אתר הנצחה לזכר

נפתלי קנר 1938-2024

מקום לידה: פולין קרקוב

מקום פטירה: ישראל בני ברק

בית עלמין:

ישוב: אשקלון

בית עלמין: אשקלון

גוש:

חלקה:

שורה:

ניהול אתרי הנצחה:
הפעל אשף מילוי פרטים
עריכת פרטים כלליים
עריכת מוזיקת רקע
עריכת תבנית אתר
שלח מייל תפוצה

קשרי משפחה:
משפחה:

נפתלי קנר (קנר )

חבר:

קבוצה:

עריכת קשרי משפחה

ביוגרפיה

עריכה

נפתלי נולד ב 18.4.38 קרקוב פולין

בן להנריק ( חיים ) קנר ורגינה רימר .

לפני פרוץ המלחמה נפרדו הוריו של נפתלי .

לרגינה אימו של נפתלי היו עוד שלושה אחים ואחיות הרמן , פינק (פנחס) וסבינה .

לאחר כיבוש פולין ע"י הגרמנים ב ב 1939 (ספטמבר ) הועבר נפתלי יחד אימו ומשפחתו המורחבת עם עוד אלפי יהודים לגטו טרנוב שמנה בשיאו כ 80000 יהודים.

דודו של נפתלי הרמן היה סנדלר מומחה ויזם בעל תושייה רבה בגטו הקים מפעל ליצור נעליים (למען הגרמנים) שהעסיק עשרות עובדים יהודים.בזכות זאת זכתה המשפחה בתלושי קיצוב מזון . במהלך שנים אלה חווה נפתלי חוויות קשות ביותר בכלל זה , סיפר כיצד ראה בגטו עגלות שפינו גופות של קורבנות יהודים ,סיפר כיצד נתפס עם אימו רגינה ונשלח לכיכר השילוחים בטרנוב לקראת העברתם לאוושויץ וכיצד הדוד הרמן הצליח באופן בלתי ייאמן לשחררם מתוך מאות יהודים שהמתינו בכיכר לשילוחם.

בשנת 1943 עת החליטו הגרמנים על חיסול אקטיבי של הגטו ( כנראה לאור ששינוי מגמת התלחימה ותחילת תבוסתם) הבין הרמן שזה העת שוב לפעול והחליט להבריח את בני משפחתו לכפרים פולנים תוך הסוואת זהותם של כלל בני המשפחה (הבריח את נפתלי , רגינה אימו , פינק ואשתו מישקה ובנו של הרמן נפתלי שנולד בטרנוב ב 1943 אשר אומץ ע"י פינק ומישקה )בכללם נפתלי בזהויות בדויות של פולנים נוצרים וכך ניצלו בני המשפחה כמעט כולם למעט סבינה ומשפחתה שנרצחו בידי הגרמנים ואשתו של הרמן פרנקה שנרצחה אף היא.

בשנת 1945 הסתיימה המלחמה , נפתלי גר עם אימו רגינה ובעלה השני בינימין קלושינר אביו החורג של נפתלי ואחיו מאיר ברק , המשפחה התגוררה בעיר קלוצקאו עד עלייתם לישראל .

1949 נפתלי ומשפחתו עלו לישראל.

1950 -המשפחה גרה תחילה במעברה בנתניה ואח"כ עברה המשפחה לעיר אשקלון לדירת קרקע קטנה בשכונת אפרידר .

1951-1952 - נפתלי למד בבי"ס יסודי באשקלון .

1952 - 1955 נפתלי עקב המצב הכלכלי הקשה מבקש ביוזמתו לצאת מהבית , נפתלי התקבל ללימודים בתיכון בבית הספר החקלאי " מקוה ישראל " .

1955 עד 1957 - שרות קרבי בסדיר בחיל השריון ( נפתלי מוסמך כנהג טנק) הערה : נפתלי אשרהיה חבר בגרעין נח"ל שהקים את קיבוץ עין גדי מוותר על חברותו בגרעין ומתגייס לשרות מלא בחיל השריון.

1957-1959 - נפתלי לומד ומוסמך כמורה במדרשה למורים בבאשר שבע שם מכיר את אשתו לעתיד אליזבת יעקב ( אימא !! )

1961 - נפתלי מתחתן עם אליזבת .

1961 - 1969 לערך- נפתלי ואליזבת מתגוררים בישוב נהורה בחבל לכיש ועובדים בהוראה בישובי לכיש.

1965 - נולדת אורנה .

1967 - נפתלי משתתף כחייל במלחמת ששת הימים ואח"כ בשרות מילואים במלחמת ההתשה 1969 .

1970 לערך נפתלי ואליזבת עוברים להתגורר בעיר אשקלון תחילה בשכונת עתיקות ואח"כ קובעים את ביתם ברחוב הקיקיון בשכונת אפרידר.

1971 - נולד יוסי .

1973 - נפתלי שוב נקרא לחזית הפעם למלחמת יום כיפור במהלכה נפצע קל בכתפו בעת יציאה לתדלוק הטנק , נפתלי יוצא לטיפול רפואי והחלמה קצרה ואח"כ חוזר ליחידת המילואים שלו לשרות מילואים של מספר חודשים עד לחתימת הסכמי הפרדת הכוחות ב- 1974.

1987 - נפתלי פורש לגמלאות מוקדמות ממשרד החינוך לאחר 25 שנות עבודה בהוראה ועורך הסבה מקצועית לתחום המידענות לאחר שלומד לתעודת מידען מוסמך במכללת בית ברל .

1992 - חתונתה (עם עופר ניסן ) של אורנה בתו הבכורה של נפתלי ואליזבת נפתלי הופך לסבא מספר שנים אח"כ עם לידת נכדו הבכור תומר ואח"כ דניאל.

2000 - נפתלי משתתף בחתותו של יוסי עם מיכל אלשטיין וזוכה בשתי נכדות - תמר ויעל.

2003- נפתלי פורש לגמלאות מעבודתו כמידען ( בית ספר כנות וסיפריה עירונית קרית גת )

2012-2014 - נפתלי מלווה את אשתו אליזבת בהתמודדתה המחודשת עם מחלת הסרטן ממנה סבלה כל חייה מטפל בה במסירות אין קץ עד ליום מותה ב 29.5.2014 .

2017 מצבו הבריאותי של נפתלי מגיע עד כדי אשפוז ואח"כ עובר נפתלי להתגורר בבית האבות הלפרין .

2023 - בעקבות מלחמת עזה נפתלי פונה לבית האבות הדסים בבני ברק שם שהה עד ליום מותו .

Naftali was born on April 18, 1938 in Krakow, Poland.Son of Henryk (Chaim) Kenner and Regina Rimmer.
Naftali's parents separated before the outbreak of the war.
Regina, Naftali's mother, had three other siblings: Herman, Pink (Pinchas), and Sabina.
After the German occupation of Poland in September 1939, Naftali, along with his mother and extended family, was transferred to the Tarnów Ghetto, which at its peak housed around 80,000 Jews.
Naftali's uncle Herman was a skilled shoemaker and entrepreneur who established a shoe factory (for the Germans) in the ghetto, employing dozens of Jewish workers. As a result, the family received food rations. During these years, Naftali experienced extremely difficult experiences, including witnessing carts carrying the bodies of Jewish victims in the ghetto. He recounted being arrested with his mother Regina and sent to the Trzebinia transit square for deportation to Auschwitz, and how his uncle Herman miraculously managed to release them from among hundreds of Jews waiting in the square.
In 1943, when the Germans decided on the active liquidation of the ghetto (likely due to changes in the course of the war and the beginning of their defeat), Herman understood that it was time to act again. He decided to smuggle his family members into Polish villages while concealing their Jewish identity (he smuggled Naftali, Regina his mother, Pink and his wife Mishka, and Herman's son Naftali, who was born in Tarnów in 1943 and was adopted by Pink and Mishka) - all with forged Polish identities. This action saved almost all of the family members except Sabina and her family, who were murdered by the Germans, and Herman's wife Frenka, who was also killed.
In 1945, when the war ended, Naftali lived with his mother Regina and her second husband Benjamin Klushner, Naftali's stepfather, and his brother Meir Barak. The family resided in Kluczkowce until they immigrated to Israel.
In 1949, Naftali and his family immigrated to Israel.
1950 - The family initially lived in the immigrant camp in Netanya and later moved to a small ground-floor apartment in the Efridar neighborhood in Ashkelon.
1951-1952 - Naftali studied at the elementary school in Ashkelon.
1952 - 1955 - Due to financial difficulties, Naftali, on his own initiative, applied to leave home. He was accepted to study at the agricultural high school "Mikveh Israel".
1955 to 1957 - Military service in the Armored Corps (Naftali was certified as a tank driver). Note: Naftali, a member of the Nahal nucleus, who founded Kibbutz Ein Gedi, relinquishes his membership in the nucleus and enlists for full service in the Armored Corps.
1957-1959 - Naftali studied and was certified as a teacher at the Teachers' Seminary in Be'er Sheva, where he met his future wife, Elizabeth Jacob (Mom!!).
1961 - Naftali married Elizabeth.
1961 - 1969 approximately - Naftali and Elizabeth lived in Kibbutz Nahora in the Lachish region and worked in education in Lachish communities.
1965 - Orna was born.
1967 - Naftali participated as a soldier in the Six-Day War and later in reserve duty in the Yom Kippur War in 1969.
1970 approximately - Naftali and Elizabeth moved to live in Ashkelon, first in the Old City neighborhood and later settled in their home on Kikion Street in the afridar neighborhood.1971 - Yossi was born.
1973 - Naftali was called up again, this time to the front during the Yom Kippur War. He was lightly injured in his shoulder when exiting the tank for refueling. Naftali received medical treatment and a short recovery period, then returned to his reserve unit for several months until the signing of the separation agreements in 1974.
1987 - Naftali retired early from the Ministry of Education after 25 years of teaching and professional librarian at the Beit Berl College.
1992 - Orna's wedding (with Ofer Nissan), Naftali and Elizabeth's eldest daughter. Naftali becomes a grandfather a few years later with the birth of his first grandson Tomer and later Daniel.
2000 - Naftali participated in Yossi's wedding with Michal Elstein and became a grandfather to two granddaughters - Tamar and Yael.
2003 - Naftali retired from his librarian position (Kanot School and Municipal Library in Kiryat Gat).
2012-2014 - Naftali accompanied his wife Elizabeth in her renewed struggle with cancer, which she suffered from throughout her life, treating her tirelessly until her death on May 29, 2014.
2017 - Naftali's health deteriorated to the point of hospitalization. Later, Naftali moved to the halpirin Nursing Home.
2023 - Following the Gaza War, Naftali moved to the Hadsim Nursing Home in Bnei Brak, where he remained until his death.

העדפות

עריכה

תחביבים : שחייה , הליכה , שחמט , קריאה

מוסיקה קלאסי קל ומוסיקה משנות ה 50 פופ ועד שנות ה 80 - אלביס פרסלי , קליף ריצארד , נט קינג קול , הפלתטרס , פול אנקה משנות ה 70 - סיימון וגרפונקל מה 80 - ברונסקי ביט , קומיונארדס

מאזין אדוק לרדיו - בעיקר רשת ג , ערוץ 88 , גאז

הספדים

עריכה

Joanna synowiec

JZawsze będziesz w naszej pamięci kiedyś wszyscy się spotkamy .Kochanemu Alkowi rodzina z Polski You will always be in our memory, one day we will all meet. Dear Alek, family from Poland

יוסי

Dear father, grandfather, Naftali, as you preferred to be called, even if I really try to find, I don't think we will find accurate words to describe my feelings and ours in the face of your passing from our heart, but I will try in a few words to describe you, your good qualities and the sense of loss that has accompanied us since the day of your passing. From the moment I can remember, you have been a devoted, caring and loving father to me, who has no equal, always caring, enveloping and accompanying me in everything and anything, (and perhaps too anxious...) always there for me, for the late mother Elizabeth (whom you took care of for years with devotion Almost alone, when she struggled with cancer for years), you were present for Orna, found and present for your beloved family, for your grandchildren Daniel, Tomer, Yael, and Tamar. Family - this is the first value for you, total loyalty and willingness to "be there" and the value I learned this from you. A father who always says a kind word, a reassuring look, gives a little tip of wisdom or good and sensible advice, always moderates and looks for the middle way and says in a quiet tone "don't exaggerate" or "think about it" or "it's not really important" Looking for the compromise way to calm the stormy winds, always without judgment, listening, listening, and accepting with great delicacy, you were a gentle person, gentle soul, modest and humble. Father - you were born in Poland to Regina to the Rimmer and Henrik (Chaim) Kenner family, you have had a difficult life to say the least, it is enough to say a simple biographical detail - "Born in Poland in 1938, stayed in Poland during all the years of World War II". In the years of your childhood (if you can call it childhood), you experienced six hellish years during the holocaust that befell European Jewry, you, your family, your unfortunate mother Regina Zal, whose strong bond and loyalty and love towards her were burned in these years by the 'iron thickness' of reality Your life together. The history of your family and the story of its rescue lies in one key person, Herman Rimmer - your brave-hearted and resourceful uncle, thanks to his work, most of the family was saved and this story is recorded and passed on to future generations at every opportunity. During the six terrible years you went through severe persecution, you all experienced feelings of anxiety, and deep fears. Feelings and experiences that gave you their hard signals until your last day, there is no denying it. But despite this severe trauma you survived, you survived! And not only that, you succeeded and all of you succeeded in building a new life out of the destruction, ashes and dust left by the war, and when you examine the story of your life you see how intertwined it is with the story of the Holocaust and the revival of the Jewish people in their independent state, Israel, a state that was so important to you You immigrated in 1949 together with your dearly beloved mother, the late Regina, with your devoted father Benjamin (Regina's husband from her second marriage) and your brother Meir, the late. You lived in "Mabara" first and then you moved to a tiny Jewish Agency apartment in Ashkelon, the city where you lived most of your life, you chose to study at the Mikva Israel Agricultural School in the early 1950's and as you told me, you wanted to leave the home that suffered from poverty and difficulties and study in the best place - Agriculture and gardening. Later, let me tell you now, you established a family and a proud home with the late mother Elizabeth, you studied education and teaching at a teacher's seminar in Be'er Sheva and began working as a teacher and educator of immigrant children in Lachish and later in Ashkelon In 1955, she served in regular and reserve combat service in the Armored Corps, participated in three wars and was even wounded in the Yom Kippur War, on the Egyptian fAs mentioned, you worked in education for decades with great dedication, you were an excellent teacher of the game of chess - a teacher and guide to the youth and children, mostly immigrants or children of immigrants, always in a patient and respectful manner. Remember how your student turned to you and me when she visited the Halperin nursing home after she by chance recognized you after decades of not seeing you and said to me and to you excitedly "You know, this is the best teacher I ever had.. He never raised his voice against us, he always listened To us... his soothing blue eyes "And that's how you were - a soft and good person, I confirm that . Beyond this life story, you were a conversationalist who loved literature, history, knew the history of the world, I remember how we had conversations about these topics from childhood, how you answered all my curious questions as a child about various topics during our trips, our shared legs are always gentle and patient. You liked to listen to classical pop music even rock and roll, you had a good taste in music from the artists of the 50s like Paul Enka, Elvis Presley, the 'Felters' band, Nat King Cole to Simon and Garfunkel and pop bands from the 80s (I was always glad to have a father who liked the Bronski Beat band, Rod Stewart, and the Police band) You loved the game of chess and even taught children and teenagers the game of kings, you played well and used to play with your brother Meir the late, you loved to swim in the sea in the pool, you loved to walk. Father, I hope you are well in the place you went to, quiet, calm and carefree at last. We chose to say goodbye here at the grave of a mother with whom you shared decades of life. I hope that you will continue to watch us from above or from wherever your soul is and that you will continue to accompany us on your way... and indeed "gentle spirits come and go..." This is the true saying that we wrote on the memory board , a sentence of a Chinese philosopher that describes you in a few words and so precise, with a gentle spirit who left us, our father is gentle and beloved, rest in peace in your bed, we will always be in our hearts.

Orna Nisaan

הספד לסבא לאבא נפתלי … כיצד מסכמים חיים שלמים של אדם במספר מלים? דומה שקצרה היריעה מלתאר. אבא, אהבתי אותך מאד בגלל הרבה סיבות, אבל בעיקר בגלל נפשך העדינה, השקט הפנימי והדאגה הבלתי פוסקת שלך לשלומי ולבטחוני. היית אדם שוחר שלום. מעולם לא התעמתת עם הזולת, ולעיתים בזמנים של מתח וקונפליקט בחרת בדרך השתיקה. היו לך תכונות שלא היו שייכות לישראליות התוססת והמתפרצת . התכונות הללו עטפו את הדאגה התמידית לילדייך. היית אדם מחוייב ומעולם לא חמקת מאחריות וכשנקראת להגן על מדינתנו במלחמות ישראל, לחמת כגיבור אמיתי,ואפילו נפצעת בקרב. היית מורה ומחנך מסור לתלמידיך וכשהחלטת לפרוש מעבודת ההוראה, מצאת נחמה בספרים, בעבודתך החדשה כספרן בקרית גת. היית בעל מסור ונאמן לרעייתך עליזה- אליזבט, ותמכת בה, במחלתה, לאורךהשנים, וביתר שאת ברגעיה האחרונים, ועל כך אני מודה לך מקרב לב . ערך המשפחתיות עמד במרכז חייך ובהם אמך רגינה, רעייתך אליזבט וילדיך- אורנה ויוסי. היו זמנים שהייתי שיפוטית כלפיך ,ולא תמיד הבנתי את התנהלותך. שמעתי את סיפורי הזוועות על השואה אבל תמיד אמרתי לעצמי שלעולם לא אוכל להבין באמת את מה שעבר עליך בשנות ילדותך הראשונות, בתופת השואה בפולין בין השנים 1938-1945. שנות ילדותייך - התקופה הפורמטיבית בחיי כל אדם עברו עלייך בפלאנטה אחרת , ביקום מקביל שכולו אופל ,בשנים המחרידות שעברו על העם שלנו בפולין . לעולם לא אוכל להבין קמצוץ מהימים האפלים האלו . רק אלוהים יודע כיצד נותרתם בחיים והגעתם לארץ חבולים - עולים חדשים . קבעתי לעצמי לפעול תמיד מתוך חמלה ואהבה כלפיך, חמלה שהלוואי והייתה מתקיימת בין כל הבריות . נסיבות חיי הרחיקו אותי פיזית ממך, אבל תמיד הייתי קרובה אליך בנפשי, בנשמתי. שנינו הקפדנו על קשר טלפוני משמעותי ועל ביקורים שנתיים במהלך ה30 השנים האחרונות. רגעים חביבים רבים זכורים לי לטובה כמו הליכה ביחד לחדר הכושר בברנע – שם התאמנו יחד בשחיה , תחביב שאני מאד אוהבת וכנראה שקבלתי אותו כירושה ממך. בתום השחייה נהגנו ללכת רגלית לבית הקפה השכונתי בברנע לכוס קפה ומאפה שהוגשו עם כוס מים קרירה ומרעננת. לעיתים שקענו בקריאת עיתונים, פגשנו שכנים ומכרים שאיתם פתחנו בשיחה או שהעלינו זכרונות משותפים. אבא היקר- בשנים האחרונות חלית, וחייך היו מלאי מכאוב וייסורים. היום, משהלכת מעימנו, אנו חשים הקלת מה מן העובדה שסבלת ושאולי אתה נמצא במקום טוב. מה שבטוח הוא שנתגעגע מאוד. אנחנו כבר מתגעגעים. במשך כל שנות חיי בחו"ל, יוסי, אחי האהוב, טיפל בך בנאמנות ובמסירות אין קץ ועשה ימים כלילות להבטיח את שלומך ולספק את כל מחסורך, ועל כך אני מודה לו מקרב לבי וחבה לו חוב מוסרי גדול. כולי תקווה, שגם עתה, שאינך עוד עימנו, אני אהיה בשבילו והוא יהיה בשבילי. כי זו משמעות של אחים, משפחה. לסיום, מביאה בזה ציטוט משירו של נתן יונתן : ״איפה ישנם עוד אנשים... למרגלות ההר נלד, ליד הנחל יידור פזור נפש על ההר או בבקעים. ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו יקנו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך. איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות. ״ אבא אהוב. אתה בליבנו תמיד, אוהבים וזוכרים, אנו וילדינו וכל המשפחה. יהי זכרך ברוך

Kevin

To Naftali I never had the opportunity to meet you, but through my loving relationship with your daughter Orna i have come to know that you were a good and wonderful man,. Kevin Oharah

מיכל

נפתלי האהוב לא פשוט להעלות על הכתב תחושות רבות של שנים. עבר שבוע מאז לכתך וכפי שיוסי סיפר לנו נראית רגוע ושליו בחדרך, שהיה לך בית בטוח בחודשים האחרונים לחייך. היית לי קצת כמו אבא. תמיד שואל, מתעניין, סבלני, דואג לנכדותייך יעלי ולתמר, לא שוכח אף פעם את ימי ההולדת שלנו ומקפיד לצלצל ולברך. אני זוכרת את השבתות ב'קאנטרי' אשקלון כשלקחנו את יעלי ותמרי לבריכה יחד איתך, את הבילוי המשפחתי איתך בגן השעשועים ב"דשא הגדול" בבית ווסק, אפרידר. אני זוכרת את דאגת היתר שלך. לימים הבנתי שמקורה בחוויות קשות אותן נאלצת לחוות ולשאת כתינוק וכילד הגדל בזמן שואת יהודי ארופה בימי המלחמה בפולין הכבושה. בשנים האחרונות חלה התדרדרות במצבך, עם זאת ,בכל מצב או לאחר אפיזודה אשפוזית, קמת על רגלייך. היו לך כוחות הישרדותיים, כנראה, גם הם נבעו ממקורות קמאיים מעברך הקשה. היו לנו שיחות מעניינות, מלאות תובנות בנושאים רבים בעיקר בתחומים המקצועיים בחינוך, אתה בצניעותך ובאדיבותך הסברת ודיברת בנועם, בסבלנות ובצניעות. נפתלי היקר ! בשנים האחרונות איבדת את הרצון לחיות, והנה הגיעה העת להיפרד. נוח על משכבך בשלום, ברוגע ובשלווה, להם כה ייחלת. בגעגועים רבים, מיכל

הרי רחמיל

נפתלי היקר , מאוד הצטערתי כששמעתי על פטירתך , תמיד היית אי שם במחשובתיי , המורה לשחמט המורה שלי לשחמט בגיל 11 היית חלק מתקופת התום . בעיניי היית מורה , מחנך , אוטוריטה , אהבתי ללכת לחוג השחמט , הילדים בחוג אהבו את נפתלי , לא החסרנו אפילו שיעור אחד . הסדר היה מופתי , לא רבנו לא התווכחנו , רק שיחקנו . היה מן רוגע שכזה , המשחק היה ברגוע , גם אם ילד הפסיד במשחק , זה היה ברוח טובה . מנפתלי בכיתה ד' למדתי מהו מט סנדלרים , מט מהיר בשלושה מהלכים . מהו משחק סימולטני . נפתלי היקר , אזכור אותך , כמחנך מורה .

הרי רחמיל

נפתלי היקר , מחנך ומורה , זיכרון עמוק מתקופת התום

יוסי

אבא היקר , סבא , נפתלי, כפי שהעדפת שנקרא לך , גם אם ממש אנסה למצוא, לא חושב שנמצא מילים מדויקות לתיאור התחושות שלי ושלנו למול לכתך מעימנו, אבל אנסה בכמה מילים לתאר אותך את התכונות הטובות שלך ואת תחושת האובדן שמלווה אותנו מיום פטירתך. מרגע שאני זוכר את עצמי היית עבורי אבא מסור דואג ואוהב שאין שני לו , תמיד דואג עוטף ומלווה בכל דבר ועניין ,( ואולי יותר מידי חרד....) תמיד נמצא שם עבורי, עבור אימא אליזבת ז"ל ( שבה טיפלת שנים במסירות נפש לבדך כמעט , כאשר נאבקה במחלת הסרטן במשך שנים ) , היית נוכח עבור אורנה , נמצא ונוכח עבור משפחתך האהובה, עבור הנכדים דניאל, תומר, יעל, ותמר . משפחתיות - זה הערך הראשון במעלה עבורך ,נאמנות טוטלית נכונות ל"היות שם " ואת הערך הזה למדתי ממך . אבא שתמיד אומר מילה טובה,מבט מרגיע ,נותן טיפ קטן של חכמה או עצה טובה והגיונית, תמיד ממתן ומחפש את דרך הביניים ואומר הנימה שקטה " אל תגזים " או " תחשוב על זה " או "זה לא ממש חשוב " ומחפש את דרך הפשרה להרגעת הרוחות הסוערות , תמיד ללא שיפוט, מקשיב, מאזין ,ומקבל תוך עדינות רבה , היית אדם עדין ,עדין נפש ,צנוע ועניו. אבא - נולדת בפולין לרגינה למשפחת רימר והנריק (חיים) קנר , עברת חיים לא פשוטים זאת בלשון המעטה, די אם אומר פרט ביוגרפי פשוט - "יליד פולין 1938 ,שהה בפולין במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה " . בשנות ילדותך ( אם אפשר לקרוא לה ילדות) , חווית שש שנות תופת במהלך השואה שפקדה את יהדות אירופה, עברת רדיפות וזוועות אתה, משפחתך, אימך האומללה רגינה ז"ל שהקשר החזק והנאמנות והאהבה שלך כלפיה נצרבו בשנים אלה ב'עבותות ברזל' של מציאות חייכם המשותפת. קורות משפחתך וסיפור ההצלה שלה טמון באיש מפתח אחד הרמן רימר - דודך אמיץ הלב ורב התושייה שבזכות פועלו ניצלת וניצלה רוב המשפחה וסיפור זה נרשם ומועבר לדורות הבאים בכל הזדמנות. עברתם במהלך שש השנים האיומות רדיפות קשות, חוויתם כולכם תחושות חרדה, ופחדים עמוקים. רגשות וחוויות שנתנו בך את אותותיהן הקשים עד ליומך האחרון , אין להכחיש זאת . אבל למרות הטראומה הקשה הזאת שרדת , שרדתם ! ולא רק זאת, הצלחת והצלחתם כולכם לבנות חיים חדשים מתוך החורבן ,האפר והאבק ,שהותירה המלחמה, וכאשר בוחנים את סיפור חייך רואים עד כמה הוא שזור בסיפור השואה והתקומה של העם היהודי במדינתו העצמאית ,ישראל, מדינה שהייתה כה חשובה לך . עלית בשנת 1949 יחד עם אימך האהובה עלייך עד מאוד רגינה ז"ל, עם אביך המסור בנימין (בעלה של רגינה מנישואיה השניים) ואחיך מאיר ז"ל . גרתם במעברה תחילה ואח"כ עברתם לדירת סוכנות קטנטנה באשקלון ,העיר שבה חיית רוב חייך , בחרת ללמוד בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל' בתחילת שנות ה- 50 וכפי שסיפרת לי, רצית לצאת מהבית שסבל מעוני ומקשיים וללמוד במקום הטוב ביותר- חקלאות וגינון. בהמשך, הקמת , תרשה לי לומר לך עכשיו , משפחה ובית לתפארת עם אימא אליזבת ז"ל ,למדת חינוך והוראה בסמינר למורים בבאר שבע והתחלת לעבוד כמורה ומחנך ילדי עולים במושבי לכיש ואח"כ באשקלון. במהלך השנים מאז גיוסך לשרות בצה"ל בשנת 1955 שרתת בסדיר ובמילואים שרות קרבי בחיל השריון ,השתתפת בשלוש מלחמות ואף נפצעת במלחמת יום כיפור, בחזית המצרית . עבדת ,כאמור, בחינוך עשרות שנים במסירות רבה, היית מורה מעולה למשחק השחמט - מורה ומדריך את הנוער והילדים ברובם עולים או בני עולים תמיד באופן סבלני ומכבד. זכור לי כיצד תלמידה שלך פנתה אלייך ואלי כאשר ביקרה בבית אבות 'הלפרין' לאחר שבמקרה ממש זיהתה אותך אחרי עשרות שנים שלא ראתה אותך ואמרה לי ולך בהתרגשות " תדע לך ,זה המורה הכי טוב שהיה לי ..מעולם לא הרים עלינו קול, תמיד הקשיב לנו.... העיניים הכחולות המרגיעות שלו " וככה היית - אדם רך וטוב, אני מאשר זאת . מעבר לסיפור החיים הזה היית איש שיחה אוהב ספרות היסטוריה מכיר את תולדות העולם ,זכורני כיצד היו לנו שיחות על נושאים אלה מהילדות כיצד ענית לכול שאלותי הסקרניות כילד על נושאים שונים במהלך הטיולים הרגליים המשותפים שלנו תמיד ברוך ובסבלנות. אהבת לשמוע מוסיקה קלאסית פופ אפילו רוקנרול, היה לך טעם משובח מוסיקלי מאמני שנות ה- 50 כמו פול אנקה, אלביס פרסלי, להקת ה'פלתרס', נט קינג קול ועד סיימון וגרפונקל ולהקות פופ משנות ה- 80 (תמיד שמחתי שיש לי אבא שמחבב את להקת ברונסקי ביט, רוד סטיוארט, ולהקת פוליס ) אהבת את משחק השחמט ואף לימדת ילדים ובני נוער את משחק המלכים , שיחקת היטב ונהגת לשחק עם אחיך מאיר ז"ל ,אהבת לשחות בים בבריכה אהבת לטייל ברגל. אבא , מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת, שקט, רגוע ונטול דאגות סוף - סוף . בחרנו להיפרד כאן ליד קברה של אמא שאיתה חלקת עשרות שנות חיים. מקווה שתמשיך להתבונן בנו מלמעלה או מכול מקום שבו נשמתך מצויה ובדרכך שלך תמשיך ללוות אותנו ... ואכן " רוחות עדינות באות ועוזבות .... " זה היגד נכון שכתבנו על לוח הזכרון , משפט של פילוסוף סיני שמתאר אותך במילים ספורות וכל כך מדויקות , בעל רוח עדינה שעזב אותנו , אבינו עדין הנפש ואהוב , נוח בשלום על משכבך, נצור בליבנו תמיד.

linkText