב. בסוף שבעת הימים הכבש נאכל.

יום כיפור
חגיגה לא קטנה,  הכנות רבות לפני היום הזה , תפירת בגדים חדשים בלבן , אבא עם חליפה לבנה, כולם בלבן. כולל הנעליים של אבא בלבן.
יום לפני ערב כיפור, אבא עורך כפרות לכל המשפחה עם תרנגולת לכל אחד ואחד , ש יחזקאל לא בבית נמצא בבירות בלימודים , אימא לוקחת חליפה של יחזקאל על קולר ואבא עושה לחליפה כפרה.(הכול שתיות בעיני, אבל זה המנהג) כך מספיק תרנגולות לכל אחד,   לפעמים אבא עשה כפרות עם כסף ותורם. התרנגולות לא תורמים.
לקראת ערב כול התרנגולות בכלוב בכניסה לבית ומחכים  לדוד יעקב "שוחט מוסמך מהרבנות" יגיע לשחוט את התרנגולות כדת וכדין.   ( דוד יעקב הוא האח של אבא ,בנו ששון התחתן עם שמחה. דוד יעקב עוסק בכשרות ושחיטה לפי הדת בכל ימות השנה)  תמיד הוא מגיע אלינו מאוחר(שכרו מובטח) לאחר שסיים השחיטה עד המשפחות האחרונה,     לאחר השחיטה צריך למרוט את הנוצות מהעוף , כולם מתגייסים ביחד עד מאוחר בלילה למרוט ולמרוט.
בערב יום הכיפור לבית הכנסת כולם בלבן אבא ,צדיק ואנחנו בשורה אחת אחרי ארוחה המפסקת .
(הארוחה כוללת מרק עוף ,אורז אדום והרבה מאוד עופות, יונה ואני לא צמים .בגיל עשר התחלנו לצום).   
מגיעים הביתה בחזרה מבית הכנסת , כל הבית חשוך פרט לאור של נרות החג, אסור להדליק אורות ביום כיפור, אני לא השתכנעתי מדוע?, מה ה שטויות האלה?, החלטתי להיות גוי חג , אני התנדבתי להדליק ולכבות האורות בבית, מכל עבר נעים כבה אורות נעים הדלק אורות  כך היה בכל יום כיפור.
בבוקר יום הכיפור כל הקבוצה בלבן אני או יונה לפעמים סוחבים את הטלית עם הספרים של אבא,   אימא סבתא והאחיות מצטרפות לבית הכנסת,    אבא לא אהב להיות זמן רב בבית כנסת ביום הכיפורים,  כנראה אימונה בסליחות לא הייתה לו,    לכן לא נשארנו עד סוף התפילה.
במוצאי החג לפני סעודת גמר הצום, אימא וסבתא מתחילות בהכנת המאכלים להפסקת הצום, אימא סוחטת לימונים בתוספת סוכר, סוחטת גרעיני רימונים, סוחטת תפוזים, הכול מיץ לשתיה לגמר הצום,
מכינים אורז אדום עם עוף ומרק עוף.יונה ואני  לא צמנו רק חגגנו איתם מכול המאכלים.

חג סוכות.
כמו כל חג ,בגדים חדשים ונעלים חדשות, בגמר יום כיפור הכנות להקמת הסוכה,  בפקודו של צדיק ובעזרת האחיות כמובן בשיתוף  אימא  הסוכה מוקמת ,(אנחנו מתגלגלים בניהם) עם סדינים לבנים סביב, פירות ותאורה תלויים בתקרת  הסוכה ,  שולחן וכסאות.  מאכלים רגילים כמו בימי השבוע בתוספת בשר על האש קידוש אוכלים כל ימי החג בסוכה. ולא שוכחים לבקר בבית הכנסת.
 
חג שבועות
חג שבועות, אצלנו היה מודגש למים ולביקורים "חג המים" , אימא,האחיות ואנחנו כל אחד עם סיר מהמטבח ודליים משחקים מחבואים עם הכלים מלאים מים,  ברגע שנפגשים  שופכים המים אחד על השני, צחוק ללא הפסקה , זה נמשך מספר שעות,  אני זוכר במיוחד איך אימא נראתה לבושה בסמלה "דשדאשא" רטובה כולה במים והסמלה דבוקה לגופה והשערות רטובות  זה היה גם אצל האחיות.   
ארוחת הבוקר המיוחדת לחג "קאהי",   אימא מכינה קמח ומים עם חמאה לשים לבצק, לוקחים חתיכת בצק ועם המערוך לוחצים על הבצק עד שנהיה דק,   מורחים בחמאה  מכפלים מספר כפולים עוברים עם ה מערוך וחוזרים על זה פעמים ,למחבט עם חמאה מתגנים ולצלחת מוספים סוכר או סילאן (סירופ תמרים)ושותים תה עם  חלב -- בתיאבון זו ארוחת הבוקר של החג שבועות.   נהוג גם לבקר בקברים שלצדיקים לנו לא הייתה האפשרות,  בקרבותינו לא היו קברים של צדקים.

  ששון
ששון בן הדוד יעקב "שוחט התרנגולת".  (ביום רגיל הדוד  שוחט לנו תרנגולות).   ששון מבקר אצלנו לעתים קרובות,   משתתף במשחקי הפוקר שנערכים אצלנו יש לו  שפה משותפת עם צדיק ויחזקאל ,אבא חבב אותו מאוד בדרך כלל בא אלינו עם המשאית שלו "סמי תרילר" פורד גדולה וארוכה, איתה מוביל סחורות  ובעיקר הובלות בין עיראק ,לבירות ,סוריה,ופלסטין "ארץ ישראל " לנסיעות אלו יש לו נהג משנה וכלב זאב שחור (יונה שחק פעם עם הכלב , הכלב נשך אותו בבטן ) ש ששון מגיע אלינו עם המשאית אנחנו שמחים לטפס על המשאית ועל הסלמות  ולרוץ בתוך הנגרר הארוך, ששון הרשה לנו לשחק לטפס רק בזהירות ולא לגרום נזקים.
במסגרת הביקורים הרגלים של ששון,   יום אחד הופיע עם פרצוף עצוב מאוד,   אין סיפורי בדיחות כהרגלו,  אבא הבחין מיד שאל אתו למה אתה עצוב? הספינות טבעו לך בים, ששון ענה כמעט בבכי, אמר הבחורה שעמד להתחתן איתה הפרה את ההסכם ומסרבת להתחתן איתי.  אבא ללא הרבה מחשבה אמר לו בני אל תהיה עצוב אחתן אותך עם בתי שמחה,   החלטה שנשלפה מהמותן ללא התייעצות עם אימא ועם שמחה ,     ששון קפץ על המציאה (להתחתן עם בת הדוד העשיר ויתקרב יותר למשפחה) .
אימא ושמחה מאוד כעסו,    הבוס הבטיח אין חזרה. שמחה רק בת חמש עשרה שנה שכיתה יפה וחיננית 
למדה בבית ספר אליאנס בעיר לא עם האחיות ועדיין לומדת קבלה העדפה ופינוק מההורים ."בת ראשונה אחרי שני בנים" ללא ברירה קבלה את ההחלטה לא בשמחה גדולה.
 
יחזקאל בחופשה
בחופשת לימודים מהאוניברסיטה שבבירות מגיע הביתה,  כולם שמחים, אימא מכינה מאכלים מיוחדים עבורו וכולם משתתפים בשמחה.
יחזקאל היחידי במשפחה עישן, מגיע הביתה מעשן בסתר שאבא לא ירגיש. (כאילו) מיד עם הגיעו יש לו תכניות רבות לבלוי בעיר בשיתוף עם חברים,   נהג הרבה ללכת לקולנוע, אהב מאוד לקחת את יונה איתו לבלוי ולקולנוע קונה לו דברים טובים ,  אף פעם לא הצטרפתי לבילוי , ולא היה לי כל קנאה ליונה ומדוע? 
(בעיראק ובמיוחד בבגדאד יש זבוב מיוחד, לא ראיתי אותו מעולם) כשהוא עוקץ מקבלים פצע הופך לפצע הנקרא שושנת יריחו, פצע ממש לא יפה , ובמידות שונות מתפתח בגוף, הפצע מדמם עם שכבת דם קרושה מתחתיה  מוגלה מגעילה ממש לא נעים לראות. בדרך כלל מקבלים שושנה אחד או שתיים , אבל אצלי היה ממש גן שושנים.   בעיקר בפנים אחת בלחי ה שמואלי,שושנה שנייה על האף שלישית מתחת לשפתיים ועוד מספר לא קטן בגוף, ביד שמאל כמו קישוט של שעון כל הזמן הפצעים מדממים פשוט פנים מכוערים  לא נעים להסתכל עליהם , גם אני סבלתי שהסתכלתי במראה הסבל רב היה , התביישתי להופיע ברבים.  מחוסר ברירה הלכתי לגן. לאחר שהפצע נרפה נשאר סימן חרוט על העור מי שרואה סימן זה על בן האדם יודיע שנולד בבגדאד. לאור זה לא היה לי רצון ללכת עם יחזקאל לבטח הוא היה מתבייש להציג אותי לחברים שלו  לכן לקח רק את יונה.
אימא לוקחת אותי למרכז מרפאות של הממשלה בעיר נקראת  "אל מג'ידיה",  הרופא מורח לי משחה צהובה עוד יותר מגעילה, ואומר זה יעבור ,     זה עבר כמו כוסות רוח למת.   השושנים נשארו צמודים וחוגגים על כול גופי.
במסגרת המשחקים בגינה אצלנו בבית עם הילדים ,שחקנו גם רופא וחולה ,הילדה שלא אהבנו השתתפה ,  אם נפצע משהוא  או סתם אמר שנפצע ובא לרופא ,אני כרופא לוקח אחד מהצמחים הרבה של קאקטוס חותך עלה מהפרשת הריר של העלה מורח על הפצע ,  לפעמים גם סריטה מדממת על אמת קבלו אותו טיפול (לאחר עשרות  בשנים ידעתי שזה צמח קאקטוס "ה אלוורה  " היום מיצרים "גאל אלוורה" מוכרים בבתי המרקחת מיועד לפצע מדמם). עוד כאבים אחרים מרחתי כאילו אדמת חמרה על רגלים או חלקי גוף אחרים, כך היו התרופות.

העיקר בתרופות , קליפת האגוז.  
בגן הגדול היה עץ של אגוזי מלך , שהאגוז עודנו ירוק עטוף בקליפה ירוקה, שמקלפים את הקליפה ביד , היד והאצבעות נצבעות בצבע חום (כמו צבע החינה) ,  החלטתי בתור רופא שזו גם תרופה קלפתי כליפות אגוזים וצירפתי לקליניקה שלי,     לא בכוונה הצמדתי קלפה על שושנת יריחו שבזרוע ידי הקליפה נשארה על השושנה עד גמר המשחקים , למחרת שמתי קלפה חדשה , ראיתי שהדמום הפסיק ואין מוגלה.  בערב  ספרתי לאימא,    התחלנו יחד לדפן את גן השושנים שלי עם הקליפות, לא יאמן לאחר תקופה קצרה  נס גדול היה פו השושנות התייבשו ונעלמו והשאירו את סימן ההיכר,    סימן ההיכר של ילידי בגדאד עדיין רואים  על הפנים שלי, ביד ובברך סימנים אלו ילוו אותי עד סוף החיים.  קבלתי פרצוף חדש אחר,   התחלתי להתבונן בראי לעתים קרובות יותר ולא נבהלתי מהפרצוף המכוער שהיה לי,     בהמשך הזמן כולם  הללו אותי איך הגעתי ל תרופא הזו  .לפעמים חתון ואימא יעצו לאחרים על כליפות האגוזים.         
לפני החתונה של שמחה, ששון מגיע אלינו מתגעגע לארוסתו שמחה היפה (באמת שמחה בחורה יפה) שמחה בורחה ממנו, ששון  משחד את האחיות לרדוף ולתפוס אותה שיוכל לנשקה. היא לא אהבה את זה , וכעסה על האחיות. 

גנב בבית
כרגיל  כול המשפחה ישנים על הגג, על הגג הגדול שלנו מפוזרות מיטות. בחצות לילה שהשינה עמוקה , במיטה ישנו ברטה סבתא ואני, ברטה ישנה בקצה המיטה שמעה רחש מתחת למיטה, הביטה בזהירות ,רואה פנים של אדם,   מהרה דילגה מעלי ורחשה לסבתא שיש אדם מתחת למיטה,  סבתא לא היסוס וללא כל מחשבה פרצה בצעקות  "חראמי, חראומי" ( גנב).
צדיק גבר גבוה בעל שרירים "שחיין מעולה השוחה בנהר החידקל"  מעולם לא פוחד , מיד זינק מ מיטתו ובריצה דלג אחרי הגנב , יותר מחצי שעה מדלג אחרי הגנב בגנים בין העצים עד שלקד אותו מדמם לאחר עימות עם צדיק,  הודענו לשכן שיש לו קשר עם המשטרה, מיד התקשר והזמין שוטרים.    בניתים צדיק הושיב את הגנב על הקרקע  ,כולנו עומדים סביבו גם  השכנים,  שאלו שאלות,  פתאום ברטה מופיעה ירקה לו בפניו עשתה לו חמשה  עם שני הידיים  על הפנים ,  וצעקה זה אתה שקוראים לו "חראמי" .  השוטרים הגיעו ולקחו את הגנב.
בזה נגמר הסיפור על הגנב. (גם אני לא ידעתי איך נראה חראמי). לאחר המחזה הזה נכנס באנו פחד, עד יום  אל חראמי , לא ידענו מה זה פחד , לא פחדנו להלך בלילות בין העצים,  ברחוב ובמקומות חשוכים.   


 הכנות לחתונה של שמחה. 
 לפני החתונה נערכו מספר רב של מסיבות אצלנו בבית , זו החתונה הראשונה במשפחת מוראד צדיק (מוראד השם של אבא, שונה למרדכי בהגיעו ארצה אבל בכל המסמכים רשום מוראד).                                                                                    
 שמלות, שמלת כלה , בגדים חדשים (הפעם לא דשדאשא). יונה אמור להיות ה ש שבנים עם חליפה שחורה חולצה לבנה ועניבת פרפר, בת הזוג שלו תהיה דוריס הבת של בן הדודה חנה .  .לאחר החתונה שמחה וששון התגוררו אצל ההורים של ששון.
בסוף שנת 1939 שמחה ילדה את ביתה הראשונה  "רחל" , אימא הייתה בחודש השלישי להריונה . עם סמי אחרון הילדים של משפחת מוראד צדיק.
ריח מלחמה משתוללת מתחילים להרגיש בעסקים בעיקר בעסקים של אבא , אחת הפגיעות מההפסדים שאני זוכר, אבא רכש כמות גדולה מאוד של ניר ליפוף לסיגריות (פנקס קטן עם מספר דפים קטנים ,ממלאים בתוך הדפים טבק מלפפים והנה סיגריה מוכנה לעישון כל 50 פנקסים  ארוזים בחבילה).הערבים בעיקר ה בדויים משתמשים רק בשיטה הזו(גם היום) השוק דעך אין עבודה אין כסף העסקים בירידה גדולה. 
אי אפשר היה למכור את הניירות  האלה , מחוסר ברירה אבא היה חייב לפנות הסחורה מהסוחר ששלם בעדה, הביא את הכול הביתה. החורף הגיע התחלנו לשרוף את הניירות לחימום הבית והפנקסים הקטנים עפו לכל עבר, אז לא ידענו מה הסיבה , איזה נזק נגרם לאבא , רק השתעשענו משריפת הניירות.
לאחר תקופה קצרה הגיעה הבשורה המרה מפי אימא צריך להתכונן עוזבים את הבית הזה (גן עדן).
אבא מכר את שני הבתים,  עוברים לבית בשכירות  לסביבה הנקראת  "כרבנדה" ,לפני עזיבת הבית  אבא מזהיר!  תדעו לכם לשמור על כל הקיים בבית הזה , לשמור על העצים ועל הגן לא לקטוף פירות מהעצים ולא לגרום נזקים .    פקודה חייבים לבצע. 
(לאחר ההעברה לבית השכור החדש (אימא בסתר קטפה פירות ולימונים מילאה כד עשוי מחימאר בגובה מטר) פשוט כאב לה להשאיר פירות שצמחו בטיפולה ובהשגחתה.

הבית השכור "בכרבנדה".  1939 עד1941 
בית סגנון חדיש (שאני מתאר את הבית אני רואה אותו מולי.) פינתי גדר בנויה מעליה מעקה ברזל  מפרידה בשני הרחובות ,  גן סביב לבית חומות בנויות מפרידות בינינו לשכנים, בפינת המגרש של הבית מוסך צמוד לחומת השכן מעלו בנוי חדר למגורים עם חלונות ומדרגות עליה, המוסך סגור עם דלת פח מתקפלת. לאחר הכניסה משער הברזל לחצר הבית מדרכה עד למדרגות בצורה מעוגלות עולים לרחבה מרוצפת עם ארבעה עמודים עגולים מסודרים בשורה עיגול כצורת המדרגות , דלת עץ יפה לצידה חלון זכוכית. פנים הבית סלון גדול , חדרים סביב ,מטבח ונוחיות,  מדרגות עליה לגג,באמצע העלייה במדרגות  יש חדר גדול החדר  יועד לשמחה עם ביתה רחל,  היא עבורה לגור אצלנו בחזרה מבית ההורים של ששון.  ביציאה מהמטבח לחצר יורדים 2 או 3 מדרגות.  מיד צמוד לבית מדרגות ירידה למרתף מתחת לבית 4X3 מטר.
 אבא החליט, המוסך יהפוך לחנות מכולת בניהולו של צדיק שיהיה לעזר לפרנסה,  החדר מעל יהיה חדר המגורים ל צדיק.   עבודה מאמצת  ויש מכולת עם הרבה קונים והרבה מאוד סחורה,   צדיק קיבל את החדר שלו מעל לחנות ריהט וסדר חדר לדוגמה, לנו להיכנס לחדר רק באישורו של צדיק.   לצורך ביטחון והגנה מגנבים צדיק חשמל את כל הסורגים סביב לחדר .
ששה חדשים  לאחר ש שמחה ילדה את רחל אימא בבית הזה ילדה את סמי.  בערב הלידה הוזעקה ה מילדת הקבועה בת משפחה שלנו.   עוד לפני הגעתה יונה ואני התגנבנו ונכנסנו מתחת למיטה של אימא, רצינו לראות את הלידה הרגישו בנו ומיד סילק אותנו מהחדר,   לא הייתה ברירה אלא לשבת מחוץ לחדר להמתין עד גמר הלידה, זה לא היה מאוחר בלילה.
מספר ימים לאחר הלידה אימא ושמחה יושבות להניקה את התינוק והתינוקת רחל וסמי ,מדי פעם ערכו ביניהן ניסיון מה יגיבו סמי ורחל כאשר יתחלפו ,אימא תניקה את רחל ושמחה את סמי ,תחילה  היו תגובות , אחר כך הסתדר והן צחקו כמו ילדות קטנות בהצגה זו היינו יונה ואני. 
אימא רשמה בבית-ספר יהודי את ברטה,יונה ואותי , ברטה בכיתה אחת יונה ואני יחד בכיתה אחרת  לומדים כל היום הלכים בבוקר לבית הספר חוזרים בערב, זה זמני עד תחילת הלימודים בבתי הספר  הממשלתיים. בית-הספר נותן שירות להביא לנו ארוחת הצהרים מהבית. אימא מכינה ארוחת צהרים לשלושתנו ממלאה את סיר המעלות ,ארבעה סרים אחד מעל לשיני. הרביעי ללחם ופירות. השרת של בית הספר נקרא "חלפה" זה לא שם ,זה כינוי לתפקיד, מגיע לכל בית ובית , על כתפו יש מקל באורך כשלושה מטר, עם הפרדות ,תולה על המקל את סירי המעלות ומביא אותם לבית-הספר לקראת הפסקת הצהרים "בהפסקה הגדולה" כל התלמידים יושבים ליד שולחנות לאכול את ארוחת הצהרים חלק מהתלמידים מקבל אוכל מהבית עם ה "חלפה" וחלק מביא איתו את האוכל , ה "חלפה" מחלק את סירי האוכל לכל אחד והסיר שלו , הוא ידע כל סיר למי שיח ,לאחר גמר האוכל וגמר ההפסקה  "החלפה" ,מתחיל ללמד בכיתות שיעורי תורה. ה"חלפה" אדם מבוגר לבוש  בגלימה יש לו זקן נראה כמו שרת בבית כנסת. באחד הימים אחר הצהרים ה "חלפה" לימד את הכיתה שלנו תורה, פתאום ללא מחשבה וללא תכנון  , קמתי מהכסא שלי רצתי מאחורי "החלפה" זינקתי ונתלית על גבו וחבקתי אותו, בדיוק ברגע  זה וללא כל התראה  מנהל בית הספר חלף ליד דלת הכיתה שלנו שהייתה פתוחה ראה את המחזה.  צעק וזימן אותי אלו לחדרו לא אמר לי דבר . צלצול בפעמון בית-ספר הפסקת לימודים מיוחדת כל הכיתות, מתרכזים  למסדר . יונה עמד לידי מחוץ לחדר המנהל בקרבת דלת היציאה מבית-הספר, שסה אותי ושדל אותי לברוח הביתה,  פחדתי.ולא הסכמתי.
המסדר מוכן הנאשם ברחבת המסדרים המנהל אומר את שלו ונגש לעונש   - להדביק מספר חתיכות של צמר גפן טבולות בסירוב תמרים "סילאן"  על הפנים  . כך נגמרה ההצגה החגיגית.  עוד מחזה נוסף היה לנו בבית הספר, יום אחד ברטה מצאה מטבע של ארבעה פילס  בחצר בית הספר,    לא ספרה דבר בהפסקת הצהרים ברטה מזמינה אותנו לקיוסק של בית הספר קנתה לנו בקבוקי שתייה מין לחמנייה מיוחדת קוראים לה "צ'יראג" טעימה כמו עוגה וחבילת סוכריות , לא הספקנו  לשאול מה השמחה והחגיגה ,  פעמון בית-הספר מצלצל מסדר לכל הכיתות ברחבה,   המנהל במרכז הרחבה  שואל את כל התלמידים האם מי שהוא מצא כסף בבית הספר,   שתיקה מוחלטת אין תשובה  כולל ברטה, המסדר הסתים שוחררנו  לכיתות,  המנהל עבר מכיתה לכיתה ושאל כל ילד וילדה וכמובן גם אותנו,   מחזיק ביד סרגל ועושה כל מיני להטוטים כאילו הוא קוסם , חוזר ואומר מספר פעמים "מצאתה כסף" לא הצליחו כל התעלולים שלו. הכול נגמר נשאר לנו רק  טעם בפה. לא שאלנו את ברטה רק צחקנו בייננו.
 
פרהוד 
בשנת 1941 מלחמת העולם משתוללת , גברו ההסתה נגד היהודים . שמועות שהערבים מחקים ליום שאפשר לשחוט ולהרוג את היהודים כפי ש הטלר ימחה שמו עושה השואה והפגרות ביהודים באירופה.
אימא חשבה אם באמת תהיה ביזה ונשאר בחיים כדאי לפחות שנחביא  לנו אזה רכוש מטלטלים זהב מעט כסף,   החליטה שנתחיל בעבודה ,המרתך החיצוני (צינתי אותו לפני כן) מהבית נבחר למקום המתאים למשימה זו.   בערבים בחושך אספנו כל דבר חשוב מהבית הורדנו למרתף עד שהתמלא  דחוס  עד תום.
בלילה אימה ערבבה חומרי בניה  בכפות ידיה  ועם אבנים ומרצפות בנתה וסגרה את פתח ה דלת של המרתף כולל טייח מוסווה ללא היכר.
בתקופה הזו מהפחד הפסקנו לבקר בבית הספר,  לאחר מספר ימים הגיע חג השבועות ,אימא הכינה  "כאהי " ארוחה רגילה של חג השבועות.  אבא השקים ונסע העירה לבקר את המשפחה ובהזדמנות זו ולבקר את ידידתו  "נאג'יה" קרובת משפחה של אימה (אימה ידעת על הרומן בניהם) לעתים נפגשת עימה הן לא אהבו אחת את השנייה "זה ברור".   בבית אצלנו באותו יום חג השבועות היינו צדיק,שמחה ורחל,חתון, דיזי,ברטה ,יונה ,אביגדור, סמי התינוק בן שלושה חדשים ואני . יושבים בשקט מאזנים  לרדיו ושומעים שיש ביזה ויהודים הרוגים במרכז העיר בגדאד.   מהומות וצעקות נשמעו ברחוב שלנו, חמולות של ערבים כלל נשים וילדים צועקים "אדבח אל יהוד" שחוט את היהודים עם חרבות ביד ויריות ב אויר עדיין תהלוכה עוד לא פרצו לבתים, שהגיעו לבתינו הם הכירו טוב טוב איזה אוצר יש במכולת של צדיק , חתכו את דלת הפח והתחילו לסחוב את הבא ליד שקי הסוכר,שקי הקמח,שקי אורז חביות שמן ,הכול ,הכול זה העסיק אותם ולא התקרבו לגדר הבית.  החלטה מהירה של אימא אמרה לדיזי (הילדה השובבה והמהירה בין האחיות) אעביר אותך לשיח השכן שלנו , התנפלי על הרגלים שלו ותנשקי תבכי ותגידי לו אדוני הציל אותנו מההמון הזועם הם עולים על גדר הבית ורוצים להרוג אותנו,  כך דיזי ביצעה את המשימה במהירות .  מיד אמר לה השיח בתי לכי הביתה אני אדאג לכול ולא לפחד.
מיד השיח יוצא מביתו עם רובה ארוך ביד רצועות מצולבות מליאות בכדורים קשורים לחזה , דרך הרחוב מגיע לכניסה של בתינו, יורה ב אויר לצועק מי שיעבור את הגדר של הבית דמו בידו, יהודים אלו הם בחסותי הורה להם להתפזר מיד.  כך הכול נרגע המשיך לשמור אותנו עד ל מחורת  עד שהצבא שלט על הסדר. 
בכל המתרחש מהבוקר עד לילה אנחנו בתוך הבית פוחדים בוכים ומסתכלים דרך החלונות רואים את המתרחש ברחוב בחוץ ומכללים אותם (הם לא שמעו אותנו).
ברגע זה שאני נזכר וכותב את  האירוע הזה הדמעות זולגות לי מהעניים ללא שליטה ,הפחד וההצלה ברגעים האחרונים לפני המוות .  להודות לאימה על המחשבה וההעזה שלה בכל האירוע הזה  .           
כך הסתים  היום הארור והארוך הזה. עבור הסבל הזה שהיה לנו היהודים  בגדאד העיר ובשכונות, היה בהם  מספר רב של הרוגים . ליום הפרהוד הזה – בשנת 2022 התקבלה החלטה שיהודי הפרהוד  בגדאד, "ניצולה שואה " משלמים לנו פיצוי כספי סמלי פעם בכל שנה התחיל ב 3600 שח' לשנה ותרופות חינם.

הבית הירוק מדוע? 
חזית וקירות הבית ,דלת הכניסה וחלונות צבועים בירוק כהה. אין גינה בבית הזה, דלת הכניסה מהרחוב ישר לתוך הבית.   העסקים בשפל ,אבא החליט לעבור לבית הירוק , דירה קטן יותר, אנחנו לא היינו כל כך מומחים לדעת מה קורא בעולם, מה זה פרנסה, קבלנו אוכל הלכנו לבית הספר שחקנו וללכת לישון וזה חוזר , לא ידענו מדוע עוברים מדירה לדירה, מבצעים הוראות ולא נותנים עצות.
הבית שנבחר היה קרוב לבית שעוזבים,  רגילים לסביבה  קרוב יותר לכביש הראשי המוביל לעיר בגדאד, הבית בשכינות לבית של הדודה (גרג'יה) אחותו של אבא נשואה עם אפרים אברס, יש להם שלושה ילדים ושלוש בנות.
בוצעה ההעברה לבית הירוק בשעה טובה, לאחר תקופת מה בא ששון לקח את שמחה ורחל והגניב אותם במשאית שלו לפלסטין "ארץ ישראל", המשכנו ללמוד באותו בית ספר ממשלתי. אפרים בעלה של הדודה ישב בטל,  אבא "הרחמן" החליט להשכיר חנות רחוקה יותר מהבית הקודם, לפתוח חנות מכולת דוגמה לחנות שבזזו אותה  "בפרהוד ,יימח שמם",  אבא ספק הכספים לסחורה אפרים מנהל את החנות מחזור המכירות תשלום משכורת לאפרים יתרת מחזור המכירות יעברו לאבא.   במשך הזמן לאבא לא היה לו פרנסה מהחנות ,עברה תקופת מה אבא עזב הכול השאיר את כל החנות עם הסחורה לאפרים והתפטר מהעסקה.
הייתה לנו הנאה גדולה להיות בשכינות עם הדודה ובעלה (אצלינו קוראים לאח ואחות של האב דוד ודודה . "עמי" "עמתי". בעלה של דודה "זוג' עמתי" אשת דוד "מרת עמי" . לאח של אימא "כאל" לאחות של אימא "כאלתי" ובעל ולאישה קוראים "זוג' כאלתי" לאישה קוראים "מרת כאלי".
עם הבנים והאחיות , למרות שהם גדולים מאיתנו הייתה לנו שפה משותפת. 
יום אחד מופיע צדיק עם מכונית בבי פרד צבע אדום, קרא "ילדים" באו לטייל במכונית שקניתי, לקח אותנו לסבוב ברחוב ואחר כך בשדות האוטו קפץ ואנחנו איתו צחקנו עד שהגענו חזרה הביתה ,לא שאלתי עד היום אבל אני חושב ש לצדיק לא היה בכלל רישיון נהיגה.   
ששון חזר מישראל במסגרת ההובלות במשאית שלו . יום ששי אחד הופיע עם 3-4 קצינים יהודים בריטים  ביקש מאבא שישתתפו איתנו בקבלת שבת , אחד הקצינים נתן לי חופן סוכריות משוקולד דומות בצורתם לאבני נחל קטנים בצבע שוקולד, יונה לא היה בבית ספרתי את הסוכריות היו 10 סוכריות , אכלתי חמש השארתי בכיס חמש ליונה.  לאחר שאכלתי את המנה שלי הכנסתי את היד לכיס הוצאתי את הסוכריות סופר אותם היו שש סוכריות, חשבתי שאכלתי אחד פחות אז אכלתי אחד, יונה הגיע נתת לו את חמשת הסוכריות ,אמר לי מה אתה נותן לי את חמשת האבנים ששחקנו בהם בערב? שכנעתי אותו שזה השוקולדים  שהקצינים נתנו לי,שמרתי את חלקך , לא האמין לי לקח אחד ובזהירות נשה לנגוס ובאמת זו הייתה אחת מחמשת האבנים ששחקנו בהם לפנות ערב, בטעות נשארה אחת בכיסי , לאחר שכנוע נוסף אכל את הארבע סוכריות שנותרו בהנאה.
ששון שחקן קלפים אהב לשחק הרבה פוקר,  צדיק אחי כזה. יום אחד ששון לקח את צדיק להכיר  ידידים אצלם יש משחקים פוקר לפעמים,  הידידים  הם משפחת "צדקה".  לא הכרנו את המשפחה הזו אין לנו קרבה משפחתית ולא עסקית.  משפחת צדקה גרים יותר קרות לעיר בשכונת ה Y.M.C.A.  ( מועדון קצינים לצבאה הבריטי).
המשפחה מונה , אפרי אב המשפחה , אימא,הבן סלים רופא פנימי,הבן נעמת ,הבן ג'מאל,הבת לויז,והבת הצעירה ג'ניט. 
גרו בווילה מאוד מסודרת ומטופחת שער כניסה נעול מחובר לגדר המקיפה את הבית בנויה ועליה סורגים ממתכת לחצן לפעמון מחוץ לשער פתיחת הדלת ידנית, לעלות שלוש מדרגות ואתה ליד דלת הכניסה נכנסים שידה עם מראה ודלפק לטלפון חוטי.
פנים הבית סגנון הבניה של בתים בבגדאד חדרים מסביב לסלון מטבח חדר אוכל וחדר אמבטיה עם אמבטיה ירידה למרתף עליה לגג מוכן ל שינה בקיץ ,בחלק האחורי של הבית גן רחב עם דשא וחומה בנויה.  
צדיק נכנס לשחק פוקר מספר פעמים,  נקשר למשבחת צדקה, חוזר הביתה מאוחר בלילות כמעת כל ערב בעזרת ה בבי פרד שלו , כך נרקמה האהבה העמוקה בינו לבין לויז.
תקופה קצרה גרנו בבית הירוק, הודעה חדשה מאימא עוברים לעיר חדשה קוראים לה "בצרה" עיר הדרומית ביותר של עיראק , עיר הנמל,  יש מחשבה לאבא לשוט איתנו באוניה מבצרה  ולהגיע להודו ולהתחבר למשפחת צדיק בהודו יש בינינו קירבה משפחתית (משפחה עשירה מאוד שיש לה יערות עצי גומי).
לפני הכול אבא התפטר ממשרד ההובלות בבגדד במקומו מינה את צדיק ינהל העסק עם השותפים "משפחת באבאיי" . ראשית לעבור מהבית הירוק לשכור בית קרובה יותר לעיר,  עד המעבר ל"בצרה" , כשנעבור לבצרה צדיק יישאר בבית הזה אחרי החתונה עם לויז . צדיק שכר  הבית ברחוב של משפחת צדקה. הבית בפינה עם הכביש הראשי המוביל העירה. בית בנוי בסגנון מודרני חדיש בן קומה וחצי כולל מרתף עם באר מים, גג עם מעקה בנוי בחלקו מעקה ברזל מדרגות עליה לגג ובדרך חדר לאחסון. סביב לבית גן מטופח מאוד עם שלושה דקלים מניבים תמרים, עץ בננות, משטחי דשא וגנים עם פרחים."וילה ראויה לשמה" עברנו לבית הזו אימא ואבא נסעו ל"בצרה" לארגן הדרוש לפני המעבר לבצרה.  עוד לפני נסיעת ההורים לבצרה הקשר בין הזוג החדש התהדק מאור והנה מדברים וקובעים  תאריך לחתונה. ההורים נסעו...  בבית נשארו צדיק, כתון,דיזי,ברטה,יונה,אביגדור ואני.
כמעט כל ערב צדיק נמצא בחברתם של משפחת "צדקה" אצל לויז, המרחק בין הבתים לא יותר מ200 מטר את הדרך עשה ברגל ומרשה לעצמו לחוזר מאוחר בלילה.    לילה אחת שכח לקחת מפתיח דלת הכניסה, כולנו ישנים עמוק מאוד על הגג מזג אויר קריר ומרדים.   האדון מגיע, לצדיק אין מפתיח לדלת הכניסה, מתחיל לקרוא לחתון הישנה על הגג בצעקות מהרחוב כולנו ישנים ואין עונה, התחיל לזרוק אבנים לגג חתון קבלה מכה מאבן,  התעוררה מיד ירדה ובמהירות הבזק לפתוח את דלת הכניסה , צדיק מרוגז מאוד צעק על חתון,  סתר לה בפנים.   ( שנים לאחר זה לא סלחה חתון לצדיק ותמיד הזכירה לו את המעסה הלא יפה).  היחסים בין האחיות שלי ל לויז וג'נט היו הדוקים ותמיד במצב רוח מרומם , נוסעות לפעמים העירה לבקר בחנות של אבא של לויז .  הקשר בין ג'ניט לדיזי היה הדוק מיוחד במינו.  משפחת צדקה היו יותר מדי גאוותנים הסיבה לכך: המשפחה בזמן הרחוק החיים שלה מתחת לבינוני , אבא שלהם היה נגן עוד ב תזמרת לחתונות ובבתי קפה ,זה מקצוע לא מכובד אצל היהודים בבגדאד.  נכנס לעסקי בדים מכירה קניה חנות לממכר בדים תווך בין סוחרי בדים וכך הגיעו לעושר.  התנהגותם ואפן הדבור שלהם לא יפה ומכעיס.  במשך הזמן התרגלנו לכל הסיפורים והגזמות המנופחות שלא ניתן לסבול, חתון מיוחדת ידעה איך להגיב לכל הסיפורים המוגזמים וללעוג להם ללא פחד.ברור התגובות של חתון היו זמן מה לאחר החתונה.   

דברים שלא נשכחים בבית עם צדיק לפני החתונה ההורים לא היו בבית האחיות והשמירה עלינו מוטלת 
עליו.    מיד לאחר ארוחת הצהרים החום מגיע ל50 מעלות מאוד חם  חייבים להיכנס למרתף, המרתף קר על החלון תלויה מסגרת בתוכה ירק "סירה קוצנית" מעליה מטפטפת מים ללא הפסק רוח חודרת דרכה  ממש קריר מאוד, אז לא ידענו מה זה מזגן, היו רק מאורר תלוי בתקרה או נייד, ממש במרתף  הרגשה קרירה ,מרעננת ומרדימה להיות במרתף למנוחה ממש ניפלה ,צדיק אוהב להכין גלידה לרענן ולשמח אותנו, הפעם גלידות מאבטיח וגלידת מילון. יש לנו שתי מכונות ידניות להכנת  גלידה , (מכונת הגלידה בנויה מחבית קטנה מעץ בתוכה מיכל ממתכת סגור עם מכסה מעלו גלגל שיניים המתחבר למתקן עם מנואלה שמסתובבת מסובבת את המיכל בתוך הקרח , ממלאים את המיכל במיץ אבטיחים מסובבים את  המנואלה לאחר חצי שעה לסובב יש גלידה כך משתעשעים ונהנים .
יום אחד מופיע צדיק עם אקדח גדול יותר מהאקדחים הרואים בסרטים רוצה לנסות אותו, ממלה חבית קטנה במים בתוכה שק של קמח רק, מניח בפינת המרתף ויורה לתוכה. רעש מחריש אוזניים, מחוץ לבית  הרעיש פחות. לאחר הניסוי קנה את האקדח , כמובן זה לא חוקי אבל היהודים וצדיק לא רוצים להיות מופתעים כמו בפרהוד . 

  חתונה של צדיק 
מקובל אצל יהודי עיראק טקס חתונה לבת,  עריכת החתונה וכל ההוצאות על חשבון הורי הכלה.
"אפרים צדקה" אביה של לויז התחיל בהכנות,  צמוד לחומה מאחורי הבית שלו, מגרש גדול פנוי בגודל חצי מגרש כדורגל, "אפרים" עם הקשרים שלו השכיר את המגרש פרצו פתח בחומה הגדר האחורית,להתחבר למגרש שגודר בגדר רשת שלא ניתנת לפריצה, ישרו את השטח הכינו רחבה ריקודים לרקדניות וריקודים סלונים ,כיסו את הרחבה עם ברזנט שנמרח עם שכבה טלק  וחובר סביב לקרקע, שולחנות כסאות מקום להגשת האוכל בקיצור הכול היה מיוחד לחתונה של עשירים.  במטבח הבית שבוע ימים הכנת אוכל,  לפעמים יונה ואני מבקרים ורואים את הכנת המאכלים והקינוחים,   לראשונה בחיים שלי ראיתי צלחות בתוכם רוקד ג'ילה  בכל מיני צורות וצבעים שונים, זה היה ממש חדש בשבילי, אסרו עלינו לגעת, אכלתי רק ביום החתונה.
הכינו רשימת המוזמנים , (התעלמו מרוב המשפחה שלנו) שלחו הזמנות אישיות מודגש במיוחד ללא  ילדים , לפקח ולשמור שכך יהיה , מונה חבר של משפחת צדקה . ביום החתונה עם תחילת קבלת המוזמנים יונה ואני התלבשנו יפה לחתונת האח הגדול,   בעזרתם של האחיות ואימא התלבושת הייתה מרשימה ביותר,   הולכים ברגל יד ביד לחתונה השנייה במשפחה שלנו(1.שמחה 2.צדיק),   מגיעים לבית של משפחת צדקה נכנסים עוברים בשער הכניסה, הסדרן השומר על הסדר, עוצר אותנו וסרב לתת לנו להיכנס , אומר לנו אין כניסה לילדים אתם לא תכנסו,  נדהמנו הסברים תחנונים לא הועילו,  במקרה  נעמת האח של לויז הבחין בני מיד בא לקראתנו בשמחה קבל אותנו, כך נכנסנו, עוד לפני שהמוזמנים  יתחילו להגיע. התחלנו לסייר בכל המקומות אכלנו דברים ומיד הבחנתי בג'ילה הרוקד בצלחות מהר חטפנו ואכלני , היה לטעמי .
מוזמנים התחילו לזרום כמובן ללא ילדים, יונה ואני הילדים היחידים בחתונה, כמות האנשים שהגיעה לא ניתן  היה לספור, הם מלאו את כל המגרש עד אפס מקום.  מעט מאוד הזמנות שלחה משפחת צדקה   למשפחה שלנו , להתגנב או להיכנס ללא הזמנה לא ניתן ,  זרימת המוזמנים לא פסקה השטח מלא אנשים רועשים בתוספת התזמורת ומגבירי-כול הרעישו את כל הסביבה ,שמחה כזו אי אפשר לשכוח, יונה ואני  שמיציגים כל ילדי המשפחה וילדי המוזמנים. בלטנו בשטח ובין המוזמנים, משכה תשומת הלב של כולם , האוכל והזלילה לא פסק.  יונה ואני תפסנו מקום בשורה הראשונה של רחבת הריקודים לא התכוונו לרקוד רק להביט על הרוקדים, מאוחר בלילה הכנות לרקדניות הבטן הנה מתחיל הניגון בערבית ,הרקדניות יוצאות להופעה, אחת הרקדניות הבחינה בתסרוקת וביופי של יונה (באמת היה ילד יפה) התחילה לחבקו ולנשקו ללא הפסק ולאחר כל הופעה נשיקות, החתונה הסתימה לקראת עלות השחר כולם התפזרו לבתיהם , יונה ואני הולכים חזרה הביתה לישון בבית מתחילים להכנות הנסיעה לבצרה.
(מקרה עצוב הייה, נודע לנו אחרי החתונה, יהודה ועוד..... ממשפחתה של אימא הינו בקשר הדוק אינו לא קבל הזמנה למרות זאת הגיע לחתונה, לא הצליח לכנס, רק לעמוד ליד הגדר ולהביט).   
למחרת החתונה הפנים של יונה התנפחו כאילו קומץ דבורים עקצו אותם,  צורה מדאיגה מאוד, התחילו  ההשערות , בטח מעין רע של הרקדנית ועוד השערות ללא סוף עד שדר' סלים אח של לויז בדק , נתן רפואה בסוף הנפיחות ירדה ןהכול חזר למקומו בשלום.
צדיק נפטר 04.04.2004  לויז 12.02.2008  ז"ל

המעבר לבצרה    1941 עד 1949 
לאחר תקופת מה,  לחיות עם הזוג החדש, והנה המאציל מגיע ,אימא חזרה מבצרה הכנות אחרונות לנסיעה.  אימא שלושת האחיות וארבעת האחים. צדיק דאג להעברתנו  לתחנת הרכבת, קנית כרטיסים בעוד מועד למקומות שמורים בקרונות שינה. בשעות אחר הצהרים הרכבת בתחנה מוכנה לקליטת הנוסעים תמיד יש נוסעים רבים העולים לרכבת  בין בגדאד לבצרה.  חלק גדול יורד בעשרות התחנות שבדרך, רכבת גוררת מעל  לשמנה קרונות גדולים ,ארבע מהם מיועדים למחלקה ראשונה ושנייה והשאר לנוסעים במחלקה השלישית רובם ערבים בדווים יורדים ב כפרים ובעיירות שבדרך. שלמדנו בבית הספר חובה היה ללמוד  בעל פה  שמות כל התחנות בין בגדאד לבצרה . עולים לרכבת ובשעה שש בערב הרכבת  יוצת מהתחנה נוסעת בסך הכול הלילה עד למחוורת,   מגיעה לבצרה בשעה 11 בבוקר. בלילה לאחר ש התעייפנו  מלהסתכל דרך החלון על השטחים החולפים ,להביט באנשים היורדים והעולים בתחנות , נכנסים למיטות משתדלים להירדם מההתרגשות שזו הנסיעה הראשונה שלנו ברכבת קשה היה להירדם,  אימא  כמומחית בנסיעות ברכבות ובמיוחד, בין בגדאד לבצרה ידעה שהרכבת עוצרת בחצות הלילה  בעיירה אחת לזמן ממושך יותר מעציר רגילה  בעיירה זו מיצרים קימר (שכבת השומן של החלב לאחר הרתחתו, צף ונאסף מעל לחלב) ובעיירה הזו ממחים בייצור ה קימר המיוחד והטעים שלא מייצר כמוהו במקום אחר, מוכרות הקמר הם בדויות ,עטוף כל גופן עם הבד השחור (עבאיה) הן נצמדות לחלונות הרכבת עם מגש גדול בתוכו צלוחיות עשויות מחמר שרוף  בתוכה מנה של קימר. מוצר מאוד טעים לאכול בתוספת סוכר או דבש (מאכל לא דיאטטי). 
על מנת לא לפספס בקנית הדבר האהוב המיועד עלינו לארוחת הבוקר, אימא הדואגת , בעוד מועד דיברה עם השרת של הקרון שלמה לו המחיר עבור הקניה בתוספת טיפ כמוכן . השכמנו מוקדם בבוקר המשכנו  להשקיף דרך החלון אל השטחים החולפים הנוף רובו מדברי בחלקו עם עצים ומים הנה הגיעה השעה לארוחת הבוקר  השרת דופק בדלת עם מגש הקמר, אימא קבלה את מגש הקמר לכל אחד הצלחת שלו מפזר סוכר או מורח בסלן ,עם פיתה בגדאדית אוכלים אותו בהנאה מלאה ולאט -  לאט שלא יגמר מהר. הרכבת ממשיכה לנסוע ולעצור בתחנות  להוריד ולהעלאת נוסעים עד הכניסה לתחנה בצרה האחרונה נעצרת בסביבות השעה אחד עשרה בבוקר.
יורדים  מהרכבת עולים על מוניות עם כל הציוד מגיעים ל "עישאר", בצרה מחולקת לשני חלקים הראשון  "עישאר" זה חלק מבצרה שוכן לחוף נהר (שט) - אלערב  נחל  כ 300 מטר רוחבו נשפכים אלו נהר הפרת ונהר החידקל  שמקורם  מטורקיה וסוריה שבצפון  מתחברים בדרום ונוצר שט אלערב לא ארוך במיוחד ונשפך למפרץ הפרסי ,לשט אל ערב יש פלגי נחל הזורמים דרך העיר, ב "עישאר" יש נמל, המשרדים בחוף האוניות עוגנות באמצע הנהר. את "העישאר" חוצה פלג מתחיל משט- אלערב ומגיע לעיר בצרה ,בצד הנהר כביש המחבר בין בצרה ל "עישאר".
הגענו ל הבית השכור, בית גדול מסורבל בן שתי קומות במרכז אל "עישאר" קרוב לפלג הנחל, קרוב לבית הספר העירוני  ה "מרבד" שנרשמנו ללמוד בו יונה ואני מולו בית ספר לבנות ברטה נרשמה בו, שני בתי הספר עירונים מלמדים  ערבית ומעט אנגלית.
קרובי משפחה אין לנו בבצרה ,מאוחר יותר התגלו קרובים לאימא מאוד רחוקים משפחת "ג'יג'י"
למשפחה זו אימא ,ארבע בנים ושלוש אחיות. מורד הבכור יש לו שני בנים ששון ויעקב שתי בנות דורית   וברטה, עם המשפחה הזאת נקשרנו  הדוק , האחיות עם האחיות שלי, יוני ואני עם ששון ויעקב.  אבא שלהם היה לו חנות חייטות לגברים,(מאוחר יותר תפר דמוי חליפה קיצית ליונה ולי הצטלמנו עם החליפות,חתון והכלב, התמונה הגיעה לארץ)דורית נשואה לגבר בהפרש גילים גדול מאוד. בעלה היה סוחר בהברחות .מסטיק,סיגריות, סיגרים, סוכרזית,סוכרזית ועוד.  לאחות קוראים לה ברטה היה איתה קשר חלקי.          
לאבא היה מחסן גדול עם משרד במרכז ה "עישאר" בשוק על הגדה של הפלג, הפלג נהר ברוחב כ40 מטר המחלק את ה"עישאר" לשני חלקים צפוני ודרומי על הפלג יש מספר גשרים המחברים את שני חלקי העיר .
בהגיע אבא לבצרה נתבקש להיות סוכן של "חיים נתנאל" חברה גדולה יש לה משרדים ב לונדון ועוד, סוכנות להובלת בים בעיקר סחורות טרנזיט,  אבא קבל את ההצעה ובנוסף להיות סוכן הובלות ברכבת למשרד שהיה לו בבגדאד ,עכשיו המנהל בבגדאד צדיק עם שותפים. 
קבל את כל ההצעות . עכשיו תכנית הודו ירדה מהמחשבה.
לאחר תקופה קצרה בבית הגדול הודעה ,עוברים דירה לאן ? מחלת "אלסאעי" שכונה במרחק  יותר מ500 מטר ממרכז ה"עישאר" . שלושה בתים צמודים בודדים בין יערות דקלים, כביש ראשי יוצא ממרכז ה"עישאר" עובר ליד הבתים.  יוצאת דרך עפר מתפצלת המובילה לשלות הבתים בשורה אחת, הראשון הבית שלנו על הכביש הראשי יש לו שתי כניסות האחת מהכביש הראשי נעולה לא בשימוש, השנייה מדרך העפר.
נכנסים לבית חצר 8 מטר אורך 7 מטר רוחב מרוצפת, 7חדרים סביב חדר מדרגות לגג, לגג סביב מעקה בנוי  מעקה ברזל משקיף לחצר הפנמית של קומת הקרקע יצאה לחצר מחדר האוכל , אדמה באורך כ80 מטר רוחב 10 מטר עם ששה דקלים , מוסך לרכב , חומה מפרידה בין החצר לכביש הראשי עם דלת כפוה רחבה לכניסת רכב, החומה בגובה 2.5 מטר.צמוד לבית מחסן כ12מטר מרובע. בסוף השטח אין גדר,עובר נחל מים זורמים ברוחב 3מטר.צד הנותר של החצר  גדר רשת מפרידה בייננו ליער דקלים.

 העסקים מתחילים לפרוח אבא קונה מכונית נוסעים  לינקולין זופייר 12 בוכנות , יחידה במינה בכל בצרה צבע כחול בהיר ,רכב יוקרתי מאוד נרכש משיך של איזה חמולה בסביבת בצרה. רכב בזבזני ביותר דרוש לו תחנת דלק צמודה (יש כסף זה לא בעיה).    אבא לא נהג מעולם וזאת גלל היד שנשברה לו בשנות 1934 כשהופל מהרכבת, לכן דאג לנהג צמוד שמו "לפתה" נשוי . אבא נתן לנהג ולאשתו לגור בתוך המוסך ,זה חשוב ש"לפתה" יהיה בכוננות 24 שעות ביממה. האוטו חנה בחצר האחורית ליד המוסך. בחצר יש מחסן אבא הרשה לגור בו את השרת של המשרד עם אשתו. לא היה להם ילדים אשתו עקרה.
אחרי מספר חדשים אשת הנהג ילדה ילד, הנהג בישר אותנו ואמר יש לי ילד עם ראש גדול מאוד בטח יהיה חכם.




ספורים מבית הספר מרבד. 
יונה ,יעקב,ששון ואני המשכנו ללמוד בבית הספר "מרבד" כמובן ברטה בבית הספר לבנות.  הולכים בבוקר לבית הספר דרך ארוכה ומעייפת , לפעמים אבא שולח  הנהג לקחת אותנו לבית הספר, כשיורדים מהאוטו ליד בית הספר, ילדי בית הספר מסתכלים עלינו ב כנאות.
בכיתה בבית הספר הייתי מלך החשבון בין ילדי הכיתה , שיש שאילה בחשבון רשומה על הלוח, אין ילד שיפתור אותה.   המורה קורא , נעים קום ללוח, הולך ללוח בגאווה  הגיר ביד ציק צאק התשובה על הלוח. זה קורה לעתים קרובות.    
פעם בשיעור גיאוגרפיה  המורה נתן עבודת בית לציר מפת אירופה עם חלוקה וגבול לכל מדינה, בבית ציירתי את המפה צבעתי עם עפרונות צבעוניים כל מדינה והגבול שלה צבוע  אחר, אחר כך פררתי מאותו הצבע במרכז המדינה, עם ניר שפשפתי וזה נראה נפלא. המורה תלה את המפה על הקיר בכיתה .
ברחוב בית הספר יש מין שוק קטן ירקות המוכרים/ות יושבים על הרצפה לפניהם מרבד עלו מסדרים  ערימות גזר קטנים (יש בעיראק גזר בנוסף לצבע הרגיל בצע לבן ובצבע סלק).
לפעמים בא לנו לאכול גזר קונים ערימה וישר לפה .
אחד המורים של בית הספר גר בבית הספר לבדו (לא יודעים מה הסיבה) החליט לנהל שני דלפקי מזנון למכירה בהפסקות,  ממתקים ושתייה  לילדי בית הספר ,קבע  שהמוכרים יהיו ילדי בית הספר שיבחרו על ידו.(חשוב שולטים בחשבון) הבחירה נפלה על יעקב דלפק ימין ואני דלפק שמאל. מקבלים את הסחורה מהמורה סופרים וחותמים, המחירים נקבעים ע"י המורה.   בסוף כל יום נותנים את כסף המכירות למורה, כך ששה ימי השבוע (יום ששי אין לימודים) , בסוף השבוע ספירת מלאי ,אם חסר הילד צריך להשלים, יותר רווח, מקבל המורה. לידי בכיתה יושב חבר טוב, דאג לי שלא יהיה לי הפסדים מהמכירות, מיד עם צלצול להפסקה מזנק במהירות לדלפקים ומעביר ממתקים מהדלפק של יעקב לדלפק שלי, בסוף יעקב בהפסד ואני ברוח.(זה לא הוגן אבל, את יעקב לא אהבו).
הגזלן מסתובב ליד הגדר מאכלים שקנינו, שמון וענבה (חצי לחמנייה גדולה מלאה בענבה ), באקורה (מאכל הודי חריף  חתיכת חציל או קשוי או תפוח אדמה טבולים  ביצה עם קמח בטיגון עמוק)העיקר לבזבז את דמי היום שמקבלים מאימא. אצלי תמיד חלק או הכול בקופת חיסכון שלי.
יונה אוהב מאוד להתגנדר (גם היום שאני איתו בבתי המלון) עומד מול המראה השער מסורק כל שערה במקומה עם בלורית , לצורך זה קונה שמן שער "ברילנטין" עם ריח נעים, מדי פעם לפעמים אני מנסה לחקות אותו עם ה"ברילנטין" השער מבריק.  מורה הכיתה שלי יהודי קוראים לו מועלם נאג'י , אני תלמיד טוב והוא אהב אותי, לקראת סוף השנה  שאל אותי איזה חומר אני סם בשער, אמתי לו "ברילנטין", בקש שאביא לו בקבוק. לא התייחסתי אלו ברצינות לאחר יומיים שאל אותי מה עם הבקבוק?  לא עניתי לו. התחילו המבחנים של סוף השנה, המורה שינה את עורו ,לא מדבר איתי, לא שתף אותי במבחנים בעל פה. ספרתי לאימא, אימא קנתה בקבוק ברילנטין ואמרה תו לו עטפתי את הבקבוק בניר,  שמתי בארון הספרים של הכיתה כפי שבקש מועלם  נאג'י. קבלתי תעודה עם ציונים מצוינים, כפי  שמגיע לי.
בכיתה ה' ,למד אתנו הילד של המורה  ,הילד הזה היה מסכן רחמנו עלו , כל תנועה לא נכונה,  או דבר בכיתה ללא רשות  ,המורה (ה אבא) מעמיד אותו במרכז הכיתה ומצליף בו עם המקל עד אין סוף.
          
  סבתא פרחה  אימא של אימא
לסבתא יש בת אחד "אימא"--  ליום אחד לא נפרדו מיום חתונתה של אימא (הן צמודות)  עד לעליה ל ישראל .    עזרה לנו ובעיקר לאימא בכול למרות עיוורונה  , התעוורה במגיפה שהייתה בעיראק.אם היו מאפשרים לה לעלות לארץ מפרס לבטח הייתה מצטרפת לקבוצה הגדולה של העיוורים שהתעוורו בצעירותם במגפת עיוורון.  קבוצת העיוורים הזאת הגיעו לארץ בסוף שנת 1950 בעליה הגדולה מעיראק, הסוכנות שיכנה אותם במושב ליד גדרה , בזמנו אספו תרומות והקימו להם בית חרושת ל מטטים ,מברשות ומוצרים מקש ופשתן, סיפקו  לכל הארץ, חלק מהם התחתנו בניהם, נולדו צאצאים עם ראיה נורמאלית , הילדים גדלו ואנשי המעברה  התפזרה. בית חרושת לחוטי ירושלים כנראה ירשו אותם. 
בשנת ה1960.    שהתחלתי לעבוד בבנין , אליעזר ביקש ממני לנסוע לרחוב אילת בתל-אביב לקנות יוטה ומברשות מ "חברת ירושלמי" הקניות  התמשכו מעל לעשרות שנים.
             



חופש הגדול
ניצלנו את החצר הגדולה בין הדקלים שתלנו גן ירק , זרענו גזר,עגבניות,מלפפונים ,צנון,כל מני ירק , השקינו את גן הירק במים הזורמים בנהר שבסוף החצר, ניצלנו זמן ההשקיה לשחייה בנהר, על מנת לצוף טוב על המים , לקחנו סירים מהמטח הפכנו את הסיר על המים נאגר אויר בתוכו וזה כמו מצוף .
שהתמרים בשלים על עצי הדקלים קטפנו אותם יבשנו אותם  בשמש לזמן מה אחר כך לקחנ%D